1. בפני עתירה למתן צו עשה, בה מתבקש מבית המשפט להורות על ביטול החלטה שהתקבלה שלא כדין ועניינה ביטול רישיון עסק לצמיתות שניתן למוסך העותרים, הממוקם ברח' ברוך הירש 2 בבני ברק, החל מיום 1.2.78 (להלן: "המוסך" ו"רישיון העסק").
2. לעתירה קדמה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד, בה התבקש בית המשפט להאריך את המועד הקצוב בהחלטת המשיבה 1, בדבר מועד כניסתה לתוקף של ההחלטה על שלילת רישיון העסק של המבקשים, עד להכרעה בעתירה גופה.
3. בית המשפט (כב' השופט ד"ר ורדי), נעתר לבקשה למתן צו ביניים וקבע בהחלטתו, כי יש להורות על מתן הצו "משלא ניתן לשלול בשלב זה את סיכויי העתירה, כאשר יש לבחון את טענות הצדדים לגופן במסגרת העתירה, כמו הטענות לגבי השימוע שנערך למבקשים, בלא שנאמרה להם זכותם להיות מיוצגים בשימוע על ידי עורך דין, ובחינת טענתם שנמסר להם בשימוע מכתב סגור שהיה ההחלטה על ביטול הרישיון, בלא שהתקיים דיון של ממש והוצגו להם עילות הביטול... (סעיף 2 להחלטה מיום 2.6.14).
כב' השופט ורדי הוסיף וקבע, כי במאזן הנוחות נוטה הכף לעבר קבלת הבקשה, בהתחשב בכך שניתן עסק לצמיתות בשנת 78, ולכן צו הביניים ניתן כמבוקש.
4. החלטתו של השופט ורדי מתמצתת למעשה את טענות העותרים, כפי שנטענו היום בהרחבה במהלך הדיון. ניתן היה לצפות כי בעקבות החלטה מפורטת זו, תתעשת עיריית בני ברק ותבחן מחדש את התנהלותה כלפי העותרים, עוד בטרם נקבע דיון במעמד הצדדים.
למרבה הצער התברר שלא כך הם פני הדברים. עיריית ב"ב לא רק שלא מצאה לנכון לבחון את טענותיה מחדש וליזום מהלכים שימזערו את הפגיעה בעותרים, כדוגמת זימונם לשימוע מחדש, אלא בחרה להתבצר בטענותיה ולומר כי לא ניתן למצוא דופי בהתנהלותה .
5. מבחינה עובדתית אין מחלוקת ממשית בין הצדדים. לעותרים ניתן רישיון עסק לצמיתות בשנת 78. קדם לרישיון עסק גזר דין להריסת סככות בשטח של 65 מטר משנת 75.
חרף העובדה שגזר הדין לא בוצע עד שנת 78, מצאה לנכון המשיבה ליתן לעותרים את רישיון העסק לצמיתות, אך לדברי בא כוחה התנתה זאת בהריסת הסככות .
6. משנת 78 ועד היום חלפו כ 40 שנה. עיריית בני ברק לא באה בדרישות אל העותרים להרוס את הבניה הבלתי חוקית בהתאם לגזר הדין משנת 75; לא ערכה מאז ביקורות בשטח; לא התרתה בעותרים, כי היא עומדת על ביצוע גזר הדין ולמעשה לא עשתה דבר כדי להתריע בפני העותרים, כי היא עדיין עומדת על הריסתם של המבנים הבלתי חוקים.
כאשר נשאל ב"כ עיריית ב"ב מדוע בחרה העירייה לשבת בחיבוק ידיים במשך עשרות שנים, השיב כי המוסך התנהל באזור מרוחק, ששימש לתעשיה בלבד, ועיריית בני ברק לא מצאה מקום לטרוד את מנוחתה באשר לאופן שבו מתנהלים עסקים באותו אזור, וליתר דיוק לא מצאה לנכון לבקר במקום, על מנת לוודא שאכן הבניה הבלתי חוקית נהרסה כנדרש.
7. חלפו עברו שנים, ובשנת 2002 נכנסה לתוקף תכנית בנין עיר חדשה, המשנה את פני האזור ומייעדת אותו לשימושים אחרים. בין היתר, התכנית קובעת כי השטח מיועד למרכז עסקים ראשי של בני ברק הכולל גינה עירונית, בניינים, מסחר ומשרדים. כאמור במטרות התכנית תב"ע 566, סעיף 8 לתקנון שאליו הפנה ב"כ העיריה בתגובה.
גם כאשר תכנית זו באה לעולם בשנת 2002, לא נעשה דבר ולא נשלחה כל הודעה לעותרים כי העיריה רואה מכשלה כלשהי בעובדה שגזר הדין משנת 1975 המורה על הריסת חלק מהמבנים - לא בוצע.
8. המשיבה טוענת כי ביום 21.10.13 ביקר במקום לראשונה מפקח בניה מר סילאסי מטעמה, שערך דוח המופנה לעירייה , נספח ד' 1 לתגובה. הדוח מציין כי מדובר בסככות שנבנו ללא היתר עד לגבול המגרש, עובדה שאין בה חידוש, לאור העובדה שגזר הדין משנת 75 כבר התייחס לבניה זו.
ניתן היה לצפות כי העיריה תתרה בעותרים, עתה , לאחר שהתקבל ברשותה דו"ח המפקח על הבניה מר סילאסי באשר לבניה הבלתי חוקית – אך מסתבר כי טעות בידנו. שום התראה לא נשלחה לעותרים, שום אזהרה לא נשלחה כי עליהם להיערך לדיון בנוגע לבניה הבלתי חוקית, או לכוונתה של העירייה להתלות בגזר הדין משנת 75 שנשתכח בקלסרי העירייה כנימוק לשלילת רישיון העסק שניתן להם בשנת 78 לצמיתות.
9. מה כן עשתה העירייה? העיריה באופן תמוה מצאה לנכון לזמן את העותרים להליך של שימוע במשרדה. ב"כ העותרים מציינת, כי במהלך השנים זומנו העותרים מעת לעת למשרדי העירייה, בנוגע לטענות כאלה ואח', הנוגעות לכיבוי אש ולמחדלים אחרים, אך מעולם לא זומנו למשרדי העיריה בנוגע לחריגות הבניה שבוצעו לפי הנטען בעסקם.
גם בזימון שנשלח לעותרים להליך שימוע, ביום 25.2.14 , נספח ו' לעתירה, לא נאמר דבר וחצי דבר על הסיבה להזמנתם של העותרים להליך השימוע.
10. ההזמנה היא לקונית ונאמר בה:
א. "מבדיקה שערכנו עולה כי העסק שלך, ממשיך לפעול ללא רישיון/מפר את תנאי רישיון העסק, וזאת בניגוד לסעיף 4 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח 1968)
ב. בטרם נפתח בהליכים מנהלים לסגירת העסק, הנך מוזמן לשימוע שיערך ביום שלישי... במח' רישוי עסקים".
זימון לשימוע "אילם" מסוג זה , מעורר חשד כי באופן מכוון נמנעה המשיבה מלציין בפני העותרים את הסיבה לשימוע, קרי אותה בניה בלתי חוקית בת עשרות שנים.
11. לא רק שסיבת השימוע לא צויינה בהזמנה, אלא גם העובדה שנערך דו"ח ביקורת אשר נמסר על ידי הפקח סילאסי, בשנת 2013, לא צויינה בפני העותרים. כך מצאו העותרים את עצמם מוזמנים להליך שימוע, מבלי שסיבת השימוע הודעה להם, מבלי שניתנה להם אפשרות להיערך לקראת הטענות שהם היו צפויים לשמוע מפי נציגי מח' רישוי עסקים (ולא מח' הפיקוח על הבניה) בנוגע לחריגות הבניה הנטענות.
12. אם לא די בכך, מסתבר כי השימוע לאו שימוע היה. פרוטוקול הדיון של ישיבת השימוע, שצורף נספח ט'2 לתגובת העיריה, מלמדנו כי בפתח הישיבה הודיע מנהל מח' רישוי עסקים מר אברהם בורשטיין כך:
"הודיע על החלטה של תכנון ובניה וקרא מכתב של מהנדס העיר המדבר על חריגות בניה בעסק ועל ביטול אישור תכנון ובניה לרישיון עסק"
עיננו הרואות, לא הליך של שימוע היה כאן אלא, הודעה חד משמעית וסופית שנמסרה לעותרים בפתח "ישיבת השימוע", על החלטת מח' תכנון ובניה בדבר ביטול רישיון העסק בשל חריגות בניה בעסק.
13. לעותרים לא ניתן פתחון פה. העותרים הגיעו לישיבה מבלי שהם מעלים על דעתם כי זה יהיה תכנה של הישיבה. מאליו מובן שהעותרים לא הצטיידו בטיעונים ולא ביקשו להיות מיוצגים על ידי עו"ד לקראת הדיון שבעצם גזר כרת על עסקם, מבלי שנשמעו טענותיהם, מבלי שניתנה להם זכות הטיעון, ומבלי שנציגי העירייה עצרו אפילו לרגע לחשוב אם יש מקום להורות על שלילת רישיון העסק בנסיבות הענין.
ההחלטה הרי התקבלה, ההודעה נמסרה, ו"ישיבת השימוע" לא נועדה אלא למסור לעותרים את שהוחלט.
14. העותרים מציינים כי ההחלטה עצמה נמסרה להם במכתב סגור והדבר עולה גם בקנה אחד עם האמור בפרוטוקול הישיבה שם נאמר, כי מר בלושטיין קרא מכתב של מהנדס העיר המדבר על חריגות בניה.
ב"כ העותרים מציינת כי עפ"י הפסיקה, חריגות בניה אינן מהוות סיבה מספקת לשלילת רישיון עסק שניתן לצמיתות. הדברים נכונים אך מקבלים משנה תוקף כאשר חריגות הבניה הנטענות למעשה היוו רקע להחלטה שכבר התקבלה בחדרי חדרים, על שלילת רישיון העסק, מבלי שניתנה לעותרים זכות הטיעון ומבלי שהיה להם יומם במשרדי העירייה, ולו רק בישיבת השימוע כביכול שאליה זומנו.
15. אם יש מקרה המצביע על פגיעה בסדרי מינהל תקין, פגיעה בזכות הטיעון ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי – זה המקרה.
הסבריו של ב"כ המשיבה להתנהלותה של עיריית בני ברק כלפי העותרים , אין לראות בהם הסברים כלל. ב"כ המשיבה הסכים כי לא היה מקום להמתין עשרות שנים ולהעלות מן האוב את חריגות הבניה , מבלי להודיע על כך לעותרים.
ב"כ העותרים לא יכול היה שלא להסכים כי לא נשלחה כל התראה לעותרים בדבר רצונה של העירייה להתלות באותן חריגות בניה, כנימוק לשלילת רישיון העסק. אמנם ב"כ המשיבה טען, כי העותרים ידעו על ביקורו של פקח הבניה מר סילאסי במקום, אך לא טען כי נשלחה להם הודעה על ממצאי דו"ח הפיקוח, או על הכוונה לעשות שימוש בממצאים אלה כנימוק לשלילת רישיון העסק.
כל ניסיון לרדת לפשר התנהגותה של עירית בני ברק לא צלח, באין הסבר מניח את הדעת להתנהלות זו.
סוף דבר
16. אשר על כן אני נעתרת לבקשה ומורה על ביטול ההחלטה שעניינה ביטול רישיון העסק שניתן לעותרים לצמיתות ב 1.2.78.
אני מחייבת את המשיבה עיריית בני ברק לשלם לעותרים הוצאות משפט ושכ"ט בסכום של 50,000 ₪.
לא מצאתי מקום לחייב את המשיב 2 בהוצאות מאחר ומדובר במהנדס העיר, אשר פועל במסגרת תפקידו בעיריית בני ברק, ולא נטענה כלפיו כל טענה אישית מעבר לטענות אשר נטענו כלפי העירייה עצמה .
<#4#>
ניתנה והודעה היום ח' טבת תשע"ה, 30/12/2014 במעמד הנוכחים.
הוקלד על ידי אתי פרידמן