כ' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

החלטה זו ניתנת בעקבות ישיבת יום 4.12.17.

כללי:

החייבת מצויה בהליך הפש"ר מאז שנת 2004.

התיק עבר תהפוכות רבות והתקיימו דיוני הפטר בעבר בתאריכים כדלקמן:

4.6.12, 9.7.12, 16.10.12, 4.2.13, 4.7.13.

באף אחד מדיוני ההפטר הללו לא ניתן צו הפטר, בשל מחדליה של החייבת.

לדיון ההפטר שהתקיים ביום 4.7.13 התייצבו נושים והציגו מסמכים ומידע לפיהם לכאורה לחייבת נכסים שונים שלא מצאו ביטוי ולא מומשו לקופת הכינוס.

הנכסים הם:

1.חנות בדמי מפתח ברח' הירקון פינת פרישמן בתל-אביב והזכויות הכספיות הנובעות ממנה.

2.מגרש במזכרת בתיה שהחייבת הסתלקה ממנו לטובת אחותה, עובדת סוציאלית במקצועה.

3.החייבת העבירה בשנת 2003 דירה על שם בנותיה ויש לבחון את נסיבות ההענקה.

4. לזכות החייבת פוליסות ביטוח שיש לחלטן לטובת קופת הכינוס.

בדו"חות קודמים שהגיש הנאמן לתיק בית המשפט בגלגולו הקודם של ההליך, לא חסך הנאמן ביקורת מאופן התנהלות החייבת בתיק וממחדליה.

הנאמן אף עתר בשעתו, לביטול ההליכים בשל ניצולם לרעה על ידי החייבת, והעדר תשלומים חודשיים למרות מספר רב של הזדמנויות שהוענקו לה על ידי בית המשפט.

ההחלטה מיום 21.10.15 ותוצאותיה – ביטול הליך הפש"ר:

לא נסקור את העשור הראשון של תיק זה, הכל מצוי וממוסמך.

לצורך החלטה זו, די אם נפתח בהודעת הנאמן בדו"ח מיום 7.4.14:

"בישיבה ייצג את הכנ"ר שמטפל בתיק הפש"ר דנא, עו"ד עדי חכמון ועו"ד נועה אליהו, גובשה מסקנה ודין ההליך להתבטל מחמת ניצולו לרעה ע"י החייבת".

באותו דו"ח פורטו מחדלי החייבת, העדר הגשת דו"חות חודשיים, השמטת נתונים ביחס לנכסי עיזבון אביה המנוח כולל החנות ברח' הירקון 108 פינת רח' פרישמן תל-אביב, סך 8,000 ₪ שהיה על החייבת להפקיד בקופת הכינוס בגין כספי פיצויים וחלף זאת נטלה אותם לכיסה, ועוד.

בית המשפט שטיפל בתיק בשעתו, כבוד השופטת חנה פלינר, ביררה את עמדות הצדדים.

תגובת הכנ"ר מיום 18.10.15 לדו"ח זה היתה חד משמעית:

צו הכינוס בעניין החייבת ניתן ביום 20.9.06.

במסגרתו הושת על החייבת צו תשלומים בסך 300 ₪.

ביום 15.7.10 ניתנה החלטה לפיה הועלה צו התשלומים לסך של 1,000 ₪.

בכל זאת צברה החייבת פיגור בתשלומים בשיעור של 51,600 ₪ נכון ליום הגשת תגובת הכנ"ר 18.5.15.

לאותה שעה הצטבר בקופה סך של 30,331 ₪ בלבד.

החייבת אינה מגישה דו"חות וגם כאשר היא מגישה דו"חות הם אינם מגובים באסמכתאות כלשהם ולא ניתן להתחקות אחר מוצאיה ומובאיה הכלכליים של החייבת.

מכל האמור לעיל, סבר הכנ"ר כי: "יש לבטל את ההליך בעניין החייבת".

כבוד השופטת פלינר דנה בסוגיה, מלגו ומלבר ובהחלטתה המנומקת מיום 21.10.15 הורתה על ביטול ההליך.כבוד השופטת ניתחה את המחדלים שליוו את התנהלות החייבת בתיק עד כה.

ההחלטה סוכמה במילים:

"לאור התנהלותה הקלוקלת של החייבת והתעלמותה מהחלטות בית המשפט היה מקום להורות על ביטול ההליך כבר כעת".

(עמ' 3 להחלטה מיום 21.10.15 בין השורות 9-10).

ברם, כב' השופטת פלינר איזנה בין התנהלותה הקלוקלת של החייבת לבין נתונים אחרים ובהם:

העדר דו"ח משלים מטעם הנאמן וסטטוס בדיקת הנאמן לטענות שהועלו מצד הנושים בדיון שהתקיים ביום 4.7.13.

עוד נלקחה בחשבון העובדה שהחייבת מצויה בהליך הפש"ר מזה שנים רבות.

על כן ניתנה לחייבת שהות של 90 יום לסילוק מחדליה, כאשר נקבע כי במהלכם היא רשאית להגיע להסכמות עם הנאמן בדבר אופן סיום התיק.

לאחר שנקף הזמן הודיע הנאמן ביום 20.1.16, כי :

"בהעדר כל שיתוף פעולה מצידה של החייבת, העדר דו"חות והעדר ביצוע צו התשלומים החודשי, ברי כי הליך פשיטת הרגל בעניינה של החייבת מבוטל, על פי החלטת בית המשפט מיום 21.10.15".

אכן, על פי החלטת כבוד השופטת פלינר מיום 21.10.15 הביטול אמור להכנס לתוקף ביום 21.1.16.

ע"א 8174/15 לפני כבוד בית המשפט העליון ותוצאתו:

החייבת הגישה ערעור על ההחלטה מיום 21.10.15 אל כבוד בית המשפט העליון.

בית המשפט העליון ישב על המדוכה במסגרת ע"א 8174/15 בהרכב כבוד השופטים המשנה לנשיאה (כתוארו אז) א. רובינשטיין, כבוד השופט ס. ג'ובראן, כבוד השופט ח. מלצר.

בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 14.2.17 נקבע כדלקמן:

"לאחר עיון ושמיעת הצדדים לא ראינו מקום להתערב בהכרעת בית המשפט קמא כשלעצמה ובמהותה. עם זאת, נוכח היקפו המועט של התיק מזה ותולדותיו הנמשכות מזה, לא ראינו לנכון להפנות את המערערת לבקשה חדשה לפשיטת רגל, על כל המשתמע, וביקשנו הסכמת כונס הנכסים הרשמי להמשך התיק בבית המשפט קמא, שאתו הסליחה. הסכמה זו ניתנה. על כן מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לבחינת מצב המערערת. עם זאת נוסיף, כי על פני הדברים לא פעלה המערערת כנדרש, והתוצאה היא הליכים מתמשכים עד אין קץ במקום הגעה לסיום על-ידי תשלומים ראויים, שמבלי לפגוע באיש, אינם בשמים. חשוב שבטרם יבוא התיק לפני בית המשפט מחדש "תחשב המערערת מסלול" ותעשה צעדים שיסייעו לה, על-ידי שיתוף פעולה. בנתון לאמור, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי שיפעל כהבנתו, לאחר שישמע את הצדדים, ובלא שניטע מסמרות".

תוצאת פסק הדין מדברת בעד עצמה.

בית המשפט העליון הנכבד ביטל את ההחלטה מיום 21.10.15, בה הוצב לחייבת לוח זמנים להתנהלותה, וכן ביטל את ביטול ההליך שניתן בעקבות אי עמידת החייבת בלוח הזמנים האמור.

נקבע, כי התיק יוחזר אל בית המשפט המחוזי, על מנת שהחייבת תקבל הזדמנות "לחשב מסלול מחדש" ולהביא לסיום ההליך על ידי תשלומים ראויים.

אומנם כבוד בית המשפט העליון ראה לנכון לציין בפסיקתו כי ההכרעה נעשית מבלי שנטעו מסמרות, אך תוצאת פסק הדין משמעותה כי ההחלטה לביטול הליך אינה קיימת עוד.

כפועל יוצא, אני למדה מכך, כי טיעונים שנשמעו בעבר - גם מפי הנאמן גם מפי הכנ"ר ואפילו מפי הנושים- בדבר מחדלים קודמים של החייבת בהליך עד מועד לפסק דין של בית המשפט העליון מיום 14.2.17 לא יוכלו להישמע מחדש.

בית המשפט העליון אמר את דברו. הוא לא ראה באותם טיעונים משום עילה מוצדקת לביטול ההליך שהרי השיב הלכה למעשה את ההליך על כנו. גם אם עשה כן מבלי שנטעו מסמרות, לדידי ברי כי התנהלות החייבת מיום מתן פסק הדין 14.2.17 ואילך, נלמדת כלפי עתיד ולא כלפי עבר.

מכל מקום, גם אם נאחז בשיטה המחמירה עם החייבת ונשקלל בתוך המשוואה גם את מחדלי העבר, הרי המשקל שיש להקנות להם יהא נמוך לעומת אופן בחינת התנהלותה הנוכחית וצפיית פני העתיד.

לכך אתייחס להלן.

הקורות בתיק הפש"ר מאז פסק הדין בבית המשפט העליון:

מאז הושב התיק אל פתחו של בית המשפט המחוזי, גיבש הנאמן תוכנית פירעון חדשה לחייבת זו.

בדו"ח הנאמן שהוגש ביום 16.2.17 עמד הנאמן על כך, שבית המשפט העליון ראה לנכון להשיב את ההליך בו התנהלה החייבת על כנו. דהיינו חרף חששות הנאמן כפי שהובאו בדיון לפני בית המשפט העליון הרי בהסכמת הכנ"ר ובהמלצת בית המשפט הוחזרה החייבת להליך.

ב"כ הכנ"ר והנאמן גיבשו ביניהם מתווה, לפיו תגיש החייבת בקשה להפחתה רטרואקטיבית של צו התשלומים של 300 ₪ לחודש בצרוף כלל המסמכים על כל הכנסותיה מכל מקור ועל הוצאותיה.

ההפחתה הרטרואקטיבית נבעה מכך שהחייבת הודיעה כי אינה מסוגלת לעמוד בתשלומים חודשיים של 1,000 ₪ שנקצבו לחובתה, קל וחומר שלא תוכל לעמוד בסילוק חוב הפיגורים שנצבר.

המתווה שהוסכם על הנאמן והכנ"ר אושר בהחלטתי מיום 17.5.17.

עם זאת מועד הדיון שנקבע הושאר על כנו על מנת לשמוע את עמדות הנושים.

בישיבת יום 4.12.17 התייצב הנושה דוד כהן (***) והביע התנגדות נחרצת למתווה שאושר.

הנושה העלה טיעונים בכמה מישורים כדלקמן:

א.החייבת לא התנהלה בהליך בתום לב, וצברה בעבר מחדלים ופיגור בתשלומים.

ב.החייבת הסתירה מידעים מבעל התפקיד הנוגעים לנכסיה.

על טיעונים אלה השיב בעל התפקיד, הנאמן, כי מחדליה של החייבת נעוצים בעבר.

מאז הדיון ביום 16.2.17 בבית המשפט העליון וגיבוש המתווה לפיו תשלם החייבת סך של 300 ₪ לחודש, התנהלה החייבת ללא דופי בהליך, שילמה את המוטל עליה והגישה דו"חות כדין.

בנוגע לנכסים שלטענת הנושה מר דוד כהן קיימים לזכות החייבת, השיב הנאמן כי ערך בירור מקיף, כולל קבלת תצהירים מטעם הגורמים הנוגעים בדבר והבירור לא העלה קיומם של נכסים.

לפיכך, הנאמן עתר לאישור המתווה ומתן הפטר על יסודו לאחר שהחייבת תשלים את מלוא הסכומים שהתחייבה לשלם לפיו.

דעתו של הנושה לא נתקררה והוא סבר כי ניתן לשוב ולפתוח דיון בנושא מחדלי העבר של החייבת. עוד סבר, כי על הנאמן להעמיק את בדיקותיו בנוגע לנכסי החייבת הנטענים, אפילו על דרך של הוצאות ושכירת חוקר פרטי על חשבון קופת הכינוס.

אבחן עתה טענות אלה.

מחדלי העבר של החייבת:

אין מחלוקת כי החייבת אכן התנהלה בהליך בעבר בצורה רצופת מחדלים.

החייבת צברה חיובים רבים. החייבת לא הגישה דו"חות במועד ובכלל.

החייבת העלימה כספים שהגיעו לקופת הכינוס.

לדוגמא: בשנת 2008 נטלה החייבת לכיסה כספי פיצויים בסך של כ 8,000 ₪ שהיו אמורים להגיע לקופת הכינוס.

ב"כ הנושה סבר, כי מחדלי עבר אלה משפיעים כלפי העתיד ואמורים למנוע את הישארותה של החייבת בהליך.

טוען הוא כי בית המשפט העליון בפסק דינו מיום 14.2.17 לא סגר את הדלת לדיון מעמיק בנושאים אלה.

בכל הכבוד, דעתי שונה.

מחדליה של החייבת נפרשו הליך בבית המשפט העליון והיו ידועים לכל טרם ניתן פסק הדין.

הנאמן עצמו צידד אז בגישה כי יש לבטל את ההליך, גישה שהנושה מחזיק בה היום.

דא עקא, כבוד בית המשפט העליון שהיה מודע לכל הטיעונים הללו, לא קיבל את עמדת הנאמן והורה על השבת החייבת להליך. הראיה שבפסק הדין, שהינו בבחינת "מועט המחזיק את המרובה", ציין בית המשפט העליון במפורש : "על פני הדברים לא פעלה המערערת כנדרש".

אומנם, בית המשפט העליון הדריך את הערכאה הדיונית לשקול את עניינה של החייבת מבלי שנטעו מסמרות. יחד עם זאת, ברי כי בית המשפט העליון הורה לכל הצדדים להביא את התיק לכלל סיום על ידי תשלומים ראויים ואף הוסיף וציין: "שמבלי לפגוע באיש אינם בשמיים".

הנאמן והכנ"ר, צייתו למפת הדרכים שהניח לפניהם כבוד בית המשפט העליון.

הנאמן והכנ"ר, אכן גיבשו מתווה לתשלומים ראויים שאינם בשמיים.

הם קבעו סכום לתשלום חודשי רטרואקטיבי בשיעור 300 ₪ כאשר סכום זה יסייע לחייבת להשלים הן את חוב הפיגורים והן את קופת הכינוס.

עמדתו של הנושה, כי ניתן להסיט את הפרגוד ולחזור אחורה אל התקופה שקדמה לפסק דינו של בית המשפט העליון לבירור מחדלי העבר, גריפת קופת הפיצויים לכיסה של החייבת בשנת 2008 וכיוצא בזה, אינה מתיישבת עם הוראתו הברורה של בית המשפט העליון.

פשיטא, כי אילו היה בית המשפט העליון סבור שמדובר במחדלים שאין להם כפרה, כפי שסברו הנאמן והכנ"ר עובר לדיון לפניו, היה מותיר את החלטת ביטול ההליך על כנה ולא היה משיב את התיק להמשך הליכים לפני הערכאה הדיונית.

אני סבורה, כי עצם השבת התיק וההוראה לגיבוש מתווה בסכומים ראויים שאינם בשמיים, מלמדת כי מחדלי העבר אינם רלוונטיים עוד ולא יישקלו במסגרת ההליך הנוכחי.

אך, גם אם נאמר כי יש לקרוא לתוך הכרעתו של בית המשפט העליון, ציווי לשוב וליתן משקל גם למחדלי העבר, אזי בבחינת מלוא התמונה נראה כי יש להעניק למחדלי העבר משקל נמוך יותר לעומת ההתנהלות הנוכחית והעתידית של החייבת.

אם כך, אין משמעות כבדה להתנהלות החייבת בהליך בעבר, אלא יש לבחון את דרכי התנהלותה החל מהדיון בבית המשפט העליון. על פי טענותיו של הנאמן בפרוטוקול נראה כי החייבת משתפת כעת פעולה ועל כן חל שינוי לטובה בנושא זה.

להליך פשיטת הרגל שתי תכליות בולטות:

הראשונה, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא לחלוקתם בין נושיו בדרך המהירה והיעילה ביותר.

השנייה, מתן סיוע ושיקום לחייב, אשר נקלע לחובות וברצונו לפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו בחלקם.

ראו:

ע"א 149/90 מרדכי (מל) קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה(3) 61, 66-67 (1991);

ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 205-206 (2003);

אוריאל פרוקצ'יה "פשיטת רגל על פי בקשת חייב" הפרקליט ל' 271, 272 התשל"ו)]."

פש"ר 977/04 ( מחוזי ירושלים) ג'נט שריקי נ' כונס הנכסים הרישמי (ניתן ביום 21.11.10, פורסם ב'נבו').

כיום, בעקבות הרפורמה בהליכי פשיטת הרגל, ובמיוחד בענייננו כאשר עסקינן בבקשת חייב ולא בבקשת נושה, נעה המטוטלת לכיוון התכלית השניה של שיקום וסיוע לחייב לפתוח דף חדש בחייו.

שעה שמכאן ואילך החייבת מתנהלת בהליך כסדרו. תיקנה את דרכיה משלמת ומגישה דו"חות במועד, ואך הטענות בדבר נכסיה נבחנו ע"י הנאמן ונמצא כי אין בהן דבר, נראה שיש מקום לקדם מתווה להפטר כפי שהמליץ בית המשפט העליון בפסק דינו.

בהקשר זה ראוי ליתן משנה תוקף, גם למשך הזמן בו מצויה החייבת בהליך, כמפורט בפרק הבא.

משך ההליך ומשמעותו:

משך הזמן בו מצויה החייבת בהליך, מאז שנת 2004 אף הוא מהווה אינדיקציה.

משך זמן כה משמעותי, תקופת חיים שלמה כמעט משנת 2004 ואילך אינה ניתנת לביטול ביד קלה.

אומנם נכון, כי החייבת נהנתה מהגנת פקודת פשיטת הרגל לאורך התקופה, מבלי שנאלצה לשאת בתשלומים משמעותיים בגינה של הגנה זו.

ברם, עצם השהייה בהליך תקופה כה ארוכה יוצרת מצג כלפי החייבת עצמה ולא רק כלפי נושיה.

ניתן לקבל את הגישה, כי לאחר שהחייבת שהתה בהליך פרק זמן משמעותי, נוצרה אצלה ציפיה כי ההליך יתממש ויגיע אל קיצו על דרך של הענקת הפטר לה.

לאלמנט הזמן כמרפא פגמים בהליכי פש"ר ( בהיבט חוסר תום לב ביצירת החובות), ראו :

ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 3.5.2009).

גם נתון זה ראוי שיילקח בחשבון ומן הסתם אף נלקח בחשבון על ידי כבוד בית המשפט העליון עת נתן המלצתו לסיים את ההליך בתשלומים סבירים.

נכסיה של החייבת:

הנושה פרש לפני בית המשפט בישיבת יום 4.12.17 רשימה של נכסים שלטענתו יש לחייבת זכויות בהם.

הרשימה אף הועברה לנאמן מבעוד מועד והנאמן ערך את בדיקותיו.

הנאמן לא הצליח למצוא זכויות כאמור.

הנאמן דרש וקיבל סדרה של תצהירים מצד גורמים שונים, המצביעים על כך שאין לחייבת זכויות באותם נכסים.

לאור זאת, שב הנאמן והמליץ על מתן הפטר לחייבת בהתאם לתוכנית הפירעון שגובשה.

הנאמן ציין בדו"ח שהגיש עובר לדיון, כי נתונים אלה נמסרו על ידי הנושים עוד בפאזה הקודמת של ההליך, קודם לדיון בבית המשפט העליון.

כך למשל עלו הדברים בדיון ההפטר שהתקיים עוד ביום 4.7.13.

הנאמן לא הצליח להעמיק חקירותיו, בשל חסר מהותי במידע ובמסמכים ובשל העדר שיתוף פעולה מצדה של החייבת.

גם הנושים מצדם לא המציאו מסמכים אשר יש בהם כדי לשפוך אור על הנכסים הנטענים.

במצב דברים זה, אכן סבר הנאמן כי יש מקום לביטול ההליך.

אך, לאחר שבית המשפט העליון הנכבד הורה על השבת התיק לבית המשפט של פש"ר, נפתח דף חדש ביחסים מול החייבת.

החייבת החלה לשתף פעולה ביחד עם הנאמן, הכל כמפורט בדו"ח שהוגש על ידו במסגרת בקשה מספר 18 מיום 7.8.17.

אליבא דהנאמן השיבה החייבת לטענות הנושה בדבר נכסיה אחד לאחד (ראו סעיף 16 לדו"ח מיום 7.8.17).

החייבת שללה, להנחת דעת הנאמן, קיומם של נכסים כלשהם.

החייבת אף המציאה תצהירים של בני משפחתה לתמיכה בגרסתה.

הומצאו התצהירים של האם הלנה צוקרמן, האח גדעון יהושע צוקרמן, ואחותה דליה ברודשטיין.

לאור זאת קבע הנאמן כדלקמן:

1.החנות בדמי מפתח ברח' הירקון פינת פרישמן תל-אביב – העסק היה הרוס לחלוטין, אינו פעיל משנת 2015 וכיום משמש אתר בנייה. הוריה של החייבת היו בעלי הזכויות בדמי מפתח אך לחייבת אין מושג אם הוריה אכן קיבלו כספים בגין דמי המפתח שהיו בידם ומה עשו בהם. האח גדעון אומנם מנהל "קפה פיצה" ברח' פרישמן פינת בן-יהודה בתל-אביב, אך לא באותו מיקום ולא נמצאו סימוכין לכך שהעסק של גדעון הוקם בכספי הפינוי של העסק של ההורים.

2.מגרש במזכרת בתיה. אביה המנוח של החייבת שמואל צוקרמן ז"ל היה מצוי בהליך פש"ר בעת שהלך לעולמו (פש"ר ת"א 2035/04). גם אמה הלנה צוקרמן שתחיה, היתה מצויה בהליך פש"ר כל התקופה 2036/04, צו הכינוס בוטל ביום 2.5.16 מבלי שהמשפחה היתה מודעת לכך. אין כל נתונים על קיומו של מגרש כאמור.

3.העברת הדירה בראשון לציון על שם הבנות בשנה בה נפתח תיק הפש"ר – ההעברה בוצעה על פי פסק דין של בית משפט השלום בת"א מיום 8.9.03 אזרחי 121100/01. כיוון שההעברה בוצעה על פי הוראת בית משפט השלום בפסק דין מנומק, מדובר בהעברה כשרה לכל דבר.

4.יחידת נופש בספרד – החייבת מצהירה שאין ומעולם לא היו לה זכויות בנכס בחו"ל.

עולה מכך כי הנאמן ערך את בדיקותיו לפי מיטב האפשרויות שהיו בידיו ומסקנותיו הן שהחייבת אינה בעלת נכסים.

בדו"ח הנאמן לא מצאתי התייחסות לטענות הנושה בדבר פוליסות ביטוח העומדות לזכות החייבת.

אני סבורה, כי ככל ויימצאו , ויתברר כי מדובר בכספים שאינם מוגנים – יחולטו לטובת קופת הכינוס.

החובות המוטלות על הנאמן:

מצב הדברים שפורט לעיל, מביאני לשאלה, עד כמה על הנאמן להעמיק בחקירותיו ?

לפי סעיף 144 לפקודת פשיטת הרגל התש"ם-1980 על הנאמן : "לעשות כל מעשה הדרוש או המועיל במילוי תפקידו". ככלל, לנאמן בהליך פש"ר ניתנות סמכויות נרחבות לשם ניהול נכסי החייב והוא משמש כקצין בית המשפט וכ"ידו הארוכה".

ראו:

ע"א 608/15 מוניק עופר נ' דוד גולן (הנאמן על נכסי שריה עופר ז"ל) (פורסם בנבו, 25.02.2016); רע"א 7074/09 קאולה נ' ידגר [פורסם בנבו] (25.8.2010);

ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני [פורסם בנבו] (27.12.2010);

המלומדים ד"ר שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 302-297 (מהדורה שלישית, 2010));

חובת הנאמן שמונה על ידי בית המשפט היא לנהוג בהגינות, אך לגבולות עיקרון זה אין הגדרה מדויקת ואחידה (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית (2010)).

זאת ועוד : הליך איתור הנכסים של פושט הרגל והתחקות אחר עסקאותיו עשוי לארוך זמן רב.

ראו: ע"א 4352/15 דניאל קורן נ' עו"ד אורן הראל (פורסם בנבו, 02.08.2017).

בית המשפט העליון הטיב לנסח הלכה זו במסגרת ע.א. 509/00 לוי נ' ברכה עו"ד נאמן בפש"ר לנכסי יצחק בילו, פדי נ"ה (4) 410, 427 (18.6.2011):

"בהליכי פש"ר כמו גם בהליכי פירוק חברות, הפקיד המחוקק את מלאכת הניהול והביצוע של ההליכים בידי בעלי תפקיד שמונו לכך על ידי בית המשפט, ולצורך כך הוקנו להם כוחות וסמכויות נרחבים בצד חובות נאמנות וזהירות לדרך מילוי תפקידם. בהליכים אלו ניתנה לבית המשפט סמכות פיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידם של נושאי תפקיד אלה...

...בהיות בית המשפט של פש"ר גורם מפקח על פעולות הנאמן נובעים הכללים האלה: דרך כלל לא יחליף בית המשפט את שיקול הנאמן בשיקולו הוא ולא ימהר להתערב באופן שבו הוא מפעיל את סמכויותיו, אלא אם כן מצא כי שיקול דעתו הופעל באורח בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי. הוא עשוי להתערב מקום שמצא כי הנאמן סטה באופן קיצוני מחובתו למצות את התמורה הראויה ממימוש נכסי פושט הרגל".

אין ספק כי על הנאמן להפוך כל אבן כדי להגיע לחקר האמת, אך משאביו דלים וכוחותיו מצומצמים.

מקובלת עלי עמדת הנאמן, כי סיוע חיצוני של נושים אשר מצביעים על נכסי חייבים בפש"ר, מתקבל בברכה.

כאן, הנושים טענו לקיומם של נכסים אך לא היה לאל ידם להביא מסמכים לאישוש טענותיהם.

הנאמן חקר כמיטב יכולתו ואף הוא לא הצליח לבסס את הטענות ולמצוא אסמכתאות להם.

אינני מקבלת את עמדת הנושה בענייננו, כי על הנאמן להוסיף לחקור ולשכור חוקר פרטי על חשבון קופת הכינוס.

אם כי, אסייג דבריי אלה למקרה הנוכחי.

רמת ההתחקות הנדרשת על ידי הנושה אחר הנכס - שכירת חוקר פרטי, מועלית על ידי הנושה ללא אסמכתאות ממשיות.

לא כל שכן, כאשר הנאמן כבר פעל לשם גילוי האמת וביצע חקירות לבני משפחת החייבת, חקירות שלא העלו מסקנות חדשות בנושא.

כאשר הליך הכינוס מתנהל מאז שנת 2004 והקופה כה דלה, שכירת חוקר פרטי תדלדל אותה באופן משמעותי. במיוחד כאשר הטענות בדבר נכסים הן טענות ותיקות שנשקלו ונבדקו לא אחת ולא נמצאו בעלות ממשות, הדרישה להוסיף חקר גם באמצעות חוקר פרטי אינה בגדר הסבירות, ונדחית בזה.

מסקנות:

מכל האמור לעיל, אני מוצאת כי המתווה לסיום ההליך שגיבש הנאמן יחד עם הכנ"ר בעקבות הוראות בית המשפט העליון מיום 14.2.17 ריאלי והולם את הנסיבות.

אכן הגיעה השעה שתיק זה משנת 2004 ירד מעל סדר היום וימצא את פתרונו במתווה ראוי לסיום, ובסכומים "שאינם בשמיים".

כאשר טענות הנושה בדבר היות החייבת עתירת נכסים לא הוכיחו את עצמן, והנושה עצמו לא הביא במרוצת השנים נתונים מהודקים יותר מאשר שמועות גרידא, אין לקופת הכינוס על מה שתסמוך אלא על יכולת ההשתכרות של החייבת, כעולה מדו"ח הנאמן.

יכולת השתכרות זו אינה גבוהה בלשון המעטה.

החייבת גרושה, מתגוררת בשכירות יחד עם אמה.

לטענת החייבת ההכנסות המשותפות שלה ושל אימה אינן עולות על 6,000 ₪ לחודש, ומסכום זה הן משלמות דמי שכירות וכלכלה.

אמה של החייבת, קשישה המתפרנסת מקצבאות מל"ל.

החייבת עצמה, כבת שישים, משתכרת בממוצע בין 3,000 ל- 4,000 ₪ לחודש מעבודתה בעמותת מכללת אחווה, לפי תלושי שכר שהוצגו.

החייבת אינה בקו הבריאות ולטענתה מצבה הנפשי התדרדר עד כדי כך שהיא לוקה בחרדות ונוטלת כדורים.

בנסיבות הללו, המתווה שערך הנאמן יחד עם הכנ"ר בהסכמת החייבת, לתשלום סך של 300 ₪ לחודש X 36 תשלומים הוא מתווה ראוי.

ככל ויימצאו במהלך התקופה ,נכסים פיננסיים כגון פוליסות ביטוח שאינן מוגנות, הן יתווספו לקופה בנוסף לתשלומים החודשיים.

אוסיף ואומר כי התמשכות ההליכים כשלעצמם, מהווה עינוי דין לכל הנוגעים בדבר.

הגיעה העת לשים לכך קץ.

אף האינטרס הציבורי מחייב כי :"ישן מפני חדש תוציאו".

כאשר התיק תלוי ועומד משנת 2004 ולא הניב תועלת ממשית לנושים, לא אותרו כל נכסים לחייבת ומצבה הכלכלי רק התדרדר במרוצת השנים, מן הראוי להביא את התיק לסיומו כפי שהנחה בית המשפט העליון בפסק דינו.

סיכום:

מן המקובץ לעיל אני מאשרת את תוכנית הפירעון כפי שגובשה עוד בחודש מאי 2017.

החייבת תוסיף לקופת הכינוס החל מחודש יוני 2017 ואילך סך של 300 ₪ X 36 תשלומים דהיינו סכום כולל של 10,800 ₪ ובזאת יינתן לה ההפטר החלוט.

ככל ויימצאו כספים נוספים בפוליסות ביטוח או נכסים פיננסיים אחרים שאינם מוגנים, יחולטו אף הם לטובת קופת הכינוס.

עם סיום התשלומים תוגש פסיקתת הפטר לחתימתי.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ח, 17 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.