פרנקל נ' גמזו לטובה ואח'

החלטה

לפניי בקשה לעכב את ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט פרידלנדר) שניתן בגדרי ת"א 1072-09-08. תיק הערעור שלפניי (להלן: "הערעור השני") אוחד עם ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה שניתן על ידי כב' השופט אבינור בגדרי ת"א 15899-05-09 (להלן: "הערעור הראשון").

דין הבקשה להתקבל בלא שיהיה צורך לבחון את התנאים לעיכוב ביצוע לפי הדין, קרי, את סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. הטעם לכך הוא שהצדדים הסכימו בהסכם שנכרת ביניהם ביום 6.9.2012 (להלן: "ההסכם"), כי ב"כ המשיבים לא יפתח תיק הוצל"פ נגד המבקש בגין פסק הדין של כב' השופט פרידלנדר "וזאת עד למועד הדיון הראשון בערעור על פסק הדין בתיק 15899-05-09 (הערעור הראשון – ח.ב.) או בתיק המאוחד או בערעור על פסק דינו של פרידלנדר, לפי המוקדם". עוד נקבע בהסכם כי עו"ד מנחם פרנקל (המבקש – ח.ב.) ישלם את מלוא החוב בגין תיק ההוצל"פ הפתוח העומד נכון להיום על סך 16,503 ₪", זאת בארבעה תשלומים החל מיום 9.9.2012. כן נקבע כי "עו"ד פרנקל מתחייב שלא לדחות/לבקש דחיית דיון בתיקי הערעור", וכי "הפרה של אחד מהסעיפים מבטלת את חיובי הצדדים" (נספח א' לבקשה לעיכוב ביצוע).

המשיבים טענו שתי טענות באשר להסכם: האחת, כי ההסכם אינו תקף משום שהדיון בערעור הראשון נערך יום 27.6.2012. טענה זו דינה להדחות שהרי ההסכם בין הצדדים נחתם לאחר שהתקיים הדיון בערעור הראשון. באותו דיון הסכימו הצדדים כי יעוכב הדיון בערעור הראשון עד שינתן פסק דינו של כב' השופט פרידלנדר. פשיטא כי לאור העובדה שההסכם בין הצדדים נחתם לאחר מועד הדיון בערעור הראשון מיום 27.6.2012, שם הוסכם והוחלט על עיכוב המשך הדיון בערעור, כוונת הצדדים הייתה ל"מועד הדיון הראשון בהליך הערעור", שיקבע לאחר פסק דינו כב' השופט פרידלנדר, ולא למועד שהתקיים כמעט שלושה חודשים טרם חתימת ההסכם.

עוד טענו המשיבים כי ההסכם בין הצדדים בוטל משום שהמבקש הפר את התחייבותו שלא לעתור לדחיית מועד דיון בערעור. בטענתם זו מתכוונים המשיבים לבקשה שהגיש המבקש ביום 24.10.2012 לאחד את הדיון בערעור השני יחד עם הדיון בערעור הראשון בגדרה עתר, בין השאר, לקבוע מועד לדיון מאוחד בשני הערעורים. גם טענה זו של המשיבים דינה להדחות, הן משום שהמבקש לא עתר לדחיית מועד דיון בערעור כטענת המשיבים, והן משום שהמשיבים עצמם לא התנגדו לבקשת המבקש מיום 24.10.2012 לאחד את הדיונים בערעורים (תגובת המשיבים מיום 4.11.2012), ולא טענו לעניין ביצוע פסק דינו של כב' השופט פרידלנדר, ואף לא פנו למבקש בכל טענה בקשר להסכם ביניהם. שנית, גם אם בקשת המבקש לאיחוד שני הערעורים עלתה כדי בקשה "לדחיית מועד דיון בערעור" ועל כן נחשבת להפרת ההסכם, ואיני סבור כך כאמור כלל ועיקר, הרי שלפי ההסכם היו אמורים היו להתבטל חיובי שני הצדדים כבר במועד שבו עתר המבקש לאיחוד הדיונים בערעורים (ביום 24.10.2012). אף על פי כן לא מסרו המשיבים למבקש כל הודעה בעניין, ולא זו בלבד אלא שארבע ההמחאות המעותדות שמסר המבקש למשיבים לתשלום חוב תיק ההוצל"פ החל מיום 9.9.2012 נפרעו כסדרן, וב"כ המשיבים אף ביקש ביום 26.12.2012 לסגור את תיק ההוצל"פ נגד המבקש בנימוק כי "הצדדים הגיעו להסדר תשלומים, החייב עמד בהסדר" (נספח ז' לבקשה).

לאור האמור, המסקנה היא כי ההסכם בין הצדדים לעיכוב ביצוע פסק דינו של כב' השופט פרידלנדר שריר ותקף, ולפיו יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למועד הדיון הראשון בתיק המאוחד, הקבוע נכון למועד החלטה זו ליום 16.12.2013.

בתגובתם עתרו המשיבים להורות למבקש להפקיד כתנאי למתן עיכוב ביצוע את סכום החוב במלואו או בחלקו בקופת בית המשפט או לכל הפחות להורות למבקש על הפקדת ערבויות ממשיות. דא עקא, בהסכם ביניהם הסכימו הצדדים 'דה פקטו' על עיכוב ביצוע פסק דינו של פרידלנדר ללא הפקדת ערבויות או ביטחונות מצד המבקש כנגד עיכוב הביצוע, ואין מקום לקרוא כעת לתוך ההסכם תניות שלא הוסכמו בו. יתר על כן, בניגוד לטענת המשיבים, לפיה באמצעות בקשות ודחיות לא ניתן יהיה להגיש את פסק הדין לביצוע בשנים הקרובות, הרי שהדיון בערעור המאוחד קבוע לעוד חודשיים בדיוק, ועד למועד זה מעוכב פסק הדין לפי ההסכם בין הצדדים.

כאמור לאור המסקנה אליה הגעתי, לפיה יש לעכב את פסק הדין מושא הערעור מכוח ההסכם שבין הצדדים עד למועד הדיון בערעור (16.12.2013), אין לי צורך לבחון את טענות הצדדים באשר לסיכויי הערעור ומאזן הנוחות. למעלה מן הדרוש יוער כי טענות המשיבים בעניין מאזן הנוחות, ובפרט הטענות כי למבקש חובות רבים, וכי נפתחו נגדו תיקי הוצל"פ, נטענו בעלמא מבלי שהוגש תצהיר או כל אסמכתא אחרת לתמיכה בהן.

סיכומו של דבר, ביצועו של פסק הדין מעוכב כמבוקש.

ניתנה היום, י"ב חשון תשע"ד, 16 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.