פרנקפורט נ' ברזילאי

פסק דין

לפני בקשה לסילוק על הסף של התובענה מכח תקנה 101(3) והגנת ס' 13(5) הקבועה בחוק איסור לשון הרע.

1. רקע – הנתבעת, עו"ד במקצועה, ייצגה במועדים הרלוונטיים את מר משה מוזגשווילי אשר הגיש תביעתו כנגד התובע דכאן. (ת"א 29453-11-09, להלן: "התביעה"). ביום 4/4/12 הגיע התובע למשרד הנתבעת על מנת למסור לה עותק מכתבי בי-דין (בקשה למחיקה על הסף) באותה תביעה. על פי הנטען, סירבה הנתבעת לקבל את המסמכים, סילקה בצעקות את התובע ממשרדה, ואף טענה כנגדו כי הוא גנב. זאת, בנוכחות כל באי המשרד. עוד טען התובע כי הנתבעת שלחה מכתבי נאצה למשרדו של עוה"ד שייצג אותו באותה תביעה ולמשרדו של כונס הנכסים הקשור לתיק המתנהל בין הצדדים. במכתבים אלו האשימה את התובע בהוצאת מסמכים מתיק בית המשפט. התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת בעילת לשון הרע לפיצוי בסך 150,000 ₪.

2. המבקשת הגישה בקשתה לסילוק על הסף בטענה כי כל הפרסומים נעשו במסגרת ההליך המשפטי וככאלה, הינם נהנים מהגנת ס' 13(5) לחוק – בהגנה מוחלטת. המשיב טען מנגד כי יש לדחות את הבקשה וכי המשפט אינו פורש הגנתו על פני אירועים יומיומיים וכי צדדים אינם יכולים להשתלח זה בזה בפראות.

3. בית המשפט רשאי לסלק תובענה על הסף בהתאם לתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. בפסיקה נקבע כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". (ר' ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478).

ככלל, בית המשפט מעדיף ליתן לבעל דין את יומו וליתן הכרעה עניינית (ר' ע"א 335/78שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 – 156), די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312) - ובכל מקרה בית המשפט אינו מורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה כאשר ניתן להצילה על ידי תיקון (ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן , פ"ד מא(1) 577).

4. ואולם, ככל הנוגע לתביעות בעילת לשון הרע, ס' 13 לחוק איסור לשון הרע מונה בתוכו שורת "הגנות מוחלטות" (ר' א' שנהר, "לשון הרע", תשנ"ז-1997, בעמ' 191).

"נטל הוכחת ההגנות המוחלטות שבסעיף 13 לחוק מוטל על הנתבע או הנאשם. אולם, כאשר מגלה התובע בכתב התביעה או האישום, שפרסום נעשה בנסיבות המקנות הגנה מוחלטת, יוכל הנתבע או הנאשם לבקש את מחיקת ההליך או את ביטולו, מבלי להביא ראיות כלשהן. מהותה של ההוכחה הנדרשת נגזרת מטיב ההגנה הנטענת. כאשר הנתבע או הנאשם מבקש להתגונן בטענה שפרסם דברים בנסיבות הקבועות בסעיפים 13(1)-13(6) או 13(9) עליו להוכיח, כי הדברים אכן נאמרו על ידו באותן נסיבות. כאשר מבקש הנתבע או הנאשם להתגונן בטענה שהפרסום שלו היווה פרסום חוזר, הנהנה מהגנה על פי סעיפים 13(7), 13(8), 13(10) או מהגנת סעיף 13(11) בנוגע לחזרה על פרסומים המוגנים לפי סעיפים 13(1), 13(2), 13(3), 13(4) או 13(9), הוא צריך להוכיח שהפרסום שעליו חזר אכן נעשה בנסיבות העושות את החזרה עליו למוגנת, וכי קיימים דיוק והגינות בחזרה. נתבע או נאשם המבקש להתגונן בהגנת סעיף 13(11) בנוגע לחזרה על פרסום המוגן לפי סעיפים 13(7), 13(8) או 13(10) צריך להוכיח גם כי הפרסום שעליו חזר אכן נעשה, גם שפרסום זה היה מוגן על פי סעיפים קטנים 7, 8 או 10, וגם שהפרסום החוזר שלו היה נכון והוגן – מלא, או תמציתי" (שם, עמ' 213,214).

5. ההגנה הרלוונטית לענייננו - חסינות אמירות שנאמרו 'תוך כדי דיון'

בס' 13 לחוק נקבעו מהם הפרסומים המותרים, כשהרלוונטי לעניננו, זו לשונו:

לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי -

פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור ;

6. בהלכת חיר (רעא 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל) נקבעה ההגנה המוחלטת:

"סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" (ראו אורי שנהר דיני לשון הרע 191 (1997)). אחת מן ההגנות המוחלטות - זו הקבועה בסעיף 13(5) לחוק - מתירה פרסום הכולל לשון הרע שנעשה על-ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, "תוך כדי דיון" בפני גורם שיפוטי. ניתן לומר כי המונח "הגנה מוחלטת" יש בו חוסר דיוק מסוים שהרי ההגנה מותנית בהתקיימות התנאים הנקובים בסעיף. אולם סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו- 15), אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום-לב (ראו רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 67-66). משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי. במובן זה מדובר ב"הגנה מוחלטת" (ראו גם דנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל, תק-על 2003(2) 341 (2003))".

7. כבר ניתנו פסקי דין בעבר המרחיבים תחולת ההגנה בדרך פרשנית, כך למשל נקבע כי סעיף 13 (5) לחוק חל גם לגבי דברים שנאמרו בועדה המקומית לתכנון ולבנייה - בתא"מ (שלום חד') 1930-07 יוסף איזנשטדט נ' מוטי קירמאיר יו"ר הועדה המקומית לתכנון, תק-של 2009(4), 10583, 10587 (2009), אמר הנתבע, בישבו כיו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה, כי התובע נדרש "לתסקיר פסיכולוגי". בית המשפט השלום בחדרה קיבל את הטענה לפיה הוועדה המקומית נחשבת לבעלת סמכות מעין שיפוטית וכך הוחלה ההגנה.

8. גם לגבי תכתובת הקשורה לדיון כבר נקבע בעבר כי היא נהנית מהגנת החסינות "תוך כדי דיון" וכי זו מוגבלת לדיון המשפטי פשוטו כמשמעו. בע"פ 364/73 שלמה זיידמן נ' מדינת ישראל, (פ"ד כח(2), 620 , 624-625 (1974)), שלח המערער לגורמים שונים מכתבי תלונה כנגד שופטת ונקבע שם כך: "לאור המילה "בפניהם" בדיבור הנ"ל "תוך כדי הדיון כאמור" אפשר היה לפרשו על דרך הצמצום שזה חל רק על הנעשה והנאמר במהלך המשפט בפני בית-המשפט בשבתו לדין. ואולם, פירוש זה הוא צר מדי ואינו עונה לצרכים הלגיטימיים של ניהול משפט תקין באורח חפשי ללא מורא ופחד וללא חשש של הסתבכות במשפט פלילי או אזרחי. ואכן, האסמכתאות מראות שהחיסוי משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה. הנה-כי-כן, גם צעד מוקדם של סיפור המעשה לעורך-הדין לשם הכנת עדות שתוגש במשפט העתיד לבוא הוא במסגרת החיסוי. על כך נאמר בהולסברי, מהדורה שלישית, כרך 24, ע' 49, סעיף 89 : "הזכיה משתרעת לא רק על מילות דיבור אלא גם על מסמכים המשמשים כהלכה והמוכנים בדרך הרגילה לשימוש בהליך המשפטי." ואולם, כפי שנאמר בפסק-הדין של בית-הלורדים בענין ,(Watson v. M'Ewan , (1905 ,A.C. 480, 488 : תנאי לחיסוי שהפרסום אינו נעשה לזרים, כלומר לאנשים שמחוץ..." .

9. ברע"א 3015/05 עו"ד יורם זריפי ואח' נ' עו"ד ד"ר משה כהן תק-על 2005(3), 1003, שוגר מכתב לנשיא בית משפט השלום בירושלים, ובו נטען על ידי המשיב בעיקר כי: "הוא חושד ש"יורם יזדי העלים את 'כתב ההגנה' מהתיק", וביקש "ליתן הנחיות לכל פקידי בימ"ש השלום בירושלים שלא לאפשר לעו"ד זריפי או ליורם יזדי לעיין בתיקי ביהמ"ש מבלי שיהיה פיקוח עליהם מטעם פקיד ביהמ"ש"".

בפסק הדין הנ"ל, המאוחר להלכת זיידמן, נדחתה בר"ע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקבע כי חלה באותו מקרה החסינות בהתאם לס' 13(5) לחוק.

10. הגנה זו, שהינה הגנה מוחלטת, חוסה על כתבי די- דין וההליך המשפטי. משכך, פרושות כנפיה על שתי העילות והארועים הקשורים בפניות הנתבעת לגורמים השונים. כך לכונס הנכסים, וכך אף לב"כ התובע.