דדון נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

הכונס הרשמי: ע"י ב"כ עו"ד בקי חנניה ועו"ד אוריה קלדרון

הנאמן: עו"ד אהוד ערב ע"י ב"כ עו"ד גילה טל ועו"ד אירן מימון שהרבני

הבקשה, הרקע והשתלשלות האירועים

1. בפני, בקשת החייב למתן הפטר, ומנגד בקשת נושה לביטול ההליך בטענה לחוסר תום לב ביצירת החובות ובמהלך ההליך.

2. מתסקיר שהוגש בתיק עולה כי הסתבכותו הכלכלית של החייב, כמו גם של אביו ואחותו, נובע מקריסה של עסק בית קפה, שניהלו תחת חברת "קוקי קפה" [להלן בהתאמה: "העסק" ו- "החברה"].

   הנושה מר אברהם בדלוב [להלן: "הנושה"], הינו למעשה אחד הערבים של החייב ואביו להלוואה שנטלה חברת "קוקי קפה" מבנק אוצר החייל [להלן: "הבנק"].

   בשנת 2016 הגיש הבנק תביעה אזרחית כנגד החייב, אביו, אחותו, שתי חברות שניהלו וכן כנגד הערבים ובהם הנושה, לתשלום ההלוואה. תביעה זו התנהלה בבית משפט שלום בת.א. (ב"ש) 33947-04-16 [להלן: "ההליך האזרחי"], ובמסגרתה ביקש הנושה גם אישור לאחר מכן להגשת הודעה צד ג' כנגד החייב.

   אציין כבר כעת כי החייב, אביו, אחותו, והחברות הרלוונטיות לא הגישו כתב הגנה וניתן כנגדם פסק דין בהעדר הגנה. ההליך המשיך בתביעת הבנק כנגד הנושה, כערב וכנגד ערבה נוספת.

3. ביום 8.1.2017 ניתן צו לכינוס נכסי החייב לבקשתו.

   הנושה, כמו גם הבנק, היו בין מגישי תביעות החוב כנגד החייב. ואולם, בעוד שהבנק יכול להיפרע גם מהערב, נותר הנושה לבדו מול תביעת הבנק בהליך האזרחי והעלה טענות הנוגעות לערבותו. החייב בינתיים לא התגונן והגיש כאמור בקשה לפשיטת רגל בהליך זה.

4. הדיון הראשון בתיק נקבע ליום 27.11.2018 ולקראת דיון זה, הגיש הנושה התנגדות להכרזה על החייב כפושט רגל, בטענה כי החייב ואביו הבריחו נכסים מחברה אחת לאחרת כאשר בסופו של דבר החברה האחרת נמכרה, והחייב ואביו קיבלו כספים שמקומם היום אינו ידוע ועליהם לא הצהירו [ההתנגדות הוגשה במסגרת בקשה 3]. לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, קבע בית המשפט [כב' השופט י. אקסלרד] כי "המדובר בטענות הדורשות בירור עובדתי מעמיק", וכי נוכח שגם כנגד אביו של החייב נטענו טענות זהות [עניינו מתנהל בנפרד בפש"ר 64350-09-16; להלן: "התיק של האב"] הרי שבאותו שלב לא נכון להכריז על החייב כפושט רגל, ואכן החייב לא הוכרז כפושט רגל.

   ביום 2.12.2018 התקיים דיון בעניינו של אביו של החייב ולאחר שבית המשפט שמע את כל הצדדים לרבות עמדתו של הנושה וזאת, מבלי לגרוע בהמשך החקירה בעניין הטענות אשר הועלו ע"י הנושה, הוכרז אביו של החייב כפושט רגל.

   לפיכך, ובהמשך לכך, ביום, 5.12.2018 הכריז בית המשפט על החייב כפושט רגל ועו"ד אהוד ערב מונה כנאמן.

5. בתחילת שנת 2020, הגיש החייב את הבקשה למתן צו הפטר [בקשה 6] והציע להוסיף סכום של כ- 82,000 ₪, שמקורו בין היתר בכספים המוקנים לקופה. הנאמן הגיב, התייחס לטענת הנושה ולבדיקותיו, שלל קיומו של חוסר תום ביצירת החובות והציע מתווה אחר להפטר.

   בעקבות כך הוגשה הודעה נוספת ע"י הנושה [הודעה מיום 13.7.2020] במסגרתה, הפנה הנושה להליך האזרחי [הנ"ל] וטען כי קיימים כספים המוחזקים אצל עורכת הדין בנאמנות ושמקורם ממכירה של עסק מאוחר ואשר ראוי היה כי ישמשו לתשלום לנושי החייב. בתמצית, נטען כי לאחר קריסת העסק, הוקמה חברה חדשה בשם "ש.ב.מ.נ.א השקעות בע"מ" [להלן: "ש.ב.מ.נ.א השקעות"] וחברה זו ניסתה להקים בית קפה חדש בשם "ביגה" שלאחר מכן נמכר לחמו של החייב והכספים הועברו בנאמנות לעו"ד צדוק.

   לטענת הנושה, תגובת הנאמן לבקשת הנו לביטול ההליך התבססה על מידע שגוי ולא על בדיקה עצמאית שערך הנאמן. על כן, התבקש בית המשפט להורות לנאמן להשלים את בדיקתו לעניין הטענה לדבר הברחת נכסי החייב עובר להגשת בקשתו לפשיטת רגל.

   החייב הגיב לטענה זו בטענה כי מדובר באמירות סתמיות וכי בסופו של דבר בוצעה חקירה מעמיקה ולא נמצא כי הוברחו כספים או נכסים.

   הנושה המשיך וביקש להגיש בתיק פרוטוקולים של דיוני הוכחות מההליך האזרחי, וזאת כדי להצביע לשיטתו על חוסר תם לב רבתי בהתנהלות החייב ואביו שהבריחו כספים [כך נטען] מידיו של בנק אוצר החייל.

   הנאמן, התייחס לדברים בתגובתו מיום 10.9.2020 והבהיר כי ביצע מלוא החקירות בתיק והגיש ממצאיו לעניין זה במסגרת תגובתו לבקשה להפטר והוא אף התייחס לעניין עו"ד צדוק, ולמסמכים שהועברו ומצא כי אין במסמכים ובפסק הדין בעניינה של עו"ד צדוק כל התייחסות להתנהלותו של החייב אלא לכל היותר להתנהלותה של עו"ד והממצאים הם, שאין מדובר בחוסר תם לב אלא בניהול כושל. לטענת הנאמן, מוצו החקירות עד תום ויש לבחון מתווה לתכנית פירעון להפטר.

   הכונ"ר הביע אף הוא עמדתו [תגובה מיום 30.9.2020] והפנה להוראת סעיף 62(ב) בפקודה ולפיה המענה לנושה יהיה על דרך שמיעתו בדיון ומתן אפשרות לנושה להציג לחייב שאלות ולקבל ממנו ראיות וזאת כחלק משיקול הדעת בדיון להפטר. עוד הפנה הכונ"ר גם לסעיף 29 בדבר אפשרות לחקירה הפלילית של החייב והציע כי הדברים ילובנו בדיון.

   בשלב זה, ולאחר קבלת עמדות הצדדים וחילופי מותבים, נקבע הדיון ליום 16.6.2021.

6. לקראת הדיון הגיש הנאמן תסקיר ובו סקר את תולדות ההליך ואת הנסיבות לקריסתו הכלכלית של החייב, וכן את מצבת החובות ומצבת הנכסים. לצד הצעת החייב עצמו פירט הנאמן את המלצתו הנגדית למתווה להפטר והציע תכנית פירעון שלפיה יעשיר החייב את קופת פשיטת הרגל בסך נוסף של 135,000 ₪ בתשלומים שלא יפחתו מ- 2,500 ₪ וזאת, בנוסף לנכסים הצבורים בקופה והמוקנים לקופה.

    

   מהלך הדיון ולאחריו

7. ביום 16.6.2021 התקיים כאמור הדיון, אליו התייצב הנושה, ובאת-כוחו הפנתה לבקשה מחודש נובמבר 2018, ולהחלטה שניתנה בדיון ביום 27.11.2018 בדבר האפשרות לחקור את עניין תום הלב ביצירת החובות.

8. הדיון למעשה נחלק לשניים:

   החלק האחד, עסק במחלוקת שבין הנאמן לחייב בכל הנוגע לתוכנית הפירעון עצמה, כאשר עמדת ב"כ הנאמן הייתה כי על החייב לצמצם את ההוצאות. ב"כ הנאמן הסכימה כי ניתן להעמיד את צו התשלומים על סך שבין 1,800 ₪ ל- 2,000 ₪ ל- 50 תשלומים. מנגד, טען ב"כ החייב כי אשתו של החייב אינה עובדת כרגע בשל חופשת לידה, וכי החייב ממצה את כושר השתכרותו בשכר גבוה יחסית ובשים לב לכל הנתונים לרבות להוצאות הייחודיות הציע לשלם 1,200 ₪ לחודש לתקופה של 54 תשלומים.

   ב"כ הכונ"ר, עתרה לאמץ את ההצעה בתסקיר להעשרת הקופה בסכום של 135,000 ₪. נטען כי המשפחה מוציאה כספים בגין הלוואות שנטלה בת הזוג והמשמעות היא העדפה של נושה של בת הזוג על פני נושים אחרים. לטענת ב"כ הכונ"ר על התא המשפחתי לצמצם את ההוצאות, כדי להשיא את הדיבידנד לנושים שממילא יזכו בהליך זה רק לדיבידנד בשיעור נמוך.

   הצדדים ניסו להגיע להסכמה אולם ביקשו בסופו של דבר הכרעה בעניין תכנית הפירעון.

9. החלק האחר של הדיון, התמקד בטענת הנושה לחוסר תם לב ביצירת החובות וב"כ הנושה, הפנתה לתיק של אביו של החייב בטענה כי נקבע שם שקיים חשש לחוסר תום לב וזאת לאחר ניהול הוכחות. ב"כ הנושה חזרה והבהירה כי חלק מהחוב עניינו בהלוואה שנלקחה מבנק אוצר החייל לטובת העסק, וביקשה לחקור בעצמה את החייב.

   החייב הוזהר, ולאחר שהוזהר השיב לשאלות ב"כ הנושה. הוא העיד כי במהלך שנת 2014, כשחברת "קוקי קפה" הייתה בקשיים כלכליים ניתנה הלוואה וכי למעשה ממאי 2013 ועד לחודש ספטמבר 2014 חשבון הבנק היה בחריגות. החייב שלל שקיבל כספים ללא חשבוניות ואישר שחמו, מר סעדיה בנאי, העביר לו כמיליון שקלים לשם פתיחת עסק משותף וזאת בסמוך לתחילת שנת 2015, אולם לא זכר לומר מתי נפתח העסק. החייב אישר שבהמשך העביר לו חמו עוד 300,000 ₪ במספר המחאות כדי לרכוש סחורה במטרה לקנות זיכיון של רשת "קפה קפה" אולם, בסופו של דבר לא קיבלו את הזיכיון ופתחו את העסק "ביגה". כשנשאל מדוע לא עשה שימוש בכספים שקיבל מחמו כדי להסדיר את חשבון הבנק של העסק "קוקי קפה", השיב, כי הכסף לא היה שלו אלא הועבר לצורך פתיחת "ביגה" ביחד עם חמו [פרוט' עמ' 10 ש' 26 ואילך]. בהמשך הוסיף, כי על אף שחלפה תקופה של כשנה וחצי מאז קבלת הכסף, לא השיבו כיוון שהיה מיועד לפתיחת העסק "ביגה" וכי הכסף נשמר בנאמנות אצל עו"ד צדוק, שהיא עורכת הדין של חמו, במטרה לאושש את המצב הכלכלי שאליו נקלעו על רקע קריסת העסק "קוקי קפה" בגראנד קניון. לדבריו הבעלים של "קוקי קפה" היו אביו, אחותו והוא, והם גם ניהלו את העסק. כשהוטח בחייב שהציוד של "קוקי קפה" הועבר למרות שהיה מעוקל השיב כי הציוד של בית הקפה "קוקי שפה" נמכר והוצאו חשבוניות וכי הציוד שהיה משועבד לבנק אוצר החייל "נמצא במחסן בקניון שהקניון לקח. את מוזמנת לראות. הכסף שהציוד נמכר הופקד לחשבון של 'קוקי קפה'." [פרוט' עמ' 11 ש' 9].

   ב"כ הנושה הציגה לחייב מסמך בטענה כי מדובר בהסכם שעשתה עו"ד צדוק בינו לבין חמו. החייב אישר כי נערך הסכם אולם לא יכול היה לאשר את המסמך עצמו ועל כן הוא לא התקבל כיוון שלא הוגש באמצעות מי שערך אותו [החלטה בפרוט' עמ' 12]. עם זאת החייב אישר כי יצאה חשבונית עבור מכירת חלקו "בביגה" לחמו, אולם שלל שקיבל כספים וטען כי כל הכספים הועברו לנאמנות לטובת העסקה אצל עו"ד צדוק עד לתשלום לכל הספקים במקום ולמעשה לתשלום החובות של "ביגה".

   ב"כ הנושה ניסתה לעמת את החייב עם העובדה שקיבל כספים ממכירת חלקו "בביגה" מעבר לכיסוי החובות אולם הוא החייב הכחיש זאת, וטען כי לא קיבל כספים נוספים.

   בחקירה חוזרת השיב החייב כי הוא מכיר את הנושה רק בשמו ולא הייתה לו שום שיחה איתו אף פעם. הוא חזר ואישר, כי חלק מהציוד "לקוקי קפה" נמכר והכספים הועברו לחשבון החברה וחלק גדול עוכב ונלקח ע"י הגרנד קניון.

    

   תמצית סיכומי הצדדים

10. ב"כ הנושה, בסיכומיה, הביעה מורת רוח מאופן בדיקת תום הלב ביצירת החובות, וטענה כי נעשו מעשים נכלוליים של הברחת נכסים. נטען כי בנק אוצר החייל הגיש תביעה משותפת כנגד חברת "קוקי קפה" ובעליה וכן, ניהל תביעה נגד עו"ד צדוק וקיבל פסק דין. עוד נטען כי הנאמנת בתיקו של אביו של החייב [עו"ד אסולין] קיבלה את הטענות לחוסר תום לב בהתחלה ואם היו בודקים את הדברים לאשורם זו היתה המסקנה. לטענת ב"כ הנושה, לא היא זו שצריכה לעשות את העבודה אלא הנאמן.

    ב"כ הנושה הפנתה לעדותו של החייב וטענה כי עדות זו לא היתה של מי שהוא נקי כפיים. לטענת ב"כ הנושה, חוסר תום לב בא לידי ביטוי גם בהעדפת הפנייה להליך פשיטת הרגל במקום להתגונן מפני התביעה שהגיש בנק אוצר החייל.

    ב"כ הנושה הבהירה כי התזה בעניין הברחת הנכסים היא שחברת "קוקי קפה" הייתה במצב כלכלי מידרדר מאז שנחתמה הלוואה שנייה ועד לחודש ספטמבר 2014, של חריגה ממסגרת אשראי, וכאשר מנהליה ובכללם גם החייב ידעו שהם הולכים לחדלות פירעון אזי הם הבריחו את הנכסים באמצעות החברה השנייה, "ש.ב.מ.נ.א השקעות" שחתמה הסכם עם חברה שלישית להקמת "ביגה", ובהמשך היו צריכים הנכסים לעבור לחברת "ביגה"; והכל בידיעה שקיימים ערבים חיצוניים לחברות במקום לפרוע את החובות לבנק. נטען, שחוסר תם הלב הוא של כל הבעלים שהיו ערבים לחברה וברגע שהוגשה התביעה על ידי בנק אוצר החייל כולם פנו להליך של פשיטת רגל.

11. ב"כ החייב ביקש לדחות את הטענות ולדבריו מדובר בתזה מופרכת ללא בסיס. לשיטתו, הטענות שהועלו על ידי הנושה אילצו את בית המשפט ליתן החלטה לחקירה מעמיקה וזו בוצעה והתקבלו צווים מכל חשבונות הבנקים של כל המעורבים, גם הפרטיים וגם העסקיים והוכח, ונמצא כי הכספים שהתקבלו גם הופקדו בחשבונות הבנקים.

12. ב"כ הנאמן טענה כי הנאמן העמיק בחקירות, קיבל את כל החומר מעו"ד צדוק במסגרת הייצוג שלה של החברות וההתקשרות עם הזיכיונות ומדובר בכשישה שבעה ארגזים של קלסרים. נטען כי גם עו"ד אסולין אשר משמשת כנאמנת בתיקו של האב [פש"ר 64350-09-16] בדקה את הדברים. ב"כ הנאמנת ציינה כי ניתן מענה לטענה בדבר הברחת ציוד, החייב הסביר מה נעשה עם הציוד, הדבר בא לידי ביטוי במסגרת הסכם שהציג בנק אוצר החייל וטענתו זו לא נסתרה.

13. ב"כ הכונ"ר הצטרפה לעמדת ב"כ הנאמן, והפנתה לכך שגם בתיק של אביו של החייב לא נמצא חוסר תום לב ביצירת החובות, ולא נמצא על ידי הנאמנת שם כי הוברחו נכסים. על כן, עתרה ב"כ הכנ"ר לדחות את טענת הנושה ולהתמקד בתוכנית הפירעון.

     

    להשלמת התמונה – פסק הדין בהליך האזרחי

14. להשלמת התמונה יצוין כי הדיון בפניי נערך לאחר שבפסק הדין בהליך האזרחי בבית משפט השלום נדחתה תביעת הבנק כלפי הנושה, כערב. עם זאת, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי [ע"א 25022-02-21; להלן: "הליך הערעור"]. על כן, הוסכם כי אם יוותר פסק הדין האזרחי על כנו, הרי שיש למחוק את תביעת החוב של הנושה כלפי החייב ולתת משקל נמוך לטעות הנושה לחוסר תום הלב. מנגד, אם יתקבל הערעור ישקלו בכובד ראש טענות הנושה ועתירתו לביטול ההליך.

    כאמור, המחלוקת שבין הבנק לערבים היתה בעיקר בשאלה האם הבנק נדרש לעדכן את הערבים על הסדר חוב שערך עם החברה "קוקי קפה" ולטענת הנושה הבנק כשל שלא גילה לו את הסיכונים בחתימה על ערבות ובכך הפר את חובת הזהירות והנאמנות. עוד טען הנושה כי לא נמסרו לו מסמכי הערבות. בית המשפט השלום קבע תחילה כי אכן הבנק כשל ועל כן ערבותו של הנושה אינה בתוקף.

    ביום 20.8.2021 ניתן פסק דין בהליך הערעור וערעורו של בנק אוצר החייל התקבל, כאשר המשיבים [הנושה והגב' מרים דדון] חויבו לשלם ביחד או לחוד לבנק סך של כ- 156,000 ₪. לענייננו קבע בית המשפט המחוזי כי בתקופה של הסדר החוב שערך הבנק עם החברה ומנהליה [ספטמבר 2014] התנהלותה של החברה בכללותה לא הייתה שונה מזו שבשנה וחצי שקדמה לכך ולרבות בעת מועד חתימת הערבות ע"י הנושה, והראייה היא שהתשלום הראשון שלא כובד היה באפריל 2016, דהיינו שנתיים לאחר הסדר החוב שבין החברה לבנק. אציין שגם נדחתה טענת הנושה דנן לפיה ליחסי המרות בינו לבין אביו של החייב הביא אותו לכאורה כדי לחתום על הערבות.

    באשר לטענה הנוגעת להרעה במצבה של החברה נקבע כי במהלך שנת 2013 התנהלה החברה בחריגה כמעט קבועה של כ-100,000 ₪ ממסגרת אשראי של 200,000 ₪ וכך גם במהלך 2014, וכי התנהלות החברה בחשבון נעה בין חובה לזכות בסדרי גודל שלא עלו על 50,000 ₪. עובדה זו, כך נפסק, מעידה שלא חלה הרעה במצבה של החברה לאורך התקופה והחריגות הינן חלק מהתנהלות דינמית של חברה פעילה. על כך נדחתה הטענה שהנושה נחשף לסיכון יתר במהלך התקופה מאז חתם על הערבות.

15. לאחר שניתן פסק הדין בהליך הערעור הגיש אותו הנושה במהלך חודש ספטמבר לבית המשפט, והגיש גם מסמכים נוספים שהוגשו לבית משפט השלום אשר מלמדים על כך שהחייב לא התגונן בפני תביעתו של הבנק ועל כן ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה.

    על הודעה זו הגיב החייב ושב ועתר לדחות את טיעוני הנושה מתוך הפניה לקביעות הנאמנת. עוד עתר החייב, לראשונה, להורות לנאמנת לבדוק את תביעת החוב של הנושה וזאת בהיעדר יריבות וזאת בהסתמך על עדותו שלא נסתרה לפיה לא הכיר כלל את הנושה.

    הנושה מצידו, הלין על כך שניתנה בפועל זכות תגובה לחייב ובהמשך ביקש להפנות לדו"ח הנאמנת עו"ד אסולין בתיק של האב ולהחלטת בית המשפט בתיקו של האב שלטענת הנושה יש בהן קביעת ממצאים בדבר חוסר תם לב ביצירת החובות. הנושה ביקש לדחות את טענת החייב לכל הנוגע לתביעת החוב, והפנה לפסק הדין שניתן כנגד החייב בהיעדר הגנה.

     

     

     

    דיון והכרעה

    טענת הנושה לחוסר תם לב ביצירת החובות

16. בטרם אכריע לעניין הראיות, מצאתי להניח את אבני הדרך להכרעה.

    אין חולק כי לתום הלב מעמד נכבד בהליך זה, והוא משתרע על כל שלבי ההליך ובכלל זה על השלבים שקדמו להליך, כשחובת תום הלב של החייב היא תנאי בלתי נפרד לכניסתו להליך פשיטת הרגל ואף מהווה כרטיס יציאה ממנו [השוו ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (1.2.2011)].

    המסגרת הנורמטיבית העוסקת בביטול הליכי פשיטת רגל מוסדרת בסעיף 55(ב) בפקודת פשיטת הרגל הקובעת כי: "בית המשפט רשאי לבטל את ההכרזה על פשיטת רגל אם נוכח כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל".

    דרך הפריזמה של תום הלב יש להתבונן על אופן יצירת החובות, אופן התנהלות מול הנושים, היקף הגילוי לפני הכניסה להליך ולאחר ההליך גם אופן קיום החובות בהליך בתמורה להגנה שנותן ההליך לחייב. תום הלב פועל "כעיקרון על" המשמש בין היתר גם לבחינת האיזונים הנדרשים בהליך בין זכויותיהם של הנושים לקבל את כספם, ובין זכותו של החייב לשיקום כלכלי ולתיקון התקלות הכלכליות שהביאו לחדלות הפירעון, כאשר לחברה יש אכן אינטרס בשיקום כלכלי.

    אלא שתום הלב אינו מונח העומד בפני עצמו, והוא נבחן קונקרטית בכל מקרה ומקרה, בהתאם לעוצמתו ולהשפעתו על ההליך ועל תחושת הצדק שיש בתוצאת ההליך לאחר יישום עקרונות ההליך. נפסק כי לא בנקל יבוטל הליך בשל חוסר תום לב, וכי הדעת אינה נוחה מביטול הליך של פשיטת רגל בשל טענות לתום לב, ללא בסיס עובדתי מניח את הדעת [השוו פש"ר (ת"א) 10495-04-16 שני נ' כונס נכסים רשמי ת"א [פורסם בנבו] (13.3.2018)].

    הכרזה על פשיטת רגל אינה יוצרת חסינות מפני ביטול הליך בשל חוסר תום לב ביצירת החובות, גם בשלב מאוחר של ההליך לאחר שהדברים מתבררים כדבעי. בוודאי אם נמצא לאחר חקירה כי הוברחו נכסים או התגלתה מרמה. אלא שנושה המבקש לבטל את ההליך בשל טענה לחוסר תום לב ביצירת החובות, בוודאי במאפיינים של טענה למרמה או הברחת נכסים, עליו נטל הראיה והשכנוע לכך. גם אם לא כל חוסר תום לב משמעו מרמה, עדיין, מקום שמתבקשת קביעה ערכית לפגם מוסרי כלפי הנושים, נדרשות ראיות כבדות משקל על מנת לעמוד בנטל מאזן ההסתברות [ראו למשל ע"א 2434/19 קיירה נ' שלומי [פורסם בנבו] (27.5.2020); לעניין הנטל המוטל על הנושה לשכנע קיומה של מרמה ראו גם: ש' לוין וא' גרוניס,פשיטת רגל(מהדורה 3) (2010) בעמ' 61].

17. במקרה שלפנינו, ניתן להבין את מורת רוחו של הנושה מהמצב אליו נקלע כאשר ערבות שנתן בפתיחת עסקו של החייב, אביו ואחותו עמדה לו לרועץ נוכח הכישלון העסקי ואי עמידת העסק "קוקי קפה" בהחזר ההלוואות שנטל. העובדה כי החייב ויתר החייבים הקונקרטיים ובכלל זה החברה לא התגוננו כלל מפני תביעת הבנק, והותירו למעשה את הערבים חשופים לחובותיהם, כשהם בעצמם פונים להליכי חדלות פירעון, בוודאי יוצרת חוסר נוחות ותחושה של אי צדק מבחינת התוצאה כלפי הנושה-הערב, הגם שזו משמעותה של הערבות מקום בו הנערב אינו יכול להשיב חובו. יתכן שתחושותיו של הנושה היו משתנות אילו החייב ויתר בעלי החברה היו מתגוננים מפני תביעת החוב ביחד איתו, או עושים יותר כדי להקטין את חשיפתו לבד של הנושה מפני תביעת הבנק.

    עם זאת, אין די בתחושה זו לבדה כדי לקבוע כי החייב הבריח נכסים כפי שטוען הנושה. טענה זו של הנושה להברחת נכסים אינה חדשה בהליך וכאמור, נטענה כבר לפני שלוש שנים. אלא שמאז הדברים נבדקו כפי שאכן צריכים היו להיבדק, הכל כמפורט בתסקירים.

    לעניין זה יש להפנות בין היתר לתסקיר האחרון לקראת הדיון בחודש יוני, שם פירטה ב"כ הנאמן את הבדיקות שערכה ואת מסקנותיה בדבר נסיבות הקריסה הכלכלית של החייב שפתח יחד עם אביו ואחותו את חברת "קופי בע"מ" והתקשרה בהסכם רכישת זיכיון בגרנד קניון בבאר שבע מול הרשת " קקאו קפה". ב"כ הנאמן מצאה כי בשל עיכובים שנגרמו נוכח סכסוך בין הצדדים נגרמו לחברה ולחייב הפסדים, שעליהם לא הצליחו להתגבר בשל התנהלות קשה במקום וריבוי הוצאות ביחס למיעוט הכנסות. ממצאי החקירה הכלכלית של ב"כ הנאמן מלמדים כי על מנת למנוע מקריסה כלכלית, ולאחר שלא הצליחו החברה והחייבים להמשיך ולקיים את המקום, פתח אביו של החייב את חברת ש.ב.מ.נ.א השקעות שבה היה האב בעל שליטה הבלעדי ובאמצעות חברה זו פעלו החייב ואביו לפתוח בית קפה אחר בשם "ביגה" במתחם ביג בבאר שבע. עוד נמצא, כי בשל המצב הכלכלי הקשה גם דבר זה לא התאפשר ועל כן, הפעילות נמכרה לחמו לשעבר של החייב מר סעדיה בנעים.

    ב"כ הנאמן ציינה כי הומצא לה תצהיר מטעם מר בנעים שהוגש בתיק המקביל, ממנו עולה כי כספים שהועברו לידי החייב במסגרת עסקיו עם חמו הועברו בנאמנות לעו"ד צדוק שליוותה את המשפחה בכל ההליכים המשפטיים, ובכלל זה ייצגה את החברה "קוקי קפה". ב"כ הנאמן ציינה כי קיבלה את המסמכים מעו"ד צדוק ולא מצאה התנהלות חסרת תום לב מצד החייב בכל הנוגע לפעילות העסקית של בתי הקפה "קוקי קפה".

    ב"כ הנאמן פירטה את המסמכים שקיבלה ובכלל זה דו"חות כספיים של החברה, פירוט שכר, כרטסות ואף נבחנו הדברים הן במסגרת ההליך והן במסגרת ההליכים של האחות והאב. לטענתה, בכל הבדיקות עלתה תמונה של קריסה בשל התנהלות כלכלית שגויה ולא מתוך חוסר תום לב ליצירת חובות.

18. הנאמן הינו זרועו הארוכה של בית המשפט, ושל הכונ"ר והוא פועל גם עבור הנושים. מוטלת עליו אחריות כבדה להשיא את הקופה באופן מרבי עבור הנושים וחזקה כי יעשה לאיתור נכסים לרבות כאלו שהוברחו קודם להליך פשיטת הרגל.

    בית המשפט אינו יכול לחקור לבדו בדבר, ומשכך משמש לו בעל התפקיד להעמיק חקר בהתאם לסמכויות ולאחריות המפורטות בין היתר בסעיף 18ג בפקודה. ובמקרה שלפנינו, עולה כי הדברים נבדקו ממספר זוויות על ידי מספר בעלי תפקידים בשלושה תיקים שונים, ובכולם הייתה מסקנה דומה ולפיה הגם קיומו של חשש, לא נמצא כי הוברחו נכסים.

    ב"כ הנושה הפנתה, בין היתר, להחלטתו של כב' השופט אקסלרד מיום 12.2.2018 בעניינו של האב [פש"ר 64350-09-16] שם נקבע באותו דיון כי "לא די בבדיקות אשר נעשו עד כה ע"י בעלי התפקידים כיד להגיע למסקנה כזאת או אחרת", וכי יש להעמיק את החקירה וזאת ע"י בעלי התפקידים. אכן, באותה החלטה ניתנו הוראות בדבר ביצוע בדיקות וחקירות ונקבע כי המסקנה תוגש לבית המשפט בתיק האב וככל שיהיה צורך גם בתיקים אחרים ובכללם בתיק שלפנינו. אציין, כי נקבע באותה החלטה שאין מקום להשהות את הכרזת האב כפשוט רגל וכעבור שלושה ימים הוכרז החייב כאן באופן דומה כפושט רגל.

    אלא שאין בהחלטה זו, כשלעצמה, כדי לקבוע את תוצאות ומסקנות החקירה ובכלל זה מסקנה בדבר חוסר תום לב ביצירת החובות. כל שניתן ללמוד מאותה החלטה הוא קיומו של חשד אשר צריך להיבדק. ואכן, חשד זה נבדק ע"י בעלי התפקידים, שלא מצאו חוסר תום לב ביצירת החובות. גם לא נמצא על ידם כי החייב הבריח נכסים בטרם ההליך או העדיף נושים.

    גם ההפניה האחרונה של ב"כ הנושה להחלטת כב' השופט דניאל בתיק של האב מיום 6.10.2020 אין בה כדי לעמוד בנטל הבאת הראיות והשכנוע, שהרי עדיין מדובר על חשש שצריך להיבדק ולא מעבר לכך.

19. הדיון שהתקיים בפניי כלל למעשה רק חקירתו של החייב ולא הובאו ראיות נוספות. התרשמתי מעדותו של החייב כי אכן התנהל שלא באופן מושכל, וכי ניסה לעצור את הקריסה הכלכלית ע"י פתיחת עסק אחר מחוץ לקניון וגם בכך לא הצליח עד שהעסק נמכר לחמו. לא הוצגו ראיות לכך שחייב הבריח נכסים "מקוקי קפה" לחברה הנוספת ולא הוכח כי העדיף נושים או הבריח כספים מהכספים שקיבל במסגרת מכירת חלקו בקפה "ביגה" לחמו. גם אם כספים אלו שהתקבלו במישור האישי לא הועברו לכיסוי חובות חברת "קוקי קפה" אין בכך כדי לקבוע כי החייב הבריח נכסים, בוודאי לא באופן המצדיק ביטול ההליך. כך גם לעניין הציוד עצמו של חברת "קוקי קפה", מצאתי לקבל את הסבריו של החייב כי מה שהיה משועבד נלקח ע"י הבנק והיתר נלקח ע"י הקניון כנושה או כמחזיק ברכוש. לא הובאו ראיות אחרות לסתור מצד הנושה ולא הוצגה כל ראיה אחרת. כאמור, הדברים נבדקו גם על ידי מספר בעלי תפקידים אחרים.

    גם ההליך שהתנהל בבית המשפט השלום ובהליך הערעור, אין בו כדי לקבוע את שמבקש הנושה, דהיינו שהחייב הבריח נכסים ופעל בחוסר תום לב ביצירת החובות. לא הונחה תשתית ראייתית לקבוע כי הנושה הוחתם על ערבות בידיעת החייב כי לנצל את הערבות לטובתו. אדרבא, התרשמתי כי החייב כן ניסה לצמצם את חובותיו על ידי פתיחת עסק חלופי.

20. אין לקבל את טענת הנושה כי יש להמשיך ולחקור. בסופו של דבר גם בעניין זה יש לקבוע סופיות להליך ומקום שבו בעלי התפקידים העמיקו חקר ואין ראיה המלמדת על פגם מהותי בשלבי החקירה או שהוצגה ראייה אחרת לסתור את הממצאים, יוכל בית המשפט להתבסס על החקירות ללמוד על אופן יצירת החובות ועל השאלה האם נוצרו בתום לב, אם לאו.

    על כן, אני קובע כי לא הוכח שהחייב פעל בחוסר תום לב ליצירת החובות וטענת הנושה במישור זה נדחית.

21. עם זאת, יש טעם בטרוניית הנושה כלפי החייב על כך שהותירו לבדו במערכה מול הבנק ופנה להליך של חדלות פירעון כשהמשמעות היא שהערב נושא בחוב החייב כלפי הבנק. טענה זו לטעמי, אינה במישור של חוסר תום לב ביצירת חובות אלא, במישור של חובת החייב לנסות ולמזער את נזקיהם של הנושים גם לעת קריסה כלכלית. אין בכך כדי למנוע כמובן מאדם לפנות להליכי חדלות פירעון, אולם עצם אי מתן תגובה לכתב תביעה שהוגש ע"י הבנק כנגד החייב ושותפיו והערבים יחדיו, מלמדת לפחות על אדישות מצד החייב לתוצאת התביעה ובכלל זה לאדישותו ונזקיהם של הערבים.

    כאשר אדם אינו מגיב לתביעה המוגשת כלפיו הרי הוא נושא באחריות לתוצאה שבדבר. אולם במקרה שלפנינו התחושה היא שהחייב היה אדיש לתוצאות ההליך המשפטי ביחס לחובותיו באופן המשפיע ישירות גם על הערבים וכאשר הדבר נעשה כחצי שנה בטרם פנה החייב להליך פשיטת רגל כשהוא יודע על קריסתו הכלכלית, יש בכך תחושה של חוסר צדק ואולי אף חוסר תום לב ביחסים שבינו לבין הנושים.

    אך יש לדייק: אם היעדר ההגנה וחוסר שיתוף פעולה בהליך האזרחי מצד החייב יביאו כשלעצמם ליצירה או פסיקה בדבר חוב לנושה כלפי צד ג', כי אז יתכן שיש לקבוע כי החייב לא עשה את הנדרש ממנו למנוע את הפגיעה בנושים, וזהו ביטוי לחוסר תום לב. ואולם, במקרה שלפנינו, לא הוכח כי כך הדבר, שהרי חובו של הנושה כלפי הבנק הינו מכוח ערבותו הישירה, ולא הוכח כי אם היה החייב מגיש כתב הגנה, התוצאה היתה משתנה מבחינתו חיובו של הנושה.

    הנושה גם לא הציג מה יכול היה החייב לתרום להליך האזרחי שלא תרם, שהרי הנושה יכול היה לזמן את החייב אם רצה, ובכל מקרה לא הוכח כי החייב לא שיתף פעולה וכי חוסר שיתוף פעולה זה הוא שהביא לחיוב הנושה בפסק הדין.

22. האם בהיעדר ההתגוננות והפנייה להליך חדלות פירעון מצד החייב תוך הותרת הנושה חשוף לבדו מול הבנק, יש די כדי לבטל את ההליך? לטעמי, גם אם תיקבע מידה מסויימת של חוסר נחת או חוסר תום לב, התשובה היא שלילית.

    משמעותה של פשיטת הרגל וההפטר הינה השתחררות מחובות כלפי הזולת ואיבוד כספם של הנושים. הדבר מוצדק ככל שמדובר בתקלה כלכלית המצדיקה שלא לכבול את החייב לחובותיו עד אין סוף, ולאפשר לו שיקום כלכלי. משכך, נפסק כי היד המושטת כלפי החייב מלווה בדרישה להתנהגות בתום לב מצדו, שכן בהליך פשיטת הרגל גלומה למעשה פגיעה בנושים אשר לא ייפרעו את מלוא חובם. פגיעה זו נתפסת כבלתי מוצדקת כאשר פושט הרגל נוהג בחוסר הגינות או בחוסר יושר [ע"א 1193/21 רחמני נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (3.5.2021); רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2), 810 (10.2.2004)]. על כן, השחרור מהחוב לזולת מחייב את בית המשפט באחריות רבה במסגרת הכרעתו ועליו לבחון את התמונה בכללותה [ראו למשל ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (30.4.2008)].

    ידענו כי לעת קריסה כלכלית נדרשים אנשים לקבל החלטות ולא פעם הם שוגים גם בהערכת פעולותיהם. ואולם, יש להיזהר ממסקנה שכל טעות כלכלית או טקטית תיקבע כחוסר תום לב שיצדיק את הסנקציה החריפה ביותר של ביטול הליך. בעניין זה כבר נפסק כי ניתן לתת לדברים ביטוי במסגרת תכנית הפירעון במישור של בחינת התוצאה הצודקת, במכלול הנתונים, גם בראייה אובייקטיבית רחבה, וכי יש לבחון בכל מקרה את היקפו וחומרתו של חוסר תום הלב ואין מדובר בשיקול בלבדי [השוו: ע"א 8357/09 פרדו נ' אינסל [פורסם בנבו] (8.6.2010)]. הדבר מתבטא היום גם למשל בסעיף 163 בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018.

23. כאמור, התחושה אינה נוחה מכך שהחייב לא נעמד לצד הנושה בתביעה האזרחית אולם לא הוכחה המשמעות העובדתית הנובעת מכך וההשפעה על תוצאת התביעה ביחס לנושה עצמו, בשים לב כי ביחס לחייב התקבלה תביעת הבנק, וכל תכנית פירעון תשפיע גם על חוב הנושה כלפי הבנק.

    על כן, המשמעות אינה כי ההליך יבוטל אלא כי יינתן לדברים משקל מסוים בקביעת תכנית הפירעון, אולם אציין שנוכח הדברים האמורים לעיל [בדבר דחיית הטענה להברחת נכסים], תהיה משקלה של התנהלותו של החייב בהליך התביעה בבית המשפט השלום נמוכה יחסית וכאיזון לתכנית הפירעון לשם השגת תוצאה צודקת יותר מבחינת הנושה.

     

    תכנית הפירעון

24. אחר שהוסרה ברובה המכריע עננת חוסר תום הלב פנויים אנו לעסוק בתוכנית הפירעון.

    סעיף 62(ב) בפקודה מסמיך את בית המשפט ליתן צו הפטר לרבות להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר ולאחריו. תנאים אלו כוללים גם תנאים לצו תשלומים כאשר למעשה מעמיד החייב כחלק ממסת נכסיו את כושר השתכרותו לתקופה מסוימת.

    צו תשלומים זה, נקבע בעיקרו תוך שקילת פוטנציאל ההשתכרות בניכוי דמי מחיה הולמים הנדרשים לחייב ולתלוים בו כאשר יש לזכור כי התוצאה צריכה להיות כזו שאינה פוגעת בכבוד האדם - בכבודו של החייב ובכבודם של התלוים בו. האתגר בהקשר זה, הוא לאמוד גם פוטנציאל ההשתכרות לתקופה קדימה וגם את צורכי המחיה הקונקרטיים שיכולים להשתנות ממקרה למקרה. ברור כי ניסיון החיים נותן אינדיקציה לסבירות של הוצאות מחיה אולם אין לשכוח בכל מקרה ומקרה את הצורך לדייק באופן קונקרטי בוודאי כאשר קיימים צרכים יחודיים. לצד הרצון להבטיח שהכנסה פנויה תשמש לתשלום חובות, יש להבטיח שהתוצאה לא תביא את החייב לאילוצי בחירה ולוויתור על מזון, תרופות, דיור סביר או צורך יחודי אחר [ראו לעניין זה ע. מאור וא. דגני, הפטר - חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים, כרך א' עמ' 307 ואילך (2019)].

    על מנת לקבוע צו תשלומים זה, לרבות תנאים לעניין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה, ויתכן אף לאחר ההפטר, יש לתת משקל לתסקיר ולדו"ח המסכם של הנאמן שבחן את כל הנתונים בדבר התנהגות החייב ועסקיו, לרבות התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל, בהתבסס גם על מידע שהוצג לנאמן במסגרת חקירותיו והדוחות התקופתיים, ויש אף לשמוע את הכנ"ר ואת הנושים המעוניינים בכך [סעיף 62(א) בפקודה].

25. מניתוח התסקיר עולה כי הכנסת החייב הינה כ- 9,800 ₪ והכנסת בת הזוג כ- 5,500 ₪. יש גם קצבת ילדים בסך של כ- 300 ₪ ובסה"כ כ- 16,000 ₪ הכנסת התא המשפחתי.

    בצד ההוצאות קיים דיווח על שיעור דומה, הכולל הוצאות שכירות בסך של כ- 3,000 ₪, הוצאות כלכלה ממוצעות בסך של 2,100 ₪, הוצאות חשמל מים ומיסים כ- 2,000 ₪, וכן הוצאה על גן ילדים בסך 1,500 ₪. החייב מדווח גם הוצאות חריגות בגין נסיעות לעבודה בסך של 2,000 ₪, החזקת רכב בסך של 1,400 ₪, וכן החזר הלוואה שנטלה בת הזוג בסך של – 2,500 ₪. הפער בין ההוצאות להכנסות מתאזן עם צו תשלומים ששולם עד כה בסך 1,000 ₪.

    אציין כי הנתונים נכונים לחודש יוני 2021 כשבת הזוג היתה בחופשת לידה.

    יצויין כי בני הזוג התגרשו וחזרו להיות יחדיו, ונטען כי ההלוואות שנטלה האישה הינן מהזמן שבו חיו בנפרד.

    ב"כ החייב ציין בדיון כי בת הזוג נמצאת בחופשת לידה והיא עובדת כגננת סבב דהיינו נדרשת לנסיעות לפי השיבוץ. נטען ע"י ב"כ החייב כי שכרו של החייב הוא אפילו גבוה מזה כ- 10,000 עד 11,000 ₪. ב"כ החייב לא סתר את יתר הנתונים שהוצגו ע"י ב"כ הנאמן ואישר כי ההכנסות מגיעות כמעט כדי 16,000 ₪.

    בהיבט של הצרכים היחודיים נטען לצורך מיוחד של אחד הילדים [פרוט' עמ' 8 ש' 12] ומפאת צנעת הפרט הדברים לא יפורטו כאן.

26. לטעמי, החייב נכון להיום יכול לעמוד בצו התשלומים הנוכחי. באשר להוצאה על החזר הלוואה של בת הזוג מהתקופה שבה חיו בנפרד, יש לתת משקל לכך שההלוואה משרתת למעשה את המחיה המשותפת היום. ההוצאות בגין הנסיעות ביחד עם החזקת הרכב ניתנות לטעמי לצמצום.

    מנגד יש להביא בחשבון את העובדה כי בני הזוג נזקקים להוצאות בעבור שמירה על התינוקת החדשה, ויש חוסר בהירות ביחס להוצאות הכלכליות הצפויות. לטעמי, יש לתת מקום ומשקל לחוסר וודאות לתקופה של השנתיים הקרובות ועל כן, יש לבחון תוכנית מדורגת שתביא בחשבון התפתחות ביכולת ההחזר בעוד כשנתיים וחצי.

    בשקילת מכלול הדברים ובכלל זה גם מתן משקל לחוסר הנוחות בהתנהלותו של החייב ביחס לתביעה האזרחית והאדישות כלפי הנושה, כפי שפורט לעיל, סבורני שיש לקבוע תוכנית פירעון המבוססת על כושר החזר חודשי של 1,400 ₪ בשנתיים וחצי הקרובות ועוד סך של 1,800 ₪ לחודש לשנתיים וחצי שלאחר מכן, ובסה"כ תכנית פירעון בשיעור של 96,000 ₪.

    נזכיר, כי תוכנית הפירעון עניינה בכספים שאותם מפקיד החייב מכיסו והיא מתווספת לנכסים שהוקנו או צריכים להיות מוקנים לנאמן וכמובן לנכסים שכבר צבורים בקופת פשיטת הרגל [רע"א 2365/18 סטפנוב נ' הכונס הרשמי (31.5.2018)]. על כן, אני מורה כי קרן השתלמות ופיצויים פיטורים ונכסים נוספים שמוקנים על פי הדין יתווספו לתכנית הפירעון כתנאי להפטר.

    לא נעלם מעיניי אורך התקופה אולם יש לתת משקל לשיעור הדיבידנד הנמוך הצפוי ביחס לשיעור הנשייה הקבוע וכן למורת הרוח מהאופן שבו התייחס החייב לערביו ולנושיו בשוויון נפש כאשר הוגשה התביעה האזרחית.

27. יתרה מכך, את הביטוי לעובדה כי החייב מותיר אחריו בהתנהלותו הכלכלית שובל של חובות שבהם נושאים אחרים [הנושה הערב למשל], ושיעור הדיבידנד נמוך, יש לאזן בקביעה בהתאם לסעיף 62(ב) בפקודה בכל הנוגע להתעשרות עתידית לאחר צו ההפטר, ולפיה אם במשך תקופה של שלוש שנים מיום מתן צו ההפטר יקבל החייב נכסים או תשתנה באופן משמעותי הכנסתו, ניתן יהיה לשוב ולבחון הקנייה של נכסים אלו, כולם או מקצתם, לטובת הנושים.

28. לדיון שהתקיים, אליו זומנו הנושים, לא התייצבו נושים נוספים ומעבר לנושה שביקש לבטל את ההליך לא הובאו התנגדויות נוספות.

     

    בקשת החייב לבדוק שוב את תביעת החוב של הנושה

29. כאמור, לאחר הדיון ובמסגרת תגובת החייב להגשת פסק הדין של הערעור טען החייב שיש לבדוק את תביעת החוב של הנושה מחדש מכיוון שאין יריבות בינו לבין החייב.

    טענה זו, ראוי היה שהחייב כלל לא היה מעלה: לא זו בלבד כי לא זו הדרך לעסוק בדבר ומדובר בטענה שנטענה לאחר סיום הסיכומים, אלא שהחוב מבוסס על פסק דין שניתן וממילא הוא גם הוכרע על ידי הנאמן והוא חלוט.

    כאמור, כפי שקבעתי לעיל התנהלותו של החייב בזלזול כלפי הנושה באותו הליך משפטי הצדיקה מתן משקל ולו מסוים בתוכנית הפירעון. בוודאי שלא ניתן לקבוע כעת היעדר יריבות בין החייב לנושה וטענתו זו של החייב אף היא מלמדת על אדישות לשובל החובות שהותיר אחריו ומצדיקה את התוצאה כפי שקבעתי לעיל.

     

    סוף דבר – תכנית הפירעון וההפטר המותנה

30. בקשת הנושה לביטול ההליך בשל חוסר תום לב נדחית.

    כך גם נדחית טענת החייב להיעדר יריבות בינו לבין הנושה.

31. כאמור, לאחר ששמעתי את הצדדים, וקיבלתי את המידע שנמסר ע"י הנאמן אני קובע כי ינתן לחייב הפטר אם יוסיף לקופת פשיטת הרגל סכום נוסף של 96,000 ₪ אשר ישולמו תחילה ב- 30 תשלומים שלא יפחתו מ- 1,400 ₪ והיתרה בתשלומים שלא יפחתו מ- 1,800 ₪ [להלן: "תכנית הפירעון"], וזאת בנוסף לנכסים הצבורים בקופה ולנכסים המוקנים לקופה אשר ימומשו בנפרד, לרבות פיצויי פיטורין וקרנות השתלמות ככל שקיימים.

    החייב יגיש דו"חות פעם ב- 6 חודשים עם אסמכתאות עיקריות. ניתן להקדים תשלומים.

    ככל שיינתן ההפטר, הרי שאם במשך תקופה של שלוש שנים מיום מתן צו ההפטר יקבל או יהיה זכאי החייב לקבל נכסים או תשתנה באופן משמעותי הכנסתו, ניתן יהיה לשוב ולבחון הקנייה של נכסים אלו, כולם או מקצתם, לטובת הנושים.

    אם קיימים נכסים השייכים לחייב והניתנים למימוש או נכסים עליהם לא דיווח החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל (לרבות כספים בחב' ביטוח או במוסדות פיננסיים אחרים, זכויות להחזרי מס, ירושה וכד'), ימומשו הם לטובת קופת פשיטת הרגל, בנוסף לתכנית הפירעון או המתווה להפטר שאושרו לחייב, ואף לאחר קבלת הפטר, אלא אם נקבע אחרת בהחלטות קודמות.

    הנאמן יגיש עדכון אחת לשנה.

32. אין כל מקום לחייב את הנושה בהוצאות.

    לא זו בלבד שהדיבידנד הצפוי לו נמוך אלא כאמור עולה כי החייב הביע זלזול בנושה ואין הדבר ראוי, בוודאי כאשר כחלק מהחסד שנותן ההליך קיימת פגיעה בקניינו של הנושה.

    מעבר לכך, לא מצאתי כי דרישתו של הנושה לחקור בדבר הייתה בלתי סבירה. אדרבא, התנהלותו של החייב הצדיקה בהחלט את החקירה בעניינו.

     

    המזכירות תשלח לצדדים ותעדכנם.

     

    ניתנה היום, כ"ט טבת תשפ"ב, 02 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.