החלטה
התנגדות לביצוע 7 שיקים בסך קרן כולל של 89,000 ₪. השיקים משוכים על חשבון הנתבע בבנק דיסקונט. הנפרעת בשיקים היא התובעת על פי חותמתה שהוטבעה במקום המיועד לשם הנפרע, למעט שיק אחד שאין בו שם הנפרע כלל. בגב השיקים, למעט שיק אחד, חתימת היסב של התובעת.
הנתבע טוען בתצהירו כי מסר את השיקים לאדם בשם רמי לוזון ללא ציון שם המוטב, עימו היה אמור לבצע עסקה שלא יצא לפועל ולוזון התחייב להשיב לו את ההמחאות. הנתבע אינו מכיר את התובעת ולא סחר עימה מעולם, לא העביר לידיה את ההמחאות ומעולם לא קיבל ממנה תמורה כלשהי. עוד הוא טוען כי העדר היסב של לוזון פוגם בסיחור ובאחיזה של התובעת, אשר יוצרת מצג כי השטר ניתן בין צדדים קרובים למרות שלא כך פני הדברים. התובעת ידעה כי מדובר בעסקת יסוד בין הנתבע לבין לוזון שהתבטלה, וככל הנראה ללוזון חובות כלפי התובעת (העוסקת בניכיון שיקים) אותם ביקשה לגבות באמצעות המחאות אלו. עוד טען כי הנתבעת מעולם לא פנתה אליו בכתב ובעל פה ולא שלחה לו הודעת חילול. לאור מועדי חילול השיקים ומועד הגשתם לביצוע נגועה תביעת התובעת בשיהוי.
בחקירתו חזר הנתבע כל גרסתו כי נרקמה עסקה בינו ובין לוזון שכשלה וכי לוזון היה צריך להשיב לו את השיקים, אם כי אישר כי שיקים אחרים שלו שנמסרו ללוזון כן נפרעו. עוד העיד כי מסר אותם פתוחים, ללא ציון שם הנפרע על השיק, מאחר וכך לוזון ביקש, ולאחר מכן הוא אמר שהוא הפקידם בבנק כדי לקבל בטחונות.
ראשית אדרש לכך כי הנתבע מסר שיקים הנושאים הדפסת "למוטב בלבד – אינו סחיר – אינו עביר" ללא שם הנפרע. שיק אשר ניתן לאדם אחר ללא שם נפרע ואשר צוין עליו "למוטב בלבד", הרי שיש להפקידו בחשבון המוטב על פיו. אולם, מתן שיק לְאָחֵר ללא רישום שם הנפרע, מעידה על כוונת בעל השיק כי הוא נותן הרשאה לאוחז בשיק לסחרו כראות עיניו. עם זאת, מרגע שנרשם שם הנפרע על גבי השטר, הרי שלא ניתן יהא לסחרו עוד. כב' הנשיא (כתוארו דאז) שמגר בע"א 1560/90 משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מח (4) 498, פסק כי: "שיק המשורטט "למוטב בלבד"... הרשאתו היא לגביית הסכום הנקוב בשטר והפקדתו בחשבון המוטב בשיק". מתן שיקים לאדם אחר ללא ציון שם הנפרע ועם הכיתוב "למוטב בלבד" משמעותה מתן הרשאה למחזיק בשיקים להשלים את שם הנפרע. אולם, כאשר המחזיק משלים את שם הנפרע על השיקים, הרי אותו נפרע הופך להיות "הַמוטב בלבד" ע"פ הגבלת הסחרות והוא אינו רשאי להעבירם לאחר. במקרה זה הטביעה התובעת את חותמתה כנפרעת ולא המשיכה לסחרם לאחר (הסיחור המופיעה בגבם הוא היסב לגביה). בחלק מהשיקים אף מופיעה חתימת הנתבע ליד מחיקת הגבלת הסחרות המודפסת ולכן גם מטעם זה גילה הנתבע דעתו כי השיקים יהיו סחירים. לגבי השיק הנעדר חתימת היסב מאחר וממילא התובעת רשומה כמוטבת על השיק זכאית היא לפרעונו אף ללא חתימת היסב.
כאמור, אין גם חולק כי הנתבע מסר במו ידיו שיקים פתוחים ללוזון וידע כי אלו אמורים להיות מסוחרים לצד שלישי לשם קבלת בטחונות. מכאן שהיה אדיש למי יסוחרו לשם קבלת בטחונות ולכן העובדה שעל אחד השיקים חסר שם הנפרע אינה פוגמת באחיזת התובעת, שרשאית היתה להשלימו בנסיבות העניין.
הלכה היא כי די לנתבע המבקש רשות להתגונן כנגד תובענה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, שיראה הגנה שהיה מעלה כנגד הצד הסמוך. הגנה זו פוגמת בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם לעניין צד השלישי, שאליו סוחר השטר. משמעלה הנתבע הגנה לכאורה כנגד תביעתו של צד קרוב צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ולהוכיח את אחיזתו בשטר כשורה. בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט לא ידון בסוגיה זו ויניח אותה להכרעת בית המשפט שידון בתיק לגופו, שכן הדבר מחייב עדות מטעם האוחז בדבר מתן תמורה בתום לב, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, 235-237. ע"א 218/66 חביה ואח' נגד גליק, פ"ד כ(4)63, 67. ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נגד מ. אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4) 229).
האם הצד הקרוב בשטר הוא התובעת או לוזון ? מעמדה של התובעת כנפרעת וצד קרוב הוא חזותי בלבד. עובדה זו אנו למדים מדברי ב"כ התובעת בסיכומים ואף מעדות הנתבע ותצהירו כי לא היתה כל עסקת יסוד ביניהם וכי למעשה השיקים נמסרו פיזית ללוזון עקב עסקה בינו לבין הנתבע. בעניין זה קבע הנשיא ברק (כתוארו אז) בע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נ"ג(1) 132 כי: "...הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני. על כן עשויים המושך והנפרע להיות רחוקים זה מזה".
לפיכך, משאין מחלוקת כי הצדדים בתיק זה הם צדדים רחוקים בשיקים הרי שהצד הקרוב בשטר שכנגדו היה על הנתבע להעלות טענות הגנה הינו לוזון. דא עקא שטענת ההגנה היחידה היא כלפי לוזון היא שהיתה עסקה שכשלה. הנתבע לא פירט מהי העסקה בגינה ניתנו השיקים ללוזון, במה נכשלה, האם הכשלון הוא חלקי או קצוב, ולמעשה חסרה הגנתו את הפירוט הנדרש. אכן, לאור ההלכה שהבאתי לעיל די שהנתבע יעלה טענת הגנה כנגד הצד הסמוך לו בשטר, אך הדבר אינו הולך בד בבד עם ההלכה כי יש לפרט מהי ההגנה. לא למותר לציין כי מי שמבקש רשות להגן חייב להכבד ולהכנס לפרטי הגנתו, והנתבע לא עשה זאת. טענה כי מדובר בעסקת יסוד שלא יצאה אל הפועל לא די בה.
טענה נוספת נוגעת לאי קבלת הודעת חילול על ידי הנתבע. סעיף 49 (ב)(3)(ד) לפקודת השטרות פוטר ממשלוח הודעת חילול "כשאין בין הנמשך או הקבל לבין המושך כל חיוב לקבל עליו את השטר או לפרעו". בענייננו חזרו חלק מהשיקים הנ"ל מהנימוק "מוגבל" או "אין כיסוי מספיק". משמע, על פי דין (ובמקרה זה סעיף 4 לחוק שיקים ללא כיסוי) לא היה הבנק רשאי לכבד את פקודת המשיכה. באשר לשיק שחולל מחמת שניתנה הוראת ביטול (שיק מס' 75) קובעת הפקודה בסעיף 49 (ב)(3)(ה) כי במקרה כזה אין צורך לשלוח הודעת חילול. מכל הטעמים הללו גם דין טענה זו להידחות.
גם ביחס לטענת השיהוי לא מצאתי ממש. הגשת השיקים לביצוע נעשתה בחודש מאי 2009, כאשר מרבית השיקים היו ברי פרעון מחודש אוגוסט 2008. הפרש בן כמה חודשים ספורים אינו עולה כדי שיהוי בנסיבות הענין. לכל היותר יכול הדבר להוות עילה לפי סעיף 81א3(ה) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967.
לאור הנימוקים שלעיל אני דוחה את ההתנגדות ומורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל בתיק 26-04337-09-4; ומחייב את הנתבע בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ + מע"מ.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ט חשון תש"ע, 16 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.