קבוצת הזהב פרי בע"מ נ' בוזגלו גבי

פסק דין

1.התובעת, חברה העוסקת בביצוע עבודות קבלנות ושיפוצים ביצעה עבודות שיפוץ ובניה שונות בבית הנתבע. בהעדר הסכם מפורט בין הצדדים, חלוקים הם האם שולמה התמורה המוסכמת וביחס לטיב העבודות שבוצעו.

רקע וטענות הצדדים

2.התובעת הינה חברה קבלנית אשר נטען כי היא בניהולו של יוסי פריאנטה, בנו של עמרם פריאנטה אשר הוצג כאחראי על התחום המקצועי בחברה, (יוער כי התובעת לא טרחה לצרף תדפיס רשם חברות או תקנון החברה להוכיח מועד ייסודה ופירוט בעלי התפקידים בה). במרץ 2003 ביקש הנתבע לשפץ בית מגוריו במושב ניר חן ולהוסיף לו תוספות בניה שונות ופנה לתובעת. מאחר ומנהלי התובעת הינם תושבי שדרות והנתבע תושב לשעבר, מחמת האמון בין הצדדים לא ערכו הם בתחילת העבודות הסכם המתאר את היקף העבודות והתמורה המוסכמת. במאי 2007 לערך החלו העבודות ובמהלכן נערך הסכם ביום 5.8.07 אשר נועד להסדיר את התחייבויות הצדדים. ההסכם לא מנע את הפסקת העבודות סמוך לסיומן והמחלוקת הכספית בגין טענת התובעת כי הנתבע נותר חייב לה כספים.

3.בכתב התביעה נטען כי במרץ 2007 התובעת מסרה לנתבע הצעת מחיר בה תומחרו העבודות בסכום של 45,205 ₪ בצירוף מע"מ. נטען כי בתחילת חודש מאי 2007 שב הנתבע וביקש מהתובעת הצעת מחיר לביצוע עבודות בניה נוספות . ביצוע עבודות אלו תומחרו בסכום נוסף בסך 103,502 ₪ בצירוף מע"מ. עוד נטען כי פרט לעבודות אלו, הזמין התובע עבודה נוספת שתומחרה בעלות 66,737 ₪ . לשיטתה של התובעת, הנתבע אישר את הצעות המחיר והתחייב לשלם את מלוא הסכום בהתאם להצעות המחיר. לטענתה, החלה בביצוע העבודות בהתאם להזמנת הנתבע ולשביעות רצונו המלאה. למרות זאת, הנתבע לא שילם את מלוא הסכומים בהתאם להתחייבויותיו ועיכב את ביצוע התשלומים השונים, דבר שגרר עיכוב בהשלמת העבודה.

נטען כי במהלך חודש אוגוסט 2007, פנה הנתבע לתובעת וביקש ממנה להמשיך בביצוע העבודות. הנתבע אף הפעיל לחץ על התובעת על מנת שתחתום על הסכם שערך. התובעת חששה שאם לא תסכים לחתום לא תשולם לה מלוא התמורה עבור ביצוע העבודות ועל כן, הסכימה לחתום על ההסכם מיום 05.08.07. לטענתה, ביצעה את מלוא העבודות שנדרשה לבצע אולם למרות זאת, לא עמד הנתבע בהתחייבויותיו ולא שילם לתובעת את מלוא התמורה כפי שסוכם.

לטענת התובעת, הנתבע התחייב לשלם סך של 248,839 ₪ (כולל מע"מ) כאשר בפועל שולם סך של 147,050 ₪ , כך שיתרת חובו עומדת על סך של 101,789 ₪.

כתב התביעה נשען על חמישה דפים מפנקס הזמנה/הצעה הנושא את פרטיו האישיים של עמרם פריינטה, להלן: "ריכוז העבודות". למרות שממבט ראשון נחזה הדבר כהצעה מסודרת בגין העבודות שבוצעו, בפועל מדובר בריכוז נתונים מיום 30.09.07 אשר ערכה התובעת לאחר מעשה לצורך כימות תביעתה.

מנגד, בכתב ההגנה נטען כי לא התבקשה העבודה לשיעורין ולא היו תוספות במהלכה. סוכם בעל פה היקף העבודה ותמורתה אשר אמורה היתה להתבצע במשך כחודש אחד בלבד. נטען כי העיכובים בביצוע העבודות נגרמו בשל מחדליה של הרבים של התובעת, אשר לא עמדה במועדים שהוסכמו מחמת העדרויות תכופות מאתר העבודה. הנתבע אשר ביקש שהתובעת תסיים את העבודה הסכים לתת לה הזדמנות נוספת ודאג לעריכת הסכם שיפרט את ההתחייבויות שנטלו הצדדים. נטען כי הנתבע לא חייב לתובעת מאומה מאחר ושילם מעבר להיקף העבודה שבוצעה בפועל ומחמת הליקויים בעבודה שבוצעה. לחילופין, נטענה טענת קיזוז בגין הנזקים שנגרמו לנתבע.

4.בטרם הכרעה ראוי להבהיר את המחדלים הדיוניים של התובעת אשר גרמו להתמשכות הליך זה. פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע בוטל בהסכמה ביום 24.9.08 וכתב הגנה הוגש רק ביום 26.2.09. למרות החלטות בקדמי משפט מיום 26.10.09 ו- 15.3.10 לא הוגשה חוות דעת מומחה מטעם התובעת. בדיון מיום 7.2.11, לאחר התפטרות ב"כ התובעת מייצוג, נקבע התיק לשמיעת הראיות ללא חוות דעת התובעת אשר לא הוגשה מחמת קשיים כלכליים. בהתאם להחלטתי מיום 18.3.12 הותר לתובעת להגיש חוות דעת מטעמה, לאחר שחוות דעת הנתבעת הוגשה עוד ביום 14.6.10. חוות דעת כאמור הוגשה ביום 20.5.12, מטעם המהנדס אליעזר גוכמן מהדס ביקורת מבנים בע"מ. נוכח מצבו הרפואי של המומחה, הוחלפה חוות דעתו בחוות דעת מיום 17.1.13 של המהנדסת גלינה מילר, מאותה חברה.

דיון והכרעה

5.אין מחלוקת בנוגע לסכום ששילם הנתבע בפועל לידי התובעת. הסך הכולל של 147,050 ₪ נתמך בחשבוניות שמסרה התובעת לנתבע, אשר לא כולן יצאו על שמו. מאחר ולא נטען כי החשבוניות לא הוצאו במועד התשלום, מהוות הן את האסמכתא היחידה בדבר מועדי העבודה. מהעדויות ומועד החשבוניות, אשר הוצאו מיום 17.5.07 עד ליום 23.8.07, עולה כי העבודה החלה במאי 2007 והסתיימה בפועל בסוף אוגוסט 2007.

בהעדר הסכם מפורט טרם תחילת העבודה לא עלה בידי התובעת להוכיח כי ההזמנה / תחשיב שערכה לאחר סיום העבודות מהווה הבסיס המוסכם לתמורה. מנגד, גם הנתבע לא פירט בתצהירו את הסכום שהוסכם בתחילת הדרך אלא טען כי הסכום ששילם מהווה "כמעט את כל הסכום עליו סיכמנו בתחילת הדרך והסכום עליו הם חתמו בחודש אוגוסט". יחד עם זאת נסמך הנתבע על ההסכם היחיד שנחתם בין הצדדים, אמנם לקראת סיום העבודה, אולם משקף הוא את מלוא התמורה בגין העבודות.

מעדותו של נציג התובעת, מר יוסי פריינטה (להלן: יוסי) עולה כי ריכוז העבודות שצורף לכתב התביעה (נספח א') לא נערך על ידו ואף לא על ידי אביו, (להלן: עמרם) - האחראי לביצוע העבודות בשטח. המסמך נערך על ידי ההנדסאי דן פרוספר, העובד במשרד התובעת, אשר תצהיר מטעמו, לא הוגש. התאריך המופיע בעמוד 5 למסמך - 30.09.07, מעיד, כפי שאישר יוסי, כי נערך בדיעבד.

בנוגע להסכם שנחתם בתאריך 05.08.07, נטען כי הוא מתייחס לשלב השני של העבודה וכי הסכם זה נחתם לאחר עיכובים רבים של הנתבע ובלית ברירה מבחינתם: "לא הייתה לנו ברירה על ההסכם לחתום, אחרת לא היינו רואים שקל ממנו" (עמ' 19, שורה 42)

במסגרת סיכומיה טענה התובעת כי הסכם מחייב בין הצדדים נעשה בעל פה וכי אין חולק כי ריכוז העבודות, אשר אינו חתום על ידי הנתבע, לא מהווה הסכם מחייב. עם זאת נטען, כי דפי ריכוז העבודות משקפים את הסכמות הצדדים ואת העבודות שבוצעו בפועל.

הנתבע בעדותו, אישר כי הסיכום בנוגע לעבודה שיש לבצע, נערך בעל פה. בהתייחס לריכוז העבודות שצורף לכתב התביעה, מסר כי אינו מזהה את המסמך.

מהאמור לעיל עולה כי לא ניתן להתייחס לריכוז העבודות שנערך בדיעבד כהסכם מחייב שנערך טרם תחילת העבודות. בפועל אין כל משקל למסמך זה מאחר ונערך לצרכי תביעה, על ידי אדם שלא הוגש תצהירו ואף בתצהירי התובעת אין את התשתית העובדתית התומכת באמור ברשימות אלו. יוער כי אף חוות דעת המומחית מטעם התובעת לא טרחה לאמוד את שווי העבודות שבוצעו בפועל או לתמוך באמור בריכוז העבודות.

6.מאחר ולא נערך מראש הסכם בכתב אשר יפרט את העבודות שנדרש לבצע ואת עלותן, ומעדויות הצדדים לא ניתן לדלות את גדר ההסכמות בעל פה, המסמך שעל פיו ניתן לקבוע את הסכמות הצדדים, הוא ההסכם מתאריך 05.08.07.

אין בידי לקבל את טענת התובעת כי חתמה על ההסכם מתוך כפיה. ככלל, ניתן להוכיח בטלות הסכמה חוזית שנקשרה מכח כפיה כלכלית, אולם נדרשות נסיבות קיצוניות ותשתית עובדתית נרחבת לצורך עמידה בנטל הוכחת טענה מעין זו, (ראה, ע"א 6234/00 ש.א.פ בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נז (6) 769,(2003).