פרסום תמונה שצולמה בחתונה מבלי שהתקבלה הסכמת המצולם- פגיעה בפרטיות

כללי:

לפניי תביעה כספית מכח חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א -1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), בגין שימוש שלטענת התובע עשו הנתבעים, צלמים במקצועם, בתמונות חתונתו, ללא ידיעתו וללא הסכמתו. לטענת התובע הנתבעים עשו שימוש בתמונתו, אשר צולמה במהלך החתונה, לצורך כרטיסי ביקור של עסק הנתבעים ואף במסגרת מסע פרסום במקומונים באזור הדרום.

הנתבעת 1 הינה אולפן צילום העוסק, בין היתר, בצילום אירועים. הנתבע 2 הינו מנהלה ובעליה של נתבעת 1. לשם קיצור ונוחיות יכונו הנתבעים "הנתבע".

טענות התובע:

התובע נישא לבחירת ליבו. אירוע החתונה והשלבים המקדימים לו צולמו ע"י הנתבע וזאת עפ"י הסכם, בכתב, שנכרת בין הצדדים. אין חולק כי לאחר חתונת התובע הוא נטל חלק, כאורח, בחתונת חבר (להלן: "החבר").

לטענת התובע, במהלך חתונת החבר הוא הופתע לגלות את תמונתו מחתונתו, מתנוססת על גבי כרטיסי ביקור של עסק הנתבע, כחלק ממהלך שיווקי של עסק הנתבע. לדבריו, הוא ביקש מהנתבע עוד במהלך חתונת החבר לאסוף את כרטיסי הביקור. משסרב הנתבע לעשות כאמור, נאלץ, התובע, לאסוף את כרטיסי הביקור של הנתבע, עליהם התנוססה תמונתו. עוד טוען התובע כי במשך תקופה של חודשיים פורסמה אותה תמונה, כחלק ממסע פרסום של עסק הנתבע, במקומונים באזור הדרום. יתרה מכך, בדיעבד נודע לו כי אותם כרטיסי ביקור אף הופצו ע"י הנתבע באירועים נוספים בתקופה של חודשיים ימים.

עוד טען התובע בכתב התביעה כי הסכמתו לפרסום האמור מעולם לא התבקשה וממילא לא ניתנה. לטענתו, בהיותו חבר בקהילה החרדית גרם לו הפרסום עוגמת נפש והנתבע עשה שימוש בתמונתו לשם עשיית רווח.

לטענת התובע, לאחר הפרסום החלו אליו פניות מצד גורמים שונים המכנים אותו "דוגמן" והוא אף קיבל פניות מנשים שונות. לדבריו, נוהג זה אינו מקובל בעדה החרדית עליה הוא נמנה.

לא זו אף זו, לטענת התובע בקשותיו מהנתבע להפסיק השימוש בתמונתו הושבו ריקם.

כך גם טוען התובע כי עובדת פרסום תמונותיו ע"י הנתבע במסע הפרסום של הנתבע גרמו למתיחות במקום עבודתו כמשגיח כשרות ובסופו של יום נאלץ להתפטר.

טענות הנתבע:

לטענתו, הוא פנה לתובע לקבל את הסכמתו להפצת כרטיסי הביקור וזו ניתנה תוך שהתובע מפיץ בשמחה את כרטיסי הביקור אצל חבריו שנכחו בחתונת החבר. לדבריו, רק ביום 25.1.05 קיבל לראשונה פנייה בכתב בה הוא נדרש להפסיק את השימוש בכרטיסי הביקור ושלא לעשות שימוש בתמונת התובע במסגרת פרסום העסק במקומונים השונים וכך עשה לאלתר.

כמו כן, טוען הנתבע כי התובע אינו "בן תורה" ומנסה לעשות "שימוש ציני בתורת ישראל".

דיון והכרעה:

בתשובותיו לשאלות הנתבע בחקירה נגדית השיב התובע שאכן ראה את כרטיסי הביקור עליהם מתנוססת תמונתו בחתונת החבר, אולם הוא לא ייחס להם כל חשיבות. יחד עם זאת הוסיף, כי לא ידע שתמונותיו תופצנה כחלק מהליך פרסומי של הנתבע במקומונים שונים.

רק בהמשך תיקן והוסיף שאמר לנתבע כבר במהלך חתונת החבר שהוא מתנגד לשימוש בתמונתו כחלק מהליך פרסומי של הנתבע וכי הוא אסף את כרטיסי הביקור שהופצו באולם.

בכל הנוגע למשך הזמן של כחודש וחצי במהלכו לכאורה לא פעל התובע כנגד הפרסום במקומונים הוא השיב כי לא ידע על הפרסום עד אשר תשומת ליבו לכך הופנתה ע"י צדדים שלישיים.

לא זו אף זו, במהלך עדותו טען התובע כי פניותיו בע"פ לנתבע לא רק שהושבו ריקם אלא תוך כדי עלבונות עד כי לא היה מנוס אלא לפנות בכתב.

הנתבע בחקירתו הנגדית אישר כי לא ביקש את הסכמתו המפורשת של התובע להפצת תמונתו על גבי כרטיסי הביקור. כעולה מעדותו הוא הציג לתובע את כרטיסי הביקור במהלך חתונת החבר וכאשר זה לא הביע כל התנגדות הסיק מכך הסכמה. אולם, הוא הודה כי לא שאל וקל וחומר שלא קיבל את הסכמת התובע לעשות שימוש בתמונתו במהלך השיווקי שערך במקומונים באזור הדרום.