פסק דין
בפני בקשה ליתן הצהרה אשר לפיה המבקשים הם הבעלים היחידים של המטלטלין שבדירת מגוריהם ברחוב חיל החימוש 28 בראשון לציון. רשימת המטלטלין נשוא הבקשה צורפה לתצהירי המבקשים מיום 23.5.13.
מתצהירי המבקשים עולה כי החייב (המשיב 1) הוא בנם הבגיר שאינו מתגורר עמם.
המבקשים צירפו קבלות רכישה לגבי חלק מן המטלטלין.
המשיבה 6 הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. המשיבים 1,3,4,5 זומנו כדין להגיב לבקשה ואולם לא הגיבו. בהודעה מיום 23.5.13, הודע למשיבים, כי העדר תגובה ייחשב כהסכמה לבקשה. באשר למשיבה 7, לא הוצג אישור מסירה.
המשיבה 2 התנגדה לבקשה, תוך שהיא טוענת כי החייב, המשיב 1, מתחמק מתשלום חובותיו, מתגורר בבית הוריו ואלו האחרונים מסייעים בידו להבריח את נכסיו. נוכח כך, עתרה גם המשיבה 2 לחקירתם של המבקשים.
היום, ה-12.9.13, התקיים דיון במסגרתו נחקרו המבקשים.
לאחר שנתתי דעתי לחקירותיהם, לכתבי הטענות וסיכומי הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את ההתנגדות וליתן למבקשים את הסעד המבוקש. טעמיי להלן
צודק ב"כ המשיבה 2 בטענתו כי שעה שהמבקש מתגורר בנכס נשוא הדיון, קמה חזקה על פיה הוא שותף לבעלות במיטלטלין. עם זאת, החזקה אינה מוחלטת, אלא שהיא נתנת לסתירה.
התרשמתי בחיוב מעדותם של המבקשים בפני, ולא התגלו סתירות של ממש בין חקירת המבקשת לחקירת המבקש, הגם המבקש לא נכח באולם בעת חקירת המבקשת.
התרשמותי הבלתי אמצעית מן המבקשים הייתה כי עסקינן במי שנקלעו, בעל כורחם, להליכים המתנהלים בין החייב לבין המשיבים.
ויובהר, נהיר כי עומדת למשיבים כולם ולמשיבה 2 בפרט, הזכות להיפרע מכל נושה. ואולם, השאלה המונחת בפני אינה זכאותה זו, אלא שאלת היות המיטלטלין המצויים בנכס ברחוב חיל החימוש 28 בראשון לציון, מיטלטלין שהם בבעלות החייב. אני סבורה, נוכח עדות המבקשים, כי התשובה לכך היא שלילית.
עיון ברשימת המיטלטלין מלמד כי מדובר ברכוש ביתי בסיסי, אשר כמותו נהוג למצוא בביתים בישראל. גם היקף הפריטים, לא היה בלתי סביר, בהינתן תיאור הבית. כך לדוגמא, העובדה כי קיימת בבית יותר מטלויזיה אחת, אין משמעותה, אינהרנטית, כי הבעלות בטלוויזה הנוספת, הינה של החייב.
גם העובדה כי יכול והחייב עשה שימוש בחלק מן המיטלטלין, שעה שהתגורר בבית הוריו, אין בה , בהכרח, כדי להביא לשינוי הבעלות בם.
בעניין זה מצאתי את גרסתם של המבקשים, על פיה המיטלטלין משמשים את כל בני המשפחה, לרבות נכדים וילדים המגיעים לביתם, כסבירה בנסיבות המקרה.
בנוסף, נתתי אמון בעדות המבקשים על פיה, בנם החייב, אינו מתגורר עוד בביתם. לא הוצגו לי ראיות כלשהן, בסתירה לכך.
באשר לרשימת המיטלטלין, אציין כי ממילא פסק הדין מתייחס , אך ורק, לרשימה אשר צורפה לבקשה, ומכאן כי ככל שקיים ציוד אחר או נוסף, פסק הדין דנן, אינו עוסק בו.
לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, באתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להידחות.
על יסוד תצהירי המבקשים על נספחיהם ובהינתן האמור לעיל, ניתן בזאת פסק דין הצהרתי כמבוקש וזאת ביחס למשיבים 1-6.
באשר למשיבה 7, בהעדר אישור מסירה, אני מורה על מחיקתה מן ההליך.