קוקבקה נ' סלקום ישראל ואח'

החלטה

בהמשך לפסק הדין ברע"א 12891-10-11, ולאחר עיון בבקשה ובתגובה בעניין בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") לחיוב התובע (להלן: "המשיב") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, להלן החלטה בבקשה זו.

טעמיה העיקריים של הבקשה הינם עמדת המבקשים, כי מדובר בתביעת סרק קנטרנית וחסרת סיכוי, וכן הצהרת המשיב עצמו, בגדר הליך אחר (בקשה לפטור מעירבון במסגרת הליך ערעור בבית המשפט העליון על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בו חויב בתשלום כספי של 75,000 ₪ למבקשת 2), בדבר מצבו הכלכלי הגרוע.

המשיב מתנגד לבקשה, וטוען, כי אין מדובר בתביעת סרק, כי העילה הספציפית נשוא ההליך טרם הוכרעה על ידי בית משפט כלשהו וכי מצבו הכלכלי הינו אכן בכי רע, אך המבקשים הם שגרמו למצבו זה ואין לחסום את דרכו מבירור תביעתו אך בשל קשייו הכלכליים, בפרט נוכח זכות היסוד של כל אזרח לגישה לערכאות.

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מעניקה לבית המשפט שיקול דעת האם לחייב תובע בהפקדת ערובה, ובהלכה הפסוקה נקבעו כמה שיקולים מנחים לעניין זה. החלטה בדבר חיוב בהפקדת ערובה צריכה לשקף איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו הקניינית של הנתבע שמא ייפסקו הוצאות משפט לטובתו והנתבע יתקשה לגבות את חובו מהתובע, וכן, הגנה מפני תביעות סרק.

זכות הגישה לערכאות עומדת, כמובן, לכל אדם, בלא קשר ליכולתו הכלכלית, ונתונה גם למעוטי היכולת, אשר אין ברשותם אמצעים כלכליים למימון הוצאות ההתדיינות המשפטית (רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב ואח', פ"ד נד(2) 845). בהפעלת שיקול הדעת בענין הפקדת ערובה להוצאות משפט יש לתת משקל ממשי לזכות החוקתית של פנייה לערכאות (ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט) 35).

סבורני, כי נוכח המחלוקות העובדתיות בין הצדדים וגרסאותיהם השונות בהתייחס לנסיבות הפרשה, אשר יש בהן כדי להקרין על עילת התביעה וסיכוייה להתקבל, לא ניתן לקבוע בשלב זה, בטרם נשמעו כלל העדויות בתיק, כי מדובר בתביעת סרק מובהקת.

יחד עם זאת, במישור הנזק, וגם אם המשיב ירים את הנטל לשכנע את בית המשפט בדבר נכונות גרסתו ביחס לאירועים נשוא ההליך, ויצלח את מחסום האחריות הנדרש להוכחת עילת תביעתו, הרי שמדובר בסכום תביעה גבוה ביותר בנסיבות העניין, שניתן לומר, בזהירות הראויה ותוך שדעתו של בית המשפט נותרת כמובן פתוחה להשתכנע אחרת, ולאחר שראיות המשיב כבר מונחות לפני בית המשפט, כי סיכויי המשיב לקבלת מלוא סכום תביעתו, או חלקו הארי, אינם גבוהים. במקרה של קבלת התביעה, אך זאת בסכום הנמוך משמעותית מסכומה המקורי, ישקול בית המשפט על מי מהצדדים יושתו הוצאות ההליך, ככל שיושתו.

בשקלול השיקולים הנ"ל אני סבורה, כי האיזון הראוי בין כלל השיקולים הנ"ל, בראי המסגרת המשפטית אשר הוצגה לעיל, יהא בחיוב המשיב בהפקדת ערובה להוצאות המשפט בסך 5,000 ₪.

סכום זה יופקד על ידי המשיב בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זו בידי בא כוחו. תשומת ליבו של המשיב להשלכות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי לעניין אי עמידה בחיוב הפקדה כאמור על ההליך עצמו.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"א, 19 יולי 2011, בהעדר הצדדים.