פסק דין
1.התובעים הזמינו חבילת נופש של חמישה לילות בפראג באמצעות נתבעת מספר 1, במחיר של 444$ לכל אחד מהם, הכוללת טיסות ושהות במלון ברמה של שלושה כוכבים בשם Rhea Hotel (להלן – המלון).
2.לטענת התובעים הם קיבלו את כרטיסי הטיסה רק שלושה ימים לפני הטיסה, או אז הופתעו לגלות שהם הונפקו על ידי הנתבעת מספר 2 אשר, כך לטענתם, שמה הרע הולך לפניה והם אף זכו בזמנו תביעה נגדה בגין נופש בטורקיה שרכשו ממנה.
3.על פי הנטען בכתב התביעה, עת נחתו התובעים בשדה התעופה בפראג ביום 19.10.09 החלה מסכת ייסורים שלמה, העולה כדי גיהינום של ממש. לטענת התובעים, בשדה התעופה עמד אדם עם שלט של נתבעת 2, אשר ביקש מהם לעלות לאוטובוס שיוביל אותם לבתי המלון. בין אותו אדם לבין נהג האוטובוס פרצה מריבה קולנית, ורק לאחר נסיעה מייגעת בפראג בין כל בתי המלון הגיעו התובעים לבית המלון.
4.בבית המלון הסתבר כי הכניסה לחדרים תהא רק בשעה 14:00, למרות שהתובעים הגיעו למלון בשעה 12:00, והתובעים מלינים על כך שנאלצו להמתין שעתיים בלובי עד שקיבלו חדר; המתנה שמקורה בכך שהנתבעים לא התאימו את שעות הטיסה למועד קבלת החדרים במלון.
5.כאשר קיבלו התובעים את חדרם הם מצאו ששרר בו קור מקפיא, ולא היו מים חמים. לטענתם, הם פנו לצוות המלון, אשר הבטיח כי התקלה תתוקן בהקדם, אך הדבר לא בא על תיקונו אלא ביום 20.10.09, לאחר שהתובעים התקשרו לנציג נתבעת 2 ודרשו את החלפת המלון.
6.התובעים הוסיפו וטענו כי המלון הינו מלון שנבנה בתקופת המשטר הקומוניסטי, והדבר ניכר בכל. לשיטתם, המלון גם לא התאים לתיאורו בפרסומי התובעת. כך, אף שנתבעת 1 תיארה את המלון כמצוי במרחק של 15 דקות נסיעת אוטובוס למרכז העיר, בפועל נסיעה בחשמלית ארכה כעשרים עד עשרים וחמש דקות. בנוסף, בחדר אמנם היתה טלוויזיה, אך ללא שלט, שבעבורו נדרש תשלום נוסף, וגם לא היו בו מייבש שיער או מיני בר, והאסלה בשירותים לא היתה יציבה.
7.זאת ועוד: במסדרון הקומה, בה שכן חדרם, דלקה רק נורה אחת במשך שלושת הימים הראשונים לשהותם, לסברתם כדי לחסוך בהוצאות, וגם ארוחת הבוקר שהוגשה במלון היתה מתחת לכל ביקורת, עם מגוון דל, חסר טעם וריח.
8.התובעים צירפו עוד, בתגובה לכתב ההגנה של נתבעת 1, העתק של כתב תביעה שהוגש על ידי שניים מחבריהם, שאף הם הצטרפו לאותה חבילת נופש. אותם חברים הגישו, בבית משפט השלום בעכו, תביעה קטנה נגד הנתבעות, שנוסחה באופן דומה מאד לכתב התביעה דנא וכוללות טרוניות דומות.
9.על רקע זה תובעים התובעים מהנתבעות פיצוי בעבור הנזקים, שנגרמו להם לטענתם בנופש האמור, אותם הם מעריכים בסך כולל של 20,000 ₪.
10.הנתבעות הכחישו את כל טענות התובעים. לעניין הטענה כאילו התובעים לא ידעו על אופן ביצוע ההזנה צירפה נתבעת 1 את טופס אישור רכישת שירותי התיירות שהועבר לתובעים עם ביצוע ההזמנה (נספח א' לכתב הגנתה), בו נכתב במפורש כי הזמנת החופשה נעשית באמצעות סיטונאי תיירות שונים בישראל. בנסיבות אלה, כך לטענת נתבעת 1, אין כל יסוד לטענת התובעים כי לא ידעו ששירותי התיירות יוזמנו באמצעות גורם סיטונאי בישראל.
11.נתבעת 1 הוסיפה והדגישה כי מדובר בהזמנה של חבילת תיירות מוזלת, למלון שלושה כוכבים, כך שהתובעים לא יכלו לצפות לקבל מלון פאר. יתר על כן, כפי שהבהירו נציגת נתבעת 1 והעדה מטעמה במהלך הדיון לפניי, מדובר במלון מתאים לרמה של שלושה כוכבים, ולתיאורו באתר האינטרנט של נתבעת 1. המלון משווק על ידי נתבעת 1 כבר 10 שנים, והלכה למעשה תלונת התובעים וחבריהם היא התלונה הראשונה שהתקבלה אצל נתבעת 1 בקשר למלון.
12.עוד נטען מטעם נתבעת 1, כי במהלך חופשתם לא פנו התובעים אליה על מנת שתטפל בתלונותיהם, אלא בחרו בדרך של הגשת תביעה ימים ספורים לאחר שובם ארצה. בהקשר זה מפנה נתבעת 1 לסכום התביעה המופרז – בשיעור של 500% ממחיר ההזמנה – שיש בו ללמד, לשיטתה, על חוסר תום ליבם של התובעים ורצונם למצוא גורם שיישא בעלות חופשתם.
13.נתבעת 2, כמו נתבעת 1 הכחישה אף היא את כל טענות הנתבעים. נתבעת 2 הוסיפה והדגישה כי התקלות שהתובעים טוענים שקרו להם הינן לכל היותר תקלות בלתי צפויות בהספקת שירותים, שהתרחשו בזמן אמת, ועל כן בכל מקרה אין לה אחריות לגביהן.
14.במהלך הדיון הדגישו עוד נציגי שתי הנתבעות, ובעיקר נציג נתבעת 2, את העובדה שהתובעים, חרף תלונותיהם החריפות כלפי נתבעת 2 – העולות לשיטת נתבעת 2 עד כדי הכפשה – מצאו לנכון לממש את חבילת הנופש, שבמסגרתה טסו לחו"ל, שהו במלון במדינה אחרת וזכו לשירותי הסעה וארוחות, ולאחר מעשה עוד תובעים סכום שהוא גדול כמה מונים מהסכום ששילמו תוך הסתמכות על המוניטין הגרוע לשיטתם של נתבעת 2. בנסיבות אלה, כך לשיטת הנתבעות, גם אם נגרם לתובעים נזק כלשהו, הרי שיש להם אשם תורם מלא בגרימתו.
15.אכן, העובדה שהתובעים החליטו לצאת לחבילת נופש שהוזמנה באמצעות הנתבעת 2, עליה הם מותחים ביקורת חריפה וטוענים כי מעולם לא היו מסכימים לרכוש ממנה דבר, מעוררת תמיהה-של-ממש, הן באשר לעצם הזמנת חבילת הנופש והן לעניין מימושה.
16.באשר לעצם הזמנת חבילת הנופש, לא ברורה טרוניית התובעים על כך שנתבעת 1 לא עדכנה אותם אודות ביצוע ההזמנה באמצעות נתבעת 2. לא זו בלבד שבאישור ההזמנה נכתב כזכור כיצד תבוצע ההזמנה, אלא שיש לתמוה על עדות תובע 1 שטען כי סבר שנתבעת 2 עובדת באופן ישיר עם ספקים מחו"ל, מתוך ניסיונו בנסיעות בחו"ל (ר' בפרוטוקול, עמ' 1 שורה 13), למרות שבאישור ההזמנה נאמר במפורש כי ההזמנה תיעשה באמצעות סיטונאים בישראל.
17.באשר למימוש חבילת הנופש, הגם שעובר לטיסה כבר היו התובעים מודעים לכך שחבילת הנופש הוזמנה באמצעות נתבעת 2 הם בכל זאת לא פנו בבקשה לבטלה, כאשר תובע 1 הסביר התנהלות זאת בחשש התובעים מחיובם בדמי ביטול. ואולם, משהתובעים אף לא טרחו לפנות בבקשה לביטול חבילת הנופש למי מהנתבעות, אין ממש בטענה זו, ולא ברור כיצד יצאו התובעים לנופש כאשר הם מודעים לכך שספקית חבילת הנופש היא חברה גרועה המתעללת – כך על פי טענתם – בלקוחותיה.
18.בנוסף, טרוניות התובעים עוסקות בדברים שעל פניהם נראים כמקומיים ונקודתיים – כגון תאורה במסדרון או מים חמים – וממילא אינם בשליטת הספק מישראל, או עוסקות בדברים שוליים-יחסית, כגון תלונתם על כך שהנסיעה בחשמלית מהמלון למרכז העיר עורכת בין 20 ל-25 דקות, בעוד שבפרסום נתבעת 1 צוין מרחק של 15 דקות נסיעה באוטובוס.
19.לבסוף, התובעים לא הביאו כל ראייה אובייקטיבית לכך שסיווג המלון אינו תואם את שנמסר על ידי הנתבעות – למשל באמצעות הרישום של משרד התיירות המקומי – וממילא לא הוכיחו כי המידע שנמסר להם על ידי הנתבעות היה שגוי.