פ"ל 8748-07-14 מדינת ישראל נ' תקוה

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה ברכב כשרישיון נהיגתו פקע למעלה מ- 6 חודשים (בפועל פקע הרישיון כ- 9 שנים) ובנהיגה תוך שימוש ברישיון נהיגה מזויף. הנאשם אוחז ברישיון נהיגה משנת 99 ומאז צבר 29 הרשעות קודמות ובהן עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירות בטיחות ועבירה של אי ציות להוראות שוטר, עבירות דומות של נהיגה עם רישיון שפקע ועוד. לנאשם עבר פלילי שהתיישן אך טרם נמחק.

במסגרת טיעוני המאשימה לעונש הועלה על נס עברו התעבורתי והפלילי של הנאשם וכן העובדה כי מדובר בפקיעת רישיון ממושכת. הנאשם טען כי את הרישיון המזויף קיבל "ממשרד הרישוי" של אביו, משמע אין מדובר בשגיאה בתום לב של הנאשם אלא בבחירה מודעת לאחוז בהגה בידיעה כי הרישיון אותו הוא אוחז הינו מזויף. המאשימה מפנה למספר פסקי דין שבהם נגזרו עונשי מאסר בפועל בגין העבירה של שימוש ברישיון נהיגה מזויף לו נלוותה עבירה של נהיגה על ידי בלתי מורשה. לאור כל זאת טוענת המאשימה כי מתחם הענישה לעבירות בהן הורשע הנאשם בנסיבותיהן כולל עונש מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים ובהם פסילה ממושכת.

בטיעוני ההגנה לעונש הודגשה העובדה כי הנאשם הודה ונטל אחריות על מעשיו. לטענת ההגנה, מתחם הענישה בעבירות שבהן הורשע הנאשם בנסיבות דומות נע לעניין המאסר ממאסר מותנה ועד למאסר בפועל ולגבי רכיב הפסילה נע המתחם בין 12 חודשים ל-30 חודשי פסילה. ההגנה מפנה לפרשת אלייב (רע"פ 1519/05) שם לכאורה היו נסיבות חמורות יותר שכן היה מדובר במי שנהג ברכב ציבורי ללא רישיון בתוקף, ללא ביטוח ותוך שימוש ברישיון מזויף. בערעור על החלטת בימ"ש זה הועמד העונש על 30 חודשי פסילה ו-6 חודשי מאסר על תנאי. ברע"פ 10767/05 (מוסרי) שם היה מדובר במי שהורשע בעבירה של שימוש ברישיון נהיגה מזויף. בימ"ש זה גזר על הנאשם עונש של מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, קנס ופסילת רישיון למשך 12 חודשים. ערעור לבימ"ש המחוזי נדחה ובקשת רשות ערעור לבימ"ש העליון נדחתה אף היא. ב"כ טוענת גם לנסיבות אישיות וכלכליות קשות של הנאשם.

דיון והכרעה

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין יש לבחון את מתחם הענישה ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם.

1.הערך שנפגע מביצוע העבירות

מי שנוהג שלא כחוק ומוסיף חטא על פשע ומציג רישיון נהיגה מזויף פוגע במספר ערכים חברתיים ובהם התעלמות מדרישות המחוקק כי הרשאה לנהיגה תינתן על ידי גורמים מקצועיים שיבחנו את כישורי הנהיגה של הנהג ומצבו הרפואי לצורך הבטחת שלומם של הנהג והמשתמשים בדרך. ערך נוסף, הוא הצגת מצג שווא בפני גורמי אכיפת החוק על מנת להכשילם בביצוע תפקידם בהבטחת שלומו ובטחונו של הציבור ואחרון: פגיעה בשלטון החוק ובסדר הציבורי על ידי זיופו של מסמך רשמי האמור להיות מופק מטעם המדינה ורשויותיה המוסמכות.

2.מדיניות הענישה הנוהגת

סעיף 62 לפקודת התעבורה [נ"ח] קובעת עונש מקסימום בן שנתיים למי "[ש]מזייף כל סימן המשמש לזיהוי רכב או כל רישיון שניתן לפי פקודה זו, או שבמרמה הוא משנה אותם או משתמש בהם או משאילם לאחר או מניח לאחר להשתמש בהם". עיון בפסיקה, לרבות פסקי הדין אליהם הפנו ב"כ הצדדים בטיעונם מעלה כי העבירה של שימוש ברישיון נהיגה מזויף אינה ניצבת לבדה אלא נלווית לה בדרך כלל עבירה נוספות כמו נהיגה כבלתי מורשה או ללא רישיון בתוקף. כאמור, ברע"פ 1519/05 אושר בבית המשפט העליון עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים ופסילה בת 30 חודשים. ברע"פ 10767/05 אושר עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים ועונש פסילה בן 12 חודשים. לטעמי, ברור כי העבירה של נהיגה כבלתי מורשה – היינו מי שכלל לא הוכשר לנהיגה – חמורה יותר מעבירה של נהיגה ללא רישיון בתוקף; דבר העשוי לקרות בשל שלילת אפשרות לחדש רישיון על ידי לשכת ההוצאה לפועל או עקב אי תשלום אגרת חידוש. חומרת העבירה של נהיגה כבלתי מורשה מסבירה, לטעמי, את גזרי הדין החמורים יותר שניתנו בפרשות אליהן הפנתה ב"כ המאשימה. בת"פ (ראשל"צ) 3248/02 מ"י נ' גליק ( לא פורסם) ובפ"ל (ב"ש) 104-03-11 מדינת ישראל נ' רסד ובפ"ל (ת"א) 1613/09 מדינת ישראל נ' זיכר ( לא פורסם) נקבעו עונשי מאסר לחודשים ספורים אשר יכול וירוצו בעבודות שירות.

סיכומו של דבר: מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה נע בין מאסר מותנה בן מספר חודשים לבין מאסר בפועל למספר חודשים אשר יכול וירוצה בעבודות שירות. לעניין הפסילה נע מתחם הענישה בין 12 חודשי פסילה לבין 30 חודשי פסילה ובנוסף, פסילה מותנית וקנס.

נוכח עברו המכביד של הנאשם ונסיבות מקרה זה, אני סבור כי נכון להטיל על הנאשם עונש בקצה העליון של המתחם לפחות ביחס לחלק מרכיבי הענישה. אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

• מאסר מותנה בן 10 חודשים למשך 3 שנים שיחול על עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון בתוקף או כבלתי מורשה וכן נהיגה כשתוקף הרישיון פקע מעל שנה.