פ"ה 4157-03-15 צברי נ' מדינת ישראל- משרד החינוך ואח'

1.הסתדרות המורים בישראל (להלן: "הנתבעת 5") הגישה בקשה לעיכוב ההליכים כנגדה בהתאם לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

בין השאר טענה, כי לבית הדין הפנימי של הסתדרות המורים נתונה הסמכות במקרה דנן בהתאם להוראות סעיף 93 לתקנון בית הדין הפנימי. התובע הינו עובד הוראה חבר הסתדרות המורים המועסק במשרד החינוך, ולפיכך הדין חל עליו.

לטענת הנתבעת 5, התובע כבר עתר כנגד סעיף 93 לחוקת הסתדרות המורים, ובית הדין הארצי דחה טענות אלו במסגרת תיק ע"ע 15461-03-14.

2. התובע התנגד לבקשה וביקש למוחקה, בטענה כי הוא אינו כפוף לסעיף 5 לחוק הבוררות, וכן שבקשת הנתבעת 5 לא נתמכה בתצהיר ואף לא צורף אליה ייפוי כוח המסמיך את באת כוחה של נתבעת 5 לייצגה. בנוסף, טען התובע טענות רבות מתחום האתיקה ביחס לכשירות ייצוגה של נתבעת 5 על ידי באת כוחה.

לסיום, טען התובע כי קבלת הבקשה דנן תרחיב ותעצים את הפרת הזכות לייצוג הולם, ותביא להרחבת הפגיעה בחופש ההתאגדות שלו אל מול הנתבעת 5 המהווה מונופול בייצוג עובדי הוראה בשדה החינוך.

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, הננו קובעים כי דין הבקשה להתקבל מנימוקיה. מעבר לזאת, נוסיף הערות כמפורט להלן.

4. במסגרת כתב התביעה תבע התובע את נתבעת 5 בטענה שהיא חומקת מייצוג הוגן שלו על ידה.

ברי כי אין המדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות אותן יש לברר בין כותלי בית הדין לעבודה , אלא בטענות אשר צריכות להתברר בבית הדין הפנימי כקבוע בחוקת ההסתדרות, בהיותו של התובע חבר בנתבעת 5.

כמו כן, לא מצאנו ביתר טענות התובע טעם שלא לקבל את הבקשה. אמנם הבקשה לא נתמכה בתצהיר, אך עסקינן בטענות שבמישור המשפטי ולא העובדתי. באשר לטענת התובע כי באת כוחה של הנתבעת 5 אינה כשירה לייצג ולטענות השונות מתחום האתיקה ביחס אליה; יצויין כי מדובר בטענות בעלמא, ללא כל ביסוס או הצגת ראשית ראיה מצידו של התובע. באשר לטענות התובע מתחום האתיקה, הרי שאלה אינן מתבררות בבית דין זה.

בטרם ייחתם פסק הדין דנן, נציין כי לאור האמור בפסק דינו של בית הדין הארצי בעניינו של התובע בתיק ע"ע 15461-03-14; הרי שיש לדחות גם את טענתו ביחס לסמכות בית הדין הפנימי בטענה שלא חתם על קיום בוררות עת הצטרף בשנת 2007 לנתבעת 5.

5. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. 

ההליכים בתיק דנן מעוכבים ביחס לנתבעת 5.