פתיחת קיוסק 24 שעות ביממה באזור מגורים - מטרד ליחיד והפרת חובה חקוקה

1.         התובעת היא נציגות הבית המשותף בשדרות ניצה 10 עד 16 בנתניה, הבנוי במקרקעין הידועים כחלקה 173 בגוש 8272 . (להלן: "הבית המשותף" וגם "הבניינים").

2.         בבית המשותף למעלה ממאה ושבעים יחידות דיור הבנויות בשלושה מגדלי מגורים, וכן חמש חנויות בקומת הקרקע, ובסך הכל כמאה ושמונים יחידות.

            מיקום הבניינים - בקו החזית לים, מול הגנים הציבוריים שעל צוקי חוף נתניה. דיירי הבניינים הם ברובם עולים חדשים מבוגרים שהשתקעו בישראל לאחר פרישתם לגמלאות, ותיירים אשר ייעדו דירותיהם לצורכי נופש.

3.         הנתבע שכר אחת החנויות שבקומת הקרקע והוא מנהל בה החל משנת 2002 עסק המכונה על ידי התובעת, ועל פי הסלנג הרווח  "פיצוציה". המדובר בקיוסק הפתוח 24 שעות ביממה ובו נמכרים דברי מתיקה, חטיפים ומשקאות, וגם משקאות אלכוהוליים בבקבוקים ללא הגשה במקום. (להלן: "העסק").

4.         לעסק אין "היתר לילה" כהגדרתו בחוק העזר לנתניה (פתיחת עסקים וסגירתם), תשי"ח - 1957. הנתבע עתר לקבלת היתר לילה מן הרשות המוסמכת אולם בקשתו נדחתה. (ראה הודעת ב"כ הנתבע בעמוד 9 לפרוטוקול).

הסעד המבוקש

5.         התובעת עותרת למתן צו שימנע את פתיחת העסק לאחר שעה 24:00 בימי חול, ולאחר השעה 23:00 בימי שישי ובחגים, ועד שעה 06:00 למחרת.

בנוסף עותרת התובעת למתן צו המורה לנתבע לסלק חפציו המוחזקים על פי הנטען בחדר המשאבות ובמסדרון המוביל אליו, המהווים חלק מהרכוש המשותף, ולמתן צו האוסר עליו להניח חפצים בשטח המדרכה הסמוך לחנותו.

טענות הצדדים

6.         לטענת התובעת העסק פתוח 24 שעות ביממה וגם בשבתות ובחגים, ומהווה אבן שואבת לעשרות בני נוער המתגודדים מסביבו בכל שעות הלילה, שותים משקאות אלכוהוליים, שוברים בקבוקים, מרעישים, מלכלכים, חוסמים במכוניותיהם את הכביש ומעכבים את התנועה; מטרידים עוברים ושבים, ולעתים מנהלים קטטות אלימות המצריכות את התערבות המשטרה.

7.         לטענת התובעת עקב הפעלת העסק בהתאם למתואר לעיל, נגרמים לדיירי הבניינים הפרעות בלתי פוסקות ומטרד. בנוסף טוענת התובעת כי הנתבע פלש לחדר המשאבות בבנין ומשתמש בו כמחסן לאחסנת ארגזי משקאות וציוד, ובכלל זה טרקטורון שאחסן שם ופינה בהמשך. בנוסף נטען על ידי התובעת כי הנתבע מציב חפצים בשטח המדרכה ובכלל זה מקררים, ארגזים, וכדומה, וזאת ללא היתר על פי חוק העזר העירוני בנתניה (שמירת סדר וניקיון) תשמ"ג - 1982.

8.         הנתבע טוען כי התובעת לא הוסמכה להגיש התביעה בשם דיירי הבניינים, אשר ברובם כלל אינם מתגוררים בישראל, ואינם יודעים על דבר הגשת התביעה.

9.         הנתבע מודה כי אין בידו היתר לילה ומוסיף כי סירוב העריה למתן ההיתר נובע מהתנגדות המשטרה המונעת על ידי פועלם של דיירי הבית המשותף, המזמינים את המשטרה בשעות הלילה. לטענת הנתבע יפנה לעריה בבקשה לעיון חוזר בהחלטתה.

10.       הנתבע כופר בטענות התובעת בדבר המטרד לדיירים, ובנוסף טוען כי אין קשר בין התנהגות צעירי נתניה באזור הבילוי שבגן הציבורי הסמוך לבניינים לבין העסק שבניהולו.

11.       לטענת הנתבע אין זה מסמכותה של התובעת לקחת על עצמה טיפול הרשויות: העריה והמשטרה בהשלטת סדר בשדרות ניצה בנתניה, במקומן.

12.       הנתבע טוען כי הציב חפצים וציוד בחדר הגנרטור בבניינים המהווה חלק מהרכוש המשותף של כלל הדיירים, אך אין בכך כדי למנוע מהדיירים האחרים לעשות שימוש בחדר זה כרצונם. בנוסף טוען הנתבע כי אין בשימושו במדרכה כדי ליצור כל הפרעה שהיא, קל וחומר לדיירי הבניינים משהכניסה לבניינים מרוחקת מרחק 15  - 20 מטרים מהעסק.

13.       הנתבע טוען כי התובעת לא הוכיחה קיומן של עוולות כנטען על ידה.

דיון

14.       טענת הנתבע לפיה התובעת לא הוסמכה על ידי רוב הדיירים להגיש התביעה נגדו נטענה לראשונה על ידי בא כוחה במועד ההוכחות והיא חורגת מגדר המחלוקת כפי שתוחמה בכתבי הטענות.