צ"א 26184-07-14 מדינת ישראל נ' אוחנה

1.בפני שתי בקשות של המבקשת שהוגשו יחד עם כתב אישום שהוגש נגד המשיב לבית משפט ביום 14.07.14.

בקשה אחת, ליתן צווים זמניים ברכוש בהתאם לסעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") וסעיף 36ו' (א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 ( להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"). רשימת הנכסים והצווים הזמניים המבוקשים במסגרת בקשה זו צורפו כנספח א' לבקשה.

בקשה שנייה, הינה בקשה להטלת ערבויות על המשיב לפי הוראות סעיפים 44, 46 ו-48 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו–1996, להבטחת התייצבותו למשפט.

2.כתב האישום נשוא הדיון מייחס למשיב הוצאת חשבוניות כוזבות ליהלומנים שונים בהיקף של 148 מיליון דולר. וכן הוצאת כספים אל מחוץ לישראל ללא דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון, תוך נקיטת מעשי זיוף ומרמה, שיצרו מצג כוזב של רכישת יהלומים בהיקף של 148 מיליון דולר. פעולות אלו של המשיב יצרו מצג שווא, לפיו המשיב הינו יהלומן אשר רוכש יהלומים בהיקף עצום בחו"ל ומוכר אותם בישראל בהיקף דומה. בפועל, הן התיעוד של המכירה והן התיעוד של הקנייה היו כוזבים. בנוסף לכך, על פי המפורט בכתב האישום, המשיב התחמק עצמו מתשלום מס הכנסה ומס ערך מוסף שנבע מהכנסותיו מפעילותו העבריינית. אשר על כן, המשיב מואשם במספר רב של עבירות על חוק העונשין, פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, חוק איסור הלבנת הון [סעיף 3(א), 3(ב) וסעיף 7 לחוק] ופקודת המכס.

3.חלק ניכר מהרכוש המפורט בנספח א' לבקשה נתפס או הוקפא מכוח צו זמני ברכוש שהוציא בית המשפט השלום בראשון לציון ביום 08.01.12 עם הפתיחה בחקירה הגלויה נגד המשיב ואחרים. צווים אלה הוארכו מעת לעת, בהמשך החליט בית המשפט לצמצם את הצו הזמני ברכוש ולשחרר חלק מהרכוש שנתפס. ביום 22.06.14 הוארך הצו הזמני ברכוש המשיב במסגרת צ"א 43547-12-12 מדינת ישראל נ' אלעד ואח'.

4.חלק אחר מהרכוש המפורט בנספח א' הינו רכוש בשליטתו של המשיב בארצות הברית אשר נתפס על-ידי רשויות האכיפה בארצות הברית בעקבות בקשה לסיוע משפטי וצווי מניעה ברכוש שהוציא בית המשפט השלום בראשון לציון (צו מספר 17101-01-14 מיום 09.01.14 וצו מספר 493924/11 מיום 08.04.14). גם בית המשפט בארצות הברית הוציא צו לתפיסת הרכוש של המשיב המצוי שם.

5.בבקשות הללו התקיים דיון במעמד הצדדים בו העלו ב"כ הצדדים בהרחבה טענותיהם. ב"כ המבקשת טענו כי קיימת תשתית ראיתית לכאורה לאישומים נשוא כתב האישום. הם לא נדרשו להגיש הראיות הללו שכן ב"כ המשיב לא טען להעדרה של תשתית ראייתית לכאורה. לטענת ב"כ המשיב הוא טרם קיבל לידיו את כל חומר החקירה ועל כן יעלה טענותיו בנוגע לראיות לכאורה בדיון שיתקיים לגופו של ענין. אשר על כן לצורך הדיון שבפני אני קובעת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב [לעניין זה ראה בש"פ 659/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, מיום 08.10.01)].

לענין הבקשה ליתן צווים זמניים ברכוש:

6.בית המשפט בהליך הנוכחי נדרש לצעדים שיבטיחו את מימוש חילוט הרכוש אותו ביקשה המדינה. שומה על בית המשפט להורות על חילוט, אלא אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט. במקרה דנן, קיים חשש ממשי שאם לא יוקפאו הכספים והרכוש חילוטם ימנע. חשש זה נובע בין היתר מכך שהמשיב שוהה בחו"ל תקופות ארוכות, הקים שתי חברות בארצות הברית ויש לו חשבונות בנק בחו"ל אליהם העביר כספים רבים. כמו כן המשיב רכש נכסי מקרקעין רבים בארצות הברית. אין לו ילדים קטינים בישראל והמבקשת אף לא מצאה נכסים משמעותיים הרשומים על שמו בישראל. עולה מכל האמור לעיל, חשש סביר כי המשיב העביר את רווחי העבירות לחו"ל וביסס לעצמו תשתית כלכלית שם אשר תאפשר לו להעתיק את מקום מגוריו בקלות מישראל לחו"ל.

7.בנוגע לבקשות המדינה לפי סעיף 21 ו-23 לחוק איסור הלבנת הון וסעיף 36ו. לפקודת הסמים, על בית המשפט לבחון את סוגיית המידתיות ולקבוע מה הוא סכום הכסף שלגביו יש ליתן הצו ולהקפיאו (ראה ע"א חביב שם טוב נ' מדינת ישראל).