צדוק ואח' נ' רם ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובע/ נתבע שכנגד (להלן: "התובע") על סך 1,300 ₪, וכן תביעה שכנגד אשר הוגשה ע"י הנתבעת / תובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") על סך 1,634 ₪ .

התובע והנתבעת הינם שכנים המתגוררים ברחוב הכובשים 34 בתל אביב.

לטענת התובע לאחר שקיבל את הסכמת הנתבעת ודיירים נוספים בבניין, פעל לביצוע עבודות איטום בגג הבניין בו הם מתגוררים באמצעות קבלן ואף שילם את שכרו בסך 4,000 ₪. לגרסתו הנתבעת חתמה יחד עמו על מכתבי פניה לדיירים (נספח ב' לכתב התביעה) ועל פי ההסכמות היה על הנתבעת לשלם לו סך של 500 ₪, חלקה המוסכם בעלות התיקון. התובע אף צירף כנספח ג' לכתב התביעה את החשבונית אותה קיבל מהקבלן. על אף האמור לעיל, לא שילמה הנתבעת את חלקה והתובע תובע סכום זה בצירוף 800 ₪ הוצאות עו"ד אשר פעל להכנת מכתבי התראה כנגדה.

לטענת הנתבעת, קוזז הסכום בסך 500 ₪ על ידה בגין חוב אותו חב התובע, שכן לגרסתה נגרמו נזקים לדירתה מדוד השמש של התובע בשתי הזדמנויות שונות בשנת 2011.

באשר לאירוע הראשון, לטענתה הציגה את הנזק שנגרם לדירתה לתובע אך זה טען שיש להמתין לייבוש התקרה לצורך התיקון ולאחר מכן לא יצר עמה כל קשר בעניין. באשר לאירוע השני טענה הנתבעת כי התובע מודע לו וכי אף יצרה עמו קשר כאשר נבדק הנזק והבהירה לו כי המדובר בנזק שנגרם בשל נזילה מדוד השמש של דירה בבעלותו, אך התובע התעלם מפנייתה.

הנתבעת צרפה לכתב התביעה שכנגד חשבונית תיקון בגין האירוע הראשון בסך 495 ₪ (נספח א') וכן בגין התיקון השני בסך 439 ₪ (נספח ב'), כן תובעת בגין הפסד 4 ימי עבודה העומדים לטענתה ע"ס 1,200 ₪. הנתבעת צירפה את נספח ג' לכתב התביעה שכנגד ממנו עולה לטענתה כי הוא מודע לנזקים שגרם.

הנתבעת מבקשת מבית המשפט לדחות את תביעת התובע להוצאות בגין שכר טרחת עו"ד שכן התובע התעלם מנזקיה ואף לא הגיש כל אסמכתא לנזקים אלה.

בעת הדיון בבית המשפט חזר התובע על טענותיו בכתב התביעה ובכתב ההגנה לתביעה שכנגד.

לגרסתו ידוע לו רק על האירוע הראשון בו ארעה נזילה מדוד השמש בבעלותו. לאחר שקיבל הודעה מהנתבעת בדבר הנזילה הגיע לדירתה, ראה את הכתם על תקרת חדר האמבטיה, שהיה לדבריו בגודל "אגרוף", וקרא לבעל מקצוע.

מאחר ובעל המקצוע המליץ להמתין שבועיים שלושה על מנת שהכתם יתייבש לא תיקן הנזק באופן מידי ואולם, כשפנה לנתבעת לאחר כשבועיים הודיעה לו הנתבעת כי אין צורך שיגיע שכן הנתבעת כבר דאגה לתיקון.

התובע מכחיש כל ידיעה בדבר האירוע השני, כמפורט בכתב הגנתו.

התובע אף מתייחס לנספח ג' לכתב התביעה שכנגד ומדגיש כי שם דובר על נזק לתקרת האמבטיה בלבד (נשוא האירוע הראשון) ולא על נזק לתקרת הסלון (נשוא האירוע השני) כפי שטוענת הנתבעת.

כן טוען התובע כי הנתבעת ביצעה התיקון בגין שני האירועים בשנת 2012, וטוען כי המדובר בהתנהלות בחוסר תום לב שכן לטענתו כשביקש לתקן את הנזק לחדר האמבטיה כשבועיים לאחר קרות הנזק אצל הנתבעת זו הודיעה לו כי כבר תיקנה בעצמה.

בעת הדיון שהתקיים חזרה גם הנתבעת על טענותיה וכן הוסיפה כי איננה חולקת על כך שהסכימה לתשלום בסך 500 שח בגין האיטום. כן אישרה שאין בידיה ראיות להוכחת משכורתה או להוכחת הפסד ימי העבודה כנטען בכתב התביעה שכנגד. בנוסף טענה הנתבעת כי עדה מטעמה, הדיירת, פחדה לבוא להעיד וכן הוסיפה שהתובע מעולם לא התקשר אליה בנוגע לאירוע הנזילה הראשון וטענתו לפיה אמרה לו לא להגיע איננה נכונה.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא).

הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן.

בפסה"ד בעניין ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 נקבע בכל הנוגע למאזן ההסתברויות כי "...דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את הראיות שהוצגו בפני ואת עדויות הצדדים מצאתי לפסוק כדלקמן: