האם על החייב להשיב כספים שמשך מחשבונו לאחר שקיבל פיצויים מהמל"ל בגין אובדן כושר עבודה ושהועברו לחשבונו לאחר מתן צו הכינוס והאם קמה לבנק זכות קיזוז ועכבון על הכספים שהועברו לחשבון החייב לאחר מתן צו הכינוס בגין הלוואה שהחייב לא פרע?
א.רקע כללי
1.ביום 20.12.16 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשתו ועו"ד פדר מונה למנהל מיוחד.
2.ביום 5.5.14 פתח החייב חשבון בבנק לאומי בע"מ (להלן: "הבנק"). במסגרת מסמכי פתיחת החשבון, חתם החייב על הסכמתו לאמור בחוברת התנאים הכלליים לניהול חשבון. בטרם שניתן צו הכינוס, נטל החייב הלוואה מהבנק (להלן: "ההלוואה").
3.בחודש אוגוסט 2015 נפגע החייב בתאונת עבודה ובשל כך הוא הפסיק לעבוד.
4.ביום 5.1.17 העביר המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לחשבונו של החייב, סך של 33,350 ₪ בגין הפסד השתכרות לתקופה של 90 ימי עבודה.
5.סמוך לאחר מכן, משך החייב מהחשבון סך של 20,000 ₪ במועדים אלו:
א. ביום 8.1.17 סך של 8,000 ₪.
ב. ביום 9.1.17 סך של 12,000 ₪.
6.כמו כן, בחודש ינואר 2017 ניכה הבנק מחשבון החייב כספים לצורך פירעון ההלוואה בסך כולל של כ-30,404 ₪ בשתי פעימות:
א. ביום 4.1.17 ניכה הבנק סך של 3,804.22 ₪ בגין סילוק חוב פיגורים.
ב. ביום 9.1.17 ניכה הבנק סך של 26,600.16 ₪ בגין פירעון ההלוואה.
7.ברם, מאחר שהחייב משך כאמור סך של 20,000 ₪ מהחשבון, לא היה מספיק כסף בחשבון לפירעון החוב לבנק. בפועל, הבנק גבה מהחייב רק סך של 13,500 ₪, היות שיתרת הכספים שנוכתה, היתה בעצם "פיקטיבית", מאחר שהחשבון היה ביתרת חובה של מעל 18,000 ₪. הבנק טוען כי הוא זכאי להשאיר בידיו את הסך של 13,500 ₪, בשל זכות קיזוז ועיכבון שיש לו.
ב.תמצית טענות הצדדים
1.המנהל המיוחד מבקש כי הבנק יעביר לקופת הכינוס את התשלומים שגבה מהחייב לאחר יום מתן צו הכינוס בסך של 13,350 ₪ וכן שהחייב ישיב לקופת הכינוס את הסך של 20,000 ₪ שמשך מחשבונו ואשר מהווים חלק מכספי הפיצויים בגין אבדן כושר עבודה. לטענתו, כספים אלה מוקנים לקופת הכינוס.
2.המנהל המיוחד טוען, כי בהתאם להוראות סעיף 74(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), רק כספים להם היה זכאי החייב מהבנק עד מועד מתן צו הכינוס ניתנים לקיזוז. ברם, כספים אשר נכנסו לחשבון הבנק של החייב לאחר מתן צו הכינוס אינם יכולים לשמש לתשלום חובות לבנק, אשר הינם חובות עבר. לטענתו, הבנק אינו רשאי להתנות על סעיפי הפקודה במסגרת הסכמים שהוא עורך עם לקוחותיו.
3.כמו כן, עם מתן צו הכינוס חלים דיני פשיטת הרגל והכספים שנכנסים לחשבון הבנק של החייב לאחר מתן צו הכינוס אינם ניתנים לקיזוז בהתאם לסע' 74 לפקודה, אלא אם רשם הבנק שעבוד או משכון על הכספים העתידיים. הבנק לא רשם שיעבוד או משכון ולכן הוא אינו נושה מובטח.
4.החייב בתגובתו הראשונה טען כי הוא אינו מתנגד לבקשת המנהל המיוחד שהבנק ישיב את הכספים שנטל לקופת הכינוס והוא כלל לא התייחס לכספים שהוא משך בעצמו מהחשבון. יצוין כי באותה עת, המנהל המיוחד לא דרש את השבת הכספים שהחייב נטל לעצמו.
בתגובתו השנייה, לאחר שהמנהל המיוחד דרש שהחייב ישיב את הכספים שמשך מהחשבון, שינה החייב עמדתו וציין כי הכספים שהועברו לחשבונו היו כספים שנתקבלו מהמל"ל בגובה שלוש משכורות בגין הפסד השתכרות המגיעים לו עקב תאונת העבודה שעבר בשנת 2015. משכך לטענתו, סכום זה אינו כסף שניתן למימוש או לקיזוז – לא על ידי המנהל המיוחד ולא על ידי הבנק. לטענתו, פיצוי עבור אובדן הכנסה הוא פיצוי המהווה זכות אישית שאינה מוקנית לקופת הפש"ר.
5.החייב עותר שבית המשפט יורה לבנק להשיב לו את הכספים שקיזז בגין ההלוואה בסך של 13,350 ₪ וידחה את בקשת המנהל המיוחד באשר ליתר הכספים ששולמו לו ע"י המל"ל עבור החודשים בהם לא עבד.
6.בתגובה לטענותיו החדשות של החייב, המנהל המיוחד טען כי בהתאם לפסיקה, פיצוי בגין אובדן כושר עבודה כמוהו כשכר. לדבריו, מאחר שעל חייב בהליך פשיטת רגל להעמיד את כל הכנסתו השיורית לטובת נושיו, פיצויים בגין אובדן כושר עבודה הינם כספים המוקנים לקופת הכינוס.
7.הבנק טוען כי יש לדחות את הבקשה באשר לסכום שקיזז בסך 13,350 ₪. לטענתו, בהתאם להסכם שנחתם בינו לבין החייב, לבנק זכות קיזוז ועכבון על סכום של 13,350 ₪. לטענתו, זכות העכבון קבועה בהסכם והיא אינה משתמעת לשתי פנים. כמו כן, זכות הקיזוז נובעת הן מתנאי ההסכם והן מסעיף 74 לפקודה, הקובע שניתן לקזז חובות הדדיים. כמו כן, בעניין זכות הקיזוז על פי סעיף 74 לפקודה - גם חוב על תנאי במועד הכינוס אשר מתגבש לאחר מכן, הוא חוב בר קיזוז. מאחר שבמועד מתן צו הכינוס יתרת חובו של החייב עמדה על כ-30,000 ₪, עמדה לבנק זכות הקיזוז.
8.הכנ"ר סבור שיש לקבל את בקשת המנהל המיוחד על שני רכיביה – הן באשר להשבת הכספים מהבנק והן באשר להשבת הכספים מהחייב.
באשר להשבת הכספים מהבנק: אמנם קמה לבנק זכות לקיזוז ועכבון במסגרת הסכם ההלוואה אולם, זכות זו אינה עומדת מקום בו הכספים שהתקבלו לחשבון הבנק הועברו לאחר מתן צו הכינוס. כספים אלו אינם יכולים לשמש לתשלום חובות הבנק.
באשר להשבת הכספים שמשך החייב: על החייב ליידע ולדווח למנהל המיוחד על כל סכום כסף המתקבל לאחר מתן צו הכינוס. בענייננו, לא רק שהחייב אינו מגיש דו"חות אודות הכנסותיו והוצאותיו כדבעי, דבר קבלת הכספים מהמל"ל לא נודע למנהל המיוחד מפיו. הגמלה שהועברה מהמל"ל הינה בגין חודשים שקדמו למתן צו הכינוס (מאחר שהחייב הפסיק לעבוד חודשים רבים טרם מתן צו הכינוס) ואשר בגינם צבר חובות שהובילו לפתיחת הליך הפש"ר ולכן על החייב להשיב את הכספים.
ג.דיון והכרעה
שלוש שאלות דורשות הכרעה במסגרת בקשה זו:
א. מה מעמדם של הכספים שהועברו לחייב מהמוסד לביטוח לאומי בגין אובדן כושר עבודה והאם לחייב היתה זכות למשיכת כספים אלה או שעליו להשיבם לקופת הכינוס?
ב. האם לבנק זכות קיזוז על הכספים שנתקבלו מהמל"ל או שהוא נושה מובטח?
ג. האם לבנק זכות עכבון על הכספים שנתקבלו מהמל"ל?
(א) מה מעמדם של הכספים ששולמו מהמוסד לביטוח לאומי בגין אובדן כושר עבודה?
1.סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המל"ל") מגדיר בין היתר מהי "גמלה". הגדרת "גמלה" בחוק המל"ל הינה רחבה ביותר:
""גמלה" – כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה, לרבות..."
סעיף 303 (א) לחוק המל"ל שכותרתו "מניעת העברת זכות לגמלה" קובע הגנות על גמלת המבוטח:
"זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך."
סעיף 311 לחוק המל"ל שכותרתו "פושט רגל" קובע כי גמלה לא תוקנה לכנ"ר או לנאמן בפשיטת רגל:
"זכותו של אדם לגמלה לא תוקנה לכונס הרשמי או לנאמן בהליכים לפי פקודת פשיטת הרגל."
2.מנגד, סעיף 42 לפקודה קובע, כי עם הכרזתו של החייב פושט רגל יהיו נכסיו ניתנים לחלוקה ויוקנו לנאמן. יחד עם זאת, הפקודה תוחמת את היקף הנכסים הניתנים לחלוקה בין הנושים וקובעת הוראות מיוחדות לגבי נכסים שאינם בני חלוקה, על מנת להבטיח את מחייתו של החייב וקיום צרכיו המינימאליים (בש"א (חי') 9685/06 צור חיים נ' כונס הנכסים הרשמי (11.11.07) (להלן: "עניין צור חיים")).
3.סעיף 85 (1) לפקודה קובע כי נכסי פושט הרגל יכללו:
"כל נכס השייך לפושט הרגל, או המוקנה לו, בתחילת פשיטת הרגל, וכל נכס שירכוש, או שיוקנה לו, לפני הפטרו"
סעיף 85(1א) לפקודה מחריג, בתנאים מסוימים, כספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקופת גמל. מהאמור עולה, כי הוראות הפקודה מורות על העברת גמלה שאינה קצבה לידי הנאמן כשלבית המשפט שיקול דעת האם להעביר את מלוא הכספים לידי הנאמן או להשאיר חלק מהם בידי החייב (פש"ר (מרכז) 25303-03-11 עינת רוזנצויג נ' איריס יפרח מיכאלי (8.7.14) (להלן: "עניין רוזנצויג").
סעיף 111(א) לפקודה שכותרתו "תשלומים עתיים ודין הכנסה של פושט רגל" מסייג את תחולתו מפני הוראת סעיף 303 לחוק המל"ל וקובע כי:
"בית המשפט רשאי לקבוע, לבקשת הנאמן, כי על פושט רגל לשלם לנאמן תשלומים עתיים, במועדים ובתנאים שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להקציב לפושט הרגל סכומים למחייתו ולמחיית התלויים בו, והכל מתוך משכורת, שכר או הכנסה אחרת שהוא זכאי לה... אין בהוראת סעיף זה כדי לגרוע מהוראת סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, או מהוראה בחיקוק אחר שהסעיף האמור חל לגביו, או מהוראה בחיקוק אחר הקובעת הסדר דומה להסדר הקבוע בסעיף 303 האמור".
4.הפסיקה דנה לא אחת בהתנגשות בין הוראות חוק המל"ל והוראות הפקודה. בתי המשפט נחלקו בעמדתם באשר ליחסי הגומלין בין הוראות החוק השונות.
עמדת כב' השופטת סלע כפי שפורטה בעניין צור חיים היא, כי הוראות חוק המל"ל גוברות, שכן הוראות סעיף 311 ו-303(א) לחוק המל"ל מהוות הסדר ספציפי הגובר על העיקרון הכללי הקבוע בפקודה לפיו נכסי החייב מוקנים לנאמן (ראה גם: פש"ר (י-ם) 19852-09-10 גורפל יבגני נ' כונס הנכסים הרשמי (4.7.16)).
מנגד, עמדת כב' השופטת אלשיך בפר"ק (ת"א) 1526/07 אהד בתרון נ' טיולי השלושה תיור בע"מ (2.2.10) (להלן: "עניין בתרון") היא כי הוראות הפקודה גוברות, בשל היות הפקודה חוק ספציפי בעניינו של פושט רגל ולכן הן מכפיפות את הוראות חוק המל"ל (ראו גם את עמדת כב' השופט ויצמן בעניין רוזנצויג התומך בעמדת כב' השופטת אלשיך).
יצוין כי בעניין צור חיים ובעניין בתרון מדובר היה בגמלה לפי פרק ח' לחוק המל"ל העוסק בזכויות עובדים שמעבידיהם נמצאים בפשיטת רגל או פירוק.
5.כפי שציינה כב' השופטת סלע בענין צור חיים, "ראוי כי יידרש לכך המחוקק ו"יתערב ויסדיר את אותו 'דיסוננס' בדין". ברם, אין אנו נדרשים להכריע במחלוקת זו במקרה דנן, שעה שהחייב ממילא טרם הוכרז כפושט רגל וממילא טרם הוקנו נכסיו לנאמן. לפיכך, בשלב זה, בכל מקרה אין בסיס להעברת כספי הגמלה לקופת הפש"ר.
6.זאת ועוד: במקרה דנן, לכולי עלמא הכספים שייכים לחייב, מאחר שהגמלה שולמה בגין הפסד השתכרות עקב נזקי גוף. שהרי, בע"א 38/68 הנאמן בפשיטת רגל של ידידיה ראובן (עו"ד יוסף עברון) נ' ידידיה ראובן וכנ"ר, פ"ד כב (2) 141 (1968) (להלן: "הלכת ידידיה"), נקבע כי פיצויים בגין נזקי גוף אינם מוקנים לנאמן בפש"ר, אלא שייכים לחייב בלבד, בהתאם לסעיף 21 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968. נפסק כי סעיף זה כולל לא רק פיצויים בגין כאב וסבל אלא גם פיצויים אחרים כגון פיצוי בגין הפסד השתכרות. נקבע, כי כל סוג של פיצוי בגין נזקי גוף מוגדר כזכות אישית של החייב שאינה מוקנית לנאמן. הלכה זו נמצאת כיום במוקד של מספר ערעורים התלויים ועומדים בבית המשפט העליון. אולם, כל עוד לא שונתה ההלכה, זו ההלכה המחייבת, על אף הביקורת הרבה שהושמע עליה עקב העובדה שהיא פוגעת בנושים. יחד עם זאת, על מנת לאזן את ההלכה כך שניתן יהיה בכל זאת להתחשב באינטרס הנושים לאור העובדה שהחייב קיבל פיצויים, נמצא מנגנון לפיו קבלת כספים אלו יבואו לידי ביטוי בהעלאת התשלום החודשי המושת על החייב.
7.בפש"ר (חי') 58264-10-15 קוגן בני נ' כונס הנכסים הרשמי (11.6.17) קבעה כב' השופטת אטיאס כי:
"בתי המשפט של פש"ר מתמודדים לא אחת עם קשייה ותוצאותיה הלא מאוזנות של הלכת ידידיה, המדירות את הנושים מכספי הפיצויים בגין נזקי גוף. לא פעם ולא פעמיים הושמעה ביקורת נוקבת על הלכת ידידיה, וקריאה לשנותה... גם אנוכי מצטרפת לקריאה כי הגיעה העת לשקול מחדש את הלכת ידידיה. אף אני סבורה כי נכון לעשות הבחנה בין הפיצוי בגין כאב וסבל שהינו פיצוי אישי שיש להקנותו לחייב, לבין רכיבים אחרים כמו הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, אשר יש להתייחס אליהם כנכס המוקנה לנאמן שמתוכו יש לקצוב לחייב ולמשפחתו את הסכום הנדרש למחייתם לפי סעיף 37 לפקודת פשיטת הרגל... נקודת המוצא להכרעתי היא כי הלכת ידידיה שרירה וקיימת. ואולם, אין פירוש הדבר שיש להעביר את כספי פיצויי הפיטורין במלואם לידיו של פושט הרגל. יש בידינו כלים שבאמצעותם ניתן, גם כיום, ולמרות הלכת ידידיה, לצמצם את השלכותיה של הלכה זו, וכוונתי לעדכון לעבר ולעתיד של צו התשלומים שנקבע לחייב, לאור הכנסותיו, ובהתחשב בפיצויים בגין נזקי גוף שנפסקו לזכותו במהלך שהותו בהליך פיצויים, אשר נועדו לפצותו גם בגין הפסד ההשתכרות... צו התשלומים החדש ייקבע, כאמור, לא רק לעתיד, אלא גם רטרואקטיבית, ממועד קביעת התשלום הראשון בהליך. הטעם לדבר הוא שלנאמן קמה הזכות לתבוע מתוך פיצויי הפיטורין את צו התשלומים הראוי בנסיבות העניין גם לעבר, וזאת בעילה על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט."
בעמדה זו נקט גם כב' השופט אקסלרד בפש"ר (ב"ש) 21837-01-15 בר-גיל נ' כונס הנכסים הרשמי (13.4.16) לפיה הפיצוי שמקבל החייב בשל הפגיעה בכושר ההשתכרות עשוי לשמש נקודת מוצא לבחינת התשלום החודשי, ואולם הפיצויים הם זכות אישית שאינה מוקנית לנאמן:
"יחד עם זאת, נקבע כי "המטרה העיקרית שביסודה (הוראת סעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל – י.פ.א.) היא העמדת כל פוטנציאל הפירעון שיש לפושט הרגל לרשות נושיו. כל משאביו השיוריים, מעבר לצרכי מחייתו, נתונים להישג ידו של הנאמן, יהא מקורם אשר יהא"... אני סבור כי מקום בו מתעוררת הסוגיה דנא, יש לקרוא כלל זה יחד עם הכלל הידוע בדיני הנזיקין, שעניינו מתן פיצוי על מנת להעמיד את הניזוק במצב בו היה אלמלא הפגיעה בו... יתכן כי סכום הפיצוי שמקבל חייב בשל הפגיעה בכושר ההשתכרות שלו, ככל שהוא ידוע, עשוי לשמש נקודת מוצא לבחינת התשלום החודשי. אדגיש כי אין באמור לעיל משום סטייה מן ההלכה דהיום, לפיה מלוא הפיצוי בגין נזקי גוף יועבר לחייב. יחד עם זאת, תשלום הפיצוי בגין נזקי גוף, ככל שכולל הוא מרכיב של פיצוי בגין הפסד שכר או בגין אובדן כושר השתכרות לפחות, הינו בגדר "אירוע כספי" בחייו של החייב או של פושט הרגל, אירוע שלא ניתן להתעלם ממנו".
ראו גם: החלטתי בפש"ר 20545-12-15 עו"ד צורן נ' כהן (16.8.17) שבה תמכתי בעמדה הנ"ל.
8.בענייננו, המל"ל העביר לחשבונו של החייב כספים בגין אובדן כושר השתכרות בשל תאונת העבודה שעבר ב-2015. אמנם הסכום נכנס לחשבונו של החייב לאחר מתן צו הכינוס, אולם הוא בגין תקופה שקדמה להליכי פשיטת הרגל של החייב. בהתאם להלכה כמפורט לעיל, כספים אלה אינם מוקנים לקופת הפש"ר ולכן, החייב לא צריך להשיב לקופת הכינוס את הסכום שמשך מחשבונו בסך של 20,000 ₪.
9.יחד עם זאת, משקיבל לידיו החייב סכום כסף משמעותי, יש בידיו יותר הכנסה פנויה ולפיכך רשאי המנהל המיוחד להגיש בקשה להגדלה רטרואקטיבית או מכאן ולהבא של התשלום החודשי וייתכן כי התשלום יוגדל.
10.לא למותר לציין, שיש לראות בחומרה את התנהלות החייב בכל הנוגע למשיכת הכספים שביצע. החייב לא דיווח למנהל המיוחד אודות קבלת הכספים ואף בתגובה הראשונה שהגיש לבקשה זו, הוא לא חשף את העובדה שהוא משך כספים מהחשבון. התנהלות פגומה וחסרת תום לב זו, מתווספת לטענות הכנ"ר לפיהן החייב אינו מגיש דו"חות כדבעי. נראה כי כאן המקום להזכיר מושכלות יסוד, לפיהן הדרישה לתום לב של החייב חולשת על כל שלבי הליך פשיטת הרגל ועקרון זה שזור כחוט השני לאורכם ולרוחבם של כל שלבי ההליך (ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (9.8.09)). מצופה מהחייב לנהוג בתום לב ולקיים את חובותיו להליך בדווקנות ולרפא את מחדליו. אחרת, ההליך יבוטל.
11.סיכומו של דבר: החייב זכאי לקבל את מלוא כספי הגמלה לחשבונו ולכן הוא לא צריך להעבירם לקופת הפש"ר. יחד עם זאת, המנהל המיוחד רשאי להגיש בקשה להעלאת התשלום החודשי לאור קבלת כספים אלו, ככל שהוא סבור כי יש לכך מקום.
(ב) האם קמה לבנק זכות קיזוז או שהוא נושה מובטח?
1.סעיף 74 לפקודה שכותרתו "אשראי הדדי וקיזוז" קובע:
(א)היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון, ולא יותר, ייתבע או ישולם, לפי הענין...
(ב)הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס.
2.בע"א 2146/06 אריה ברק נ' עו"ד ברוך אבוקרט – מפרק (18.11.10) (להלן: "פס"ד ברק") אשר סקר בהרחבה את הסדר הקיזוז בהליכי פשיטת רגל, תנאיו ותכליותיו נקבע כי:
"הסדר הקיזוז במצבי פשיטת רגל ופירוק פועל לשינוי מהותי בסדר העדיפות של פרעון החובות לכלל הנושים, ולמתן עדיפות "בטוחתית" לבעל זכות הקיזוז על פני נושים אחרים שחובם מצוי בדרגה זהה לזו שלו... באמצעות הקיזוז בפשיטת רגל ובפירוק יוכל הנושה להיפרע מהחייב חדל-פרעון את נשייתו בגובה החוב שהוא חב לחברה, ולא יצטרך להסתפק בחלק היחסי מהנשייה בלבד, בדומה ליתר הנושים... קיזוז במצב של חדלות פרעון משנה באופן מהותי את היקף הנשייה של הנושה בעל זכות הקיזוז כלפי החייב, שאלמלא עמדה לו זכות זו היה זוכה, לכל היותר, רק בחלק יחסי מפרעון חובו של החייב חדל הפרעון; מעמד בכורה זה שניתן לנושה בעל זכות הקיזוז משנה, במקביל, גם את זכויותיהם המהותיות של יתר הנושים, עקב גריעת קופת הפירוק, והקטנה יחסית בחלקם בפרעון חובות החייב, שאין בידו לפרוע את כלל חובותיו".
ובהמשך נקבע כי :
"הקיזוז אפשרי רק לגבי חובות שהתגבשו לפני צו הכינוס או צו הפירוק..."
3.באשר למועד הקובע לקיום ה"עסקים ההדדיים" קרי "העסקים הניתנים לקיזוז", נקבע, כי המועד הקובע הוא מועד מתן צו הכינוס (ראה: ש' לוין וא' גרוניס "פשיטת רגל" (מהדורה שלישית 2010) עמ' 251).
ראו גם: ע"א 826/88 אל-על אגודה שיתופית חקלאית ברמת השבים בע"מ נ' קרן החקלאות השיתופית בע"מ (בפירוק), פ"ד מה(2) 247, 251-250 (1991); ע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' אגרא - אבן יהודה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מט(2) 133, 183-173 (1995), ע"א 5005/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' בית יצחק – שער חפר, אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד מט(3) 458 (1995); רע"א 2549/09 חברת אי.סי.אמ. יצרני מיזוג אוויר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, בפסקה 9 (28.7.10); ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק), פ"ד נג(4) 8, בפסקה 5 (1999); פש"ר (חי') 622-07-09 בלוט חובאללה נ' הכונס הרשמי (13.11.16)).
בפש"ר (מרכז) 42935-01-12 רן רול נ' יוסף מולאור (6.7.14) (להלן: "עניין רול"), מציינת כב' השופטת וינברג נוטוביץ כי:
"באשר לתנאי לפיו המועד הקובע לקיום "העסקים ההדדיים" הוא מועד צו הכינוס... בית המשפט העליון עמד על כך כי "יש חשיבות שדבר קיומה של זכות הקיזוז ייקבע על-פי מצב העובדות במועד הקובע"... וכי "המועד הקובע "תופס" את כל הנוגעים בדבר על זכויותיהם במועד נתון על –פי מהלך העניינים הרגיל. המועד הזה הוא אולי שרירותי, אך יש לו השפעה והשלכה בעניינים רבים הנוגעים לחייב פושט הרגל, לנושיו ולחייביו".
בפש"ר (ב"ש) 9936-12-11 בנק מסד נ' ויטלי לברושקו (18.11.12) נקבע כי:
"כידוע, בהתאם לסע' 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם – 1980, זכות הקיזוז הינה באשר לכספים, בעת חשבון לפי יום צו הכינוס. בענייננו, אין מחלוקת כי ביום צו הכינוס לא עמדו כספים לזכות החייב בחשבונו... כל שיש לקבוע הינו שכספים אלו הגיעו לאחר יום צו הכינוס, ללא קשר לפעילות הבנקאית. לפיכך, ביום צו הכינוס לא היתה כל אפשרות לבנק לערוך קיזוז ואין לאפשר עריכת קיזוז בשל כספים שהגיעו מסיבה חיצונית לבנק לאחר יום צו הכינוס. לפיכך, דין הכספים להיות מועברים לקופת הכונ"ר."
4.בענייננו, במועד מתן צו הכינוס היה חשבון החייב ביתרת חובה ולא היה לבנק במועד מתן צו הכינוס ממה לקזז את החוב. זכות הקיזוז קמה לבנק רק כאשר חשבון החייב ביתרת זכות. יתרת זכות בחשבון מבטאת הלוואה שבה מלווה הלקוח כסף לבנק, ולהפך – כאשר החשבון ביתרת חובה מלווה הבנק כסף ללקוח (ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177, 188). במועד צו הכינוס לא היו חובות הדדיים הניתנים לקיזוז.
5.באשר לטענת הבנק כי זכות הקיזוז קמה בשל קיומו של סעיף קיזוז בהסכם בינו לבין החייב – אין לקבל טענה זו. במאמרו "קיזוז חיובים מותנים בפשיטת-רגל", משפטים כ"ב (תשנ"ג), 219, 223 מציין פרופ' ש' לרנר כי: "ההלכה המקובלת היא כי דין הקיזוז שבסעיף 74 אינו ניתן להתנאה, ובפשיטת-רגל יחול הסדר הקיזוז הסטטוטורי ולא הסכם-קיזוז שנערך בין הצדדים. הטעם לכך הוא שהפעלת הקיזוז פוגעת בעקרון השוויון בין הנושים, ולכן אין להחילו מעבר לקבוע בסעיף". גם המלומדים לוין וגרוניס בספרם מציינים כי "לא ניתן להתנות על ההסדר שבסעיף 74 לפקודה" (עמ' 242) (ראה גם: פס"ד ברק פס' 33).
בע"א 1292/05 מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון נ' חי גל מהנדסים וקבלנים בע"מ (7.2.07) נקבע כי:
"קיזוז בדיני פשיטת רגל - שלא כקיזוז האזרחי הכללי - גבולותיו נתחמו בחוק, והסכם בין הצדדים כי ייעשה, לא יהיה בו בהסכם כדי להרחיב את תחומי פרישתו של הקיזוז כקבוע בחוק"... טעם הדבר: קיומה של זכות קיזוז בהליכי חדלות-פירעון והיקפה משפיעים על היקף הנכסים של החברה המצויה במצב של חדלות פירעון וממילא עשויה להיות לכך השלכה משמעותית על מצבם של הנושים האחרים..."
השוו: פש"ר 4217-07 בנק לאומי בע"מ נ' בועז יונה (3.3.16).
6.הבנק אף אינו נושה מובטח, מאחר שלא רשם את השעבוד. כפי שציינתי בפש"ר 1246/07 ביידנקופף נ' כונס הנכסים הרשמי (16.6.17), שעסק במקרה בו נטל חייב הלוואה מקופת פנסיה שאליה הוא הפקיד כספים מידי חודש, השעבוד שהעניק החייב למלווה אינו שעבוד של הכספים עצמם שהופקדו אצלו אלא רק שיעבוד של הזכויות האובליגטוריות לקבלת הכספים הללו. מכאן, שאין מדובר "בנכס נד" במובנו בחוק המשכון. משהמשכון לא נרשם בהתאם להוראות חוק המשכון, אין כוחו של המשכון יפה כלפי נושים אחרים ולכן המלווה אינה נושה מובטח. הוא הדין במקרה דנן. משהבנק לא רשם את השעבוד על הכספים שיגיעו לחייב, הוא אינו בגדר נושה מובטח. כפי שקבעתי בפסה"ד הנ"ל:
"רישום שיעבוד אינו פעולה מורכבת. מדיניות משפטית ראויה צריכה לתמוך בהרחבת חובה זו, על מנת שכל צד שלישי יוכל לבחון באופן פשוט וברור, מה היקף חובותיו ושעבודיו של מי שמוענק לו אשראי".
7.סיכומו של דבר: לבנק לא קמה זכות הקיזוז, לא מכוח סעיף 74 לפקודה והוא אף לא בגדר נושה מובטח.
(ג) האם קמה לבנק זכות עכבון?
1.סעיפים 1 ו-20(ב) לפקודה מעניקים לנושה בעל עכבון, מעמד של נושה מובטח.
סעיף 1 לפקודה קובע:
""נושה מובטח" – מי שבידו שעבוד או עיכבון על נכסי החייב או על חלק מהם, בחזקת ערובה לחוב המגיע לו מהחייב".
סעיף 20 לפקודה קובע כי:
"(א) משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע.
(ב)הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו או לעשות בה בדרך אחרת."
2.זכות העכבון מוגדרת בסעיף 11 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971 כזכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החוב. סעיף 11(ה) לחוק המיטלטלין קובע כי עכבון יכול שיהיה מכוח הסכם בין הצדדים.
3.יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי זכות העכבון אינה מקנה למעכב זכות למימוש הנכס המעוכב. בע"א 1776/97 אאורליה ליבוביץ – בית מלאכה לתפירה נ' גדעון אוברזון – תעשיות אופנה בע"מ, פ"ד נד(3) 49, 56 נקבע כי:
"הדעה המקובלת היא שהמעכב אינו זכאי לממש את הנכס המעוכב ולהיפרע ממנו את המגיע לו. עם זאת, זכותו של המעכב מעניקה לו במקרה של פשיטת רגל או של פירוק של החייב עדיפות על פני נושים אחרים, שאינם מובטחים."
(ראה גם: פש"ר 9804-08-14 יחיאל שיאון נ' כונס הנכסים הרשמי (11.12.14)).
4.בענייננו, החייב חתם על הסכמתו למפורט ב"חוברת התנאים" במעמד פתיחת החשבון. בסעיף 17.1 עוגנה זכות העכבון של הבנק. כפי שציין בצדק הבנק בתגובותיו, המנהל המיוחד לא התייחס כלל לטענת העכבון. הן המנהל המיוחד והן הכנ"ר, לא הביאו כל נימוק מדוע לא קמה לבנק זכות עכבון על הכספים. הכנ"ר טען כי "אמנם קמה לבנק עילת עכבון וקיזוז במסגרת הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים, ואולם זכות זו אינה עומדת מקום בו הכספים שהתקבלו לחשבון הבנק הועברו לאחר מתן צו הכינוס- אלו אינם יכולים לשמש לתשלום חובות הבנק".
ברם, דברים אלו נכונים ביחס לזכות הקיזוז כמפורט לעיל. אולם, הם לא חלים על זכות העיכבון. חתימת החייב על ההסכם מול הבנק, מקימה לבנק זכות עכבון גם על כספים שנתקבלו לחשבון החייב לאחר מועד צו הכינוס, בכפוף לכך שהבנק לא רשאי לממש את הכספים בפועל אלא להחזיקם ולעכבם בידיו.
ד.סיכומו של דבר:
1.החייב לא מחויב להשיב את הכספים שמשך מחשבונו לקופת הכינוס. ברם, המנהל המיוחד רשאי להגיש בקשה להעלאת צו התשלומים עקב הכספים שהחייב קיבל מהמל"ל.
2.הסך של 13,350 ₪ אשר עוכבו בידי הבנק יוותר בידיו לעת עתה מכוח זכות העיכבון ולא יוקנה בשלב זה לקופת הכינוס.
ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ח, 10 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
