-
החייב הגיש בקשה לפשיטת רגל נובמבר 2017, הצהיר על חובות בסכום של כ-86,539 ₪, ונקבע מועד לדיון ליום 27.10.19.
-
לחייב נקבע צו תשלומים בסכום של 450 ₪, ביום 3.7.18 הוסכם על הגדלת צו התשלומים לסכום של 2,000 ₪.
-
החייב רווק בן 31, השוכר דירה ומשלם להצהרתו דמי שכירות חודשיים בסכום של 4,000 ₪.
-
ביום 20.11.18 הוגשה בקשה לביטול ההליך בשל ניצולו לרעה על ידי החייב. המנהל המיוחד ציין כי למרות שהתצהיר ההסתבכות של החייב הצהיר החייב על חמישה נושים ועל סכום חוב של כ-86,539 ₪, הוגשו 24 תביעות בסכום של כ-500,000 ₪.
-
החייב הצהיר כי הסתבכותו נבעה מעסק של מסגרות, ואולם גם נסיבות ההסתבכות לוטות בערפל כאשר החייב הצהיר שלמעשה הותיר את ניהולו של העסק בידי צדדים שלישיים.
-
החייב לא טרח להתייצב לחקירה הראשונה ורק לאחר שהמנהל המיוחד הבהיר לו כי ככל ולא יתייצב לחקירתו יבוטל ההליך, נאות להתייצב, וגם אז לא טרח להגיש ולו דוח אחד, ומשכך הוגשה בקשת הביטול הראשונה לביהמ"ש. בנוסף במועד הבקשה לביטול ההליך הראשונה החייב צבר פיגורים בסכום של 4,900 ₪.
-
בתגובתו לבקשה הראשונה הודיע החייב כי יפעל לתיקון המחדלים וישלם את התשלומים לרבות המצאת המסמכים שהיו חסרים. ולאחר ביצע האמור הודיע המנהל המיוחד כי הוא מסכים למחיקת בקשתו לביטול ההליך.
-
כעת הוגשה בקשה שנייה לביטול ההליך.
-
החייב חדל מלשלם את צו התשלומים החודשי כאשר התשלום האחרון היה ביום 18.11.18, תשלום שלאחריו כזכור הודיע המנהל המיוחד על הסכמתו למחיקת הבקשה לביטול ההליך.
-
החייב הפסיק להגיש את הדוחות החודשיים והתנהלותו הכלכלית אינה ידועה.
-
על פי בקשת המנהל המיוחד, וטענתו שלא נסתרה בתגובת החייב, בטרם הוגשה הבקשה לביטול ההליך זומן החייב למשרדי המנהל המיוחד והובהר לו כי ככל ולא יסדיר את המחדלים הרי תוגש בקשה לביטולו של ההליך. החייב לא טרח להסיר את המחדלים, שאינו מכחישם.
-
החייב בתגובתו מודיע כי הוא ישלם חלק מהפיגורים עד ליום הדיון וכי את היתרה הוא יבקש לפרוע בתשלומים, עוד הודיע כי בכוונתו להמציא את הדוחות למנהל המיוחד שלא הוגשו במשך כשנה.
-
לטענת החייב הוא משלם דמי שכירות חודשיים בסכום של 3,000 ₪ ובנוסף הוצאות המושכר בסכום של 1,000 ₪ וכי לא הציג בפני המנהל המיוחד את הסכם השכירות, שלטענתו צורף לתגובה, ומכאן הטעות. אציין כי הסכם השכירות לא צורף לתגובה.
-
סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 קובע את סמכותו של ביהמ"ש להורות על ביטולו של ההליך במקרים של ניצולו לרעה על ידי החייב. לעניין סמכותו של ביהמ"ש להורות על מחיקת ההליך והטעמים למחיקה ראה ספרם של המלומדים שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, עמ' 187-188 ( מהדורה שלישית, 2010).
-
דומני כי היום כבר אין חולק כי מקום שביהמ"ש נוכח שהחייב מתנהל בחוסר תום לב, רשאי ביהמ"ש להורות על ביטולו של ההליך. ביהמ"ש העליון נדרש לא אחת לסוגיה זו וקבע את כללי היסוד שעל יסודם נבחנת התנהגותו של החייב והתנהלותו בהליך וכיצד נקבעת התנהגותו כחסרת תום לב.
-
בע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם במאגרים, 9.8.09] מבהירה כב' השופטת פרוקצ'יה לנושא זה וקובעת כך:
"הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, אפוא, רק בחייב תם לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום לב, או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע (שם, פסקה 17).
-
כב' השופט דנציגר מצטרף לעמדתה זו בעניין בע"א 3477/13 שריה נ' עו"ד דוד גולן (פורסם במאגרים, 23.5.13] וקובע כי:
"החייב עשה במשך שנים דין לעצמו ולא שילם את התשלומים החודשיים. במקביל סירב החייב לשתף פעולה עם הנאמן ולמסור לו מסמכים המעידים על יכולתו הכלכלית, אך לא היסס לטעון במקביל כי אין ביכולתו לעמוד בתשלומים החודשיים ששיעורם נקבע בהסכמתו. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת על חייב בהליכי פשיטת רגל".
-
בנוגע לאי הגשת דוחות מסביר כבוד השופט מינץ כי התנהגות זו נוטעת בלב את הרושם שהחייב לא מעוניין בפרישת מצבו הכלכלי האמתי, עוד הוא מתייחס ניהול ההליך על ידי החייב תוך שימוש בלתי פרופורציונאלי במשאבים ציבוריים (ראה פש"ר (י-ם) 977/04 שריקי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים משפטיים, 21.11.10]; ןכן פש"ר (חי') 340/04 שמש נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם במאגרים, 1.2.06]).
-
ולענייננו, המדובר בחייב בן 31 המצוי כמעט שנתיים בהליך. החייב אינו משלם את התשלומים שנקבעו אלא כאשר חרב ביטולו של ההליך מונחת על הצוואר. החייב אינו מגיש דוחות, וכאשר טורח להגישם שעה שמונחת בפני ביהמ"ש בקשה לביטולו של ההליך מגיש את הדוחות במקבץ באופן רטרואקטיבי.
-
הגשת דוחות באופן רטרואקטיבי אינה מאפשרת התחקות אחר מצבו הכלכלי של החייב אינה מאפשרת בחינת התנהלות הכספית, ואין בה כל טעם, מה גם שאינה משקפת נאמנה את המתרחש בתקופה המדווחת.
-
החייב הותרה במסגרת הבקשה הראשונה כי אי תשלום צו התשלומים עשוי להוביל לביטול ההליך, התחייב לחזור בו, ושילם תשלום אחד, תשלום שהיה בו כדי להוביל את הנאמן להודיע כי אכן החייב תיקן את המחדלים ואולם מעת שההליך לא בוטל, חזר החייב למעלליו והפסיק לחלוטין לשלם את התשלומים החודשיים. כעת החייב מעלה טיעון, שמעבר לכך שלא הובאה ולו ראייה אחת לתמוך בו, משל הסכמתו לתשלומים הייתה שעה שהתגורר בדירת הוריו וכעת הוא מתגורר בדירה שכורה, הטיעון לא הועלה בזמן אמת.
-
יש לזכור כי צו התשלומים שונה בחודש ספטמבר 2018, והחייב שילם את התשלום האחרון בחודש נובמבר 2018, לאחר שהייתה עומדת ותלויה בקשה לביטולו של ההליך, מאז החייב לא טרח ולו פעם אחת לא להגיש דוחות ולא לשלם, וכמובן שלא טרח להגיש בקשה להפחתת הסכומים. הבטחותיו כי כעת יתחיל לעמוד בתנאי ההליך, אינם מצדיקים הותרתו בהליך. החייב קיבל הזדמנות אחת ולא עשה בה שימוש מושכל, מעבר לזאת המנהל המיוחד הזמין את החייב אליו והתרה בו בטרם הגשת הבקשה ולמרות זאת החייב לא טרח לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו, ומשכך אני סבורה כי טענתו שכעת יתחיל להתנהל בהליך כראוי הינה טענה שאין בה ממש.
-
לאור כל האמור נראה בעליל כי עסקינן בחייב שלא מצליח להפנים את דרישות ההליך, אינו מחויב לכל הליך שיקומי, והתנהלותו נעדרת תום לב, החייב אינו מגלה את מצבו הכספי לביהמ"ש או למנהל המיוחד ואין את היכולת להתחקות אחר התנהלותו.
-
לאור כל האמור אני מורה על ביטולו של ההליך מחמת ניצולו לרעה על ידי החייב.
-
צו עיכוב היציאה יבוטל ביום 1.3.20. המנהל המיוחד יגיש בקשה מתאימה לנושא הכספים המצויים בקופה.
ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ט, 24 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
