צקר בונה הצפון לעבודות בניה ושיפוצים בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ

החלטה

המבקשות הגישו "בקשה למתן צו מניעה וצו עשה זמניים", בה התבקש בית המשפט לאסור על המשיב, בנק הפועלים בע"מ, סניף נצרת, (להלן: "המשיב" ו/או "הבנק") לסגור שני חשבונות בנק של המבקשות המנוהלים אצלו וכן ליתן צו עשה זמני לפיו על הבנק לנהל את שני החשבונות הנ"ל ניהול בנקאי רגיל ותקין כפי שנוהלו קודם בהתאם להסכמי ניהול החשבונות.

עניינה של התובענה נשוא הבקשה שבפניי הינה למתן צו הצהרתי הקובע כי התובעות מנהלות את שני החשבונות המנוהלים אצל הנתבע כדין וכי אין בפעילות שלהן בחשבונות כדי להוות פעולות האסורה על פי הדין.

בדיון שנערך בפניי ביום 20/02/13 נחקר מר עבאס עבדאלגאני, בעל המניות ומנהלן של המבקשות, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בתמיכה לבקשה, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

נימוקי הבקשה:

המבקשת 1 (להלן: "חברת צקר") והמבקשת 2 (להלן: "חברת א.ד.חן") הן חברות שהתאגדו כדין במהלך השנים 2006 ו-2009 בהתאמה, ואשר עיסוקן מתן שירותי בניה כקבלן משנה באמצעות קבלני כח אדם. מחזור הפעילות השנתי של חברת צקר וחברת א.ד.חן מסתכם בכ-40 מיליון ₪ ו-72 מיליון ₪ בהתאמה, ועם לקוחותיהן נמנות חברות בנייה גדולות וידועות בענף הבנייה במדינה.

המשיב הינו תאגיד בנקאי.

המבקשות טענו כי בשנת 2006 פתחה חברת צקר בבנק חשבון קרדיטורי (ביתרת זכות), המשוכים ממנו שיקים, שמספרו 309917 וכי בשנת 2009 פתחה חברת א.ד.חן בבנק חשבון קרדיטורי המשוכים עליו שקים, שמספרו 363598 (להלן: "החשבונות"). בשלהי חודש דצמבר 2012 הודע במפתיע למר עבד אלגני בשיחה טלפונית עם מנהל סניף הבנק על כוונת הבנק לסגור את החשבונות וזאת ללא מתן טעם סביר לכך. מיד עם היוודע הדבר פנה מר עבד אלגני למנהל הסניף על מנת להבין את פשר ההחלטה לסגור את החשבונות, אולם נאמר לו כי "זאת הוראה מלמעלה", ללא פירוט הסיבה להחלטת הבנק.

לטענתן, מהודעות הבנק מיום 27/12/12 עלה שיש חשש לכאורה כי מתנהלת פעילות חריגה בחשבונות שאין לה הסבר מספק ומשכנע ואינה תואמת את עיסוקן. לפיכך, הן נדרשו למסור תוך 60 ימים את כל פנקסי השיקים ולהסדיר את פירעונן של כל יתרות החובה שיצטברו בחשבון.

המבקשות טענו כי הן ומנהלן ידועים בשמם הטוב וביושרם בענף הבנייה ומעולם לא נחשדו ו/או נחקרו בגין פעילות לא חוקית ו/או הלבנת הון. לטענתן, הבנק בהודעתו על סגירת החשבונות לא הצביע על מהות הפעילות החריגה בחשבונות ומה גרם לו לחשוש שאין בה היגיון כלכלי או עסקי. כמו כן, לטענתן, מנהלן מנהל חשבון פרטי בבנק, לגביו לא קיבל כל הודעה על סגירתו.

המבקשות טענו כי הבנק לא דרש מהן מידע אודות עסקיהן, פשר הפעולות שבוצעו בחשבונות, מקור

הכספים המופקדים בחשבונות והמוטבים מהמשיכות בחשבונות ואף מיאן לשמוע את הסבריהן בקשר לפעילות בחשבונות, על כן, לא ברור על סמך מה טען בהודעתו מיום 27.12.12 שלפעילות החריגה כביכול בחשבונות אין הסבר מספק ומשכנע, כאשר אופי ניהול החשבונות לא השתנה מאז שנפתחו ולא ברור מה השתנה עתה שהביא אותו למסקנה שמתנהלת בהם פעילות חריגה.

המבקשות טענו כי בנסיבות העניין ולאור האמור בסעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הבנקאות") אין לבנק סמכות לסגור את החשבונות באופן חד צדדי, בהיעדר הנמקה וטעם סביר, כאשר מדובר בחשבונות קרדיטוריים אשר מעולם לא היו ביתרה שלילית וכאשר הן מעולם לא הפרו את ההסכם לניהול החשבונות. לטענתן, נטל ההוכחה לקיומם של התנאים בסעיף רובץ על הבנק, אך הוא לא הראה מהן הפעולות שנקט לרבות הנהלים ששימשו אותו לביסוס החלטתו לפי ההסכם לניהול החשבון.

המבקשות טענו כי על פי סעיף 24 להוראות המפקח על הבנקים - ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות) (להלן: "הוראות המפקח על הבנקים") על לקוח של הבנק להיענות לדרישתו למסור פרטים ומידע כאשר מתעורר חשש לפעילות חריגה או לא חוקית, ואי היענות לדרישתו תיחשב כסיבה סבירה לסירוב בהתאם לסעיף 2 לחוק הבנקאות, והוראה זו מדגישה את חובת הבנק לבסס את החלטתו על ראיות אובייקטיביות ולא על סמך חשד או חשש לא מבוסס. לטענתן, לא רק שהן לא נדרשו למסור מידע, הן אף פנו מיוזמתן לספק מידע ופרטים לבנק.

המבקשות טענו כי הימנעות הבנק מלשקול את ענייניהן אינה עולה בקנה אחד עם קיומה של חובת הנאמנות וניתן היה לצפות כי הבנק החב להן חובת נאמנות בשל היותן לקוחותיו ישמור על האינטרסים שלהן בכך שישקול ענייניהן בכובד ראש לפני שימנע מהן שירות כה בסיסי של ניהול חשבון בנק קרדיטורי, אשר מוטלת עליו חובה סטטוטורית לספקו. לטענתן, חלות על הבנק, ככל גורם מסחרי אחר, חובות ציבוריות והוא מחויב לנהוג בתום לב מוגבר, בזהירות ומקצועיות כלפיהן ואין חולק כי סגירת חשבונות בנק קרדיטוריים כשאין להן ברירות אחרות, ללא שהוא מצביע על מהות הפעילות החריגה וללא מתן הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיהן, מעיד על חוסר תום לב מצידו.

המבקשות טענו כי חשד מבוסס יכול, בדרך כלל, לשמש סיבה מספקת לסירוב לפתוח חשבון בנק, אולם באשר לסירוב להמשך ניהול החשבון, הדעת אומרת כי לאחר ניהול החשבונות תקופה כה ארוכה ולאחר שלא היו חריגות בחשבונות והשקים המשוכים מהם לרבות ההרשאות לחיוב החשבונות כובדו לשביעות רצונם של כל הצדדים וכאשר הבנק לא הצביע מה הן הפעולות החריגות בחשבון, אזי אין לסגור את החשבונות על סמך חשד היפותטי וללא הנמקה ומבלי שניתנה להן הזדמנות להשמיע טענותיהן. לטענתן, הבנק הינו גוף פרטי וציבורי בו זמני ועליו להפעיל את סמכויותיו מתוך שיקול דעת מנהלי-בנקאי סביר, אך הוא לא עשה כן.

המבקשות טענו כי הבנק לא תמך החלטותיו באסמכתאות וראיות ולא הצביע על הפעולות הבנקאיות בחשבונות שנראות כביכול חריגות ורק בתגובתו לבקשה למתן סעדים זמניים שהוגשה בהליך העיקרי שהתנהל בבית משפט השלום בנצרת, אשר נמחקה מחוסר סמכות עניינית, (ה"פ 46597-01-13) נטען לראשונה כי עולה פעילות עבריינית בניהול החשבונות ביחס לתשלומים המשוכים בשיקים על החשבונות לטובת ספק חברת צקר, חברה בשם "תאמיר לייזום והשקעות בע"מ (להלן: "תאמיר"), והספק של חברת א.ד.חן, חברה בשם "נוסחאות להצלחה ביבוא בע"מ" (להלן: "נוסחאות"). לטענתן, לתגובת הבנק צורף תצהיר של פקיד הבנק לפיו בעל המניות של חברת תאמיר הורשע בעבירת מס, אך בפועל מעולם לא היו הדברים, והעלאת עובדות אלו פוגעות בשמן הטוב לא כל שכן בספקיהן, ומעידות על שיקולים זרים ועבודה מרושלת של הבנק ועל כן ברור מדוע הוא לא העלה טענות אלו עובר להודעתו על סגירת החשבונות. מכל מקום, לטענתן, אופן ניהול ענייניהן הפיננסיים של קבלני המשנה שלהן אינו עניינן ואין להן שליטה עליו, ודרך משיכת השקים על החשבונות שנמסרים לקבלני המשנה הינו עניין הנתון לשיקול דעתם של קבלני המשנה בלבד.

המבקשות טענו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן, שכן מדובר בחשבונות קרדיטוריים, אשר מנוהלים במשך תקופה ארוכה מבלי שחל בהם כל שינוי, ואין עסקינן בחברות שלא עומדות בתשלום אשראי מהבנק או שחשבונותיהן הוגבלו מכוח חוק שיקים ללא כיסוי, ועל כן, החלטת הבנק לסגור החשבונות בנסיבות העניין אינה סבירה ובניגוד לדין, על אחת כמה וכמה כאשר הוא לא הראה מה השתנה בחודש דצמבר, אשר הביא אותו להחלטה דרקונית זו של סגירתם. לטענתן, סגירת החשבונות תחרוץ את גורלן ותביא לקריסתן באופן מיידי, שכן בהיעדר חשבון בנק הן יאלצו לבצע ניכיון שקים דחויים חוץ בנקאי, דבר שיהיה כרוך בנטילת עלויות מימון גבוהות וכמו כן לא תהיה להן אפשרות לפדות כספים מהלקוחות באמצעות העברות בנקאיות, ועל כן, הן יאלצו לפרוע את התחייבויותיהן לקבלני משנה ולספקים אחרים במזומן. בנוסף לכך, לטענתן, תגרום סגירת החשבונות להפרת הסכמים לאספקת שירותי בנייה בהיקפים משמעותיים עליהם הן חתומות ולעיכוב ההתחשבנות עם הלקוחות לרבות קיזוז קנסות ופיצויים והן יהיו חשופות לתביעות כספיות בגין הפרתם. עניין זה גם יפגע נואשות בשמן הטוב ובמוניטין שלהן בענף הבנייה.

המבקשות טענו כי בתגובה לטענות הבנק בהליך כאמור, אשר נמחק מחוסר סמכות עניינית, הן פנו לבנק במכתב מיום 07.02.13 שכלל אסמכתאות ודוחות כספיים אשר יש בהם כדי להוכיח על ביצוע עבודות אמיתיות עם הספקים תאמיר ונוסחאות והצדדים הנכונים לעסקאות. לטענתן, בדיקה צולבת של הרישומים בספריהן מול הרישומים בספרי הספקים מובילה למסקנה כי כל העסקאות מושא השקים שנמשכים מהחשבונות מדווחים לרשויות המס ואין חשד כלל להעלמת עקבותיהן.

המבקשות טענו כי המשך ניהול החשבונות לא יגרום כל נזק לבנק, בעיקר כאשר מדובר במתן שירות