קטנוב נ' נתיבי המזרח בע"מ הובלה בקירור וכללית ואח'

החלטה

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), ולחלופין על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

החלטה זו עוסקת בשאלת סיווג התאונה, אם תאונת דרכים היא אם לאו, ובמידת הצורך, בשאלת האחריות על פי פקודת הנזיקין.

רקע כללי וטענות הצדדים

התובע יליד 23/5/1977, נפגע לטענתו בתאונה שאירעה ביום 10/3/2009, כאשר החליק ונפל מרכב סמיטריילר.

נתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הסמיטריילר במועד התאונה.

נתבעת 1 הינה מעסיקתו של התובע במועד התאונה.

לטענת התובע, התאונה שבה נפגע הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד; ולחילופין טוען התובע כי, ככל שייקבע שהתאונה אינה מהווה תאונת דרכים, הרי הנתבעת 1, בתור מעבידתו, נושאת באחריות בגין אירוע התאונה בעוולת הרשלנות.

נתבעת 1, מעבידתו של התובע, מכחישה את עצם התרחשות התאונה ונסיבותיה; לחילופין, טוענת כי התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, וזאת משום שהיא נכנסת לגדר ירידה מרכב, וכן תיקון וטיפול דרך.

לחלופי חילופין טוענת נתבעת 1 כי, ככל שייקבע שאין מדובר בתאונת דרכים, הרי אין להטיל עליה אחריות על פי פקודת הנזיקין, שכן, לא היתה כל רשלנות מצידה.

נתבעת 2 אף היא מכחישה את עצם התרחשות התאונה; ולחלופין טוענת כי, התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, שכן, נפילתו של התובע הייתה במהלך קשירת המטען שהמהווה חלק מפעולת הטעינה המוחרגת מהגדרת תאונת דרכים.

דיון והכרעה

נסיבות התאונה

התובע תיאר את נסיבות התרחשות התאונה בסעיפים 6 – 9 לתצהירו.

"6. במושב עין יהב, תחילה פרקתי את האריזות בתחנת הפריקה של "יופי של ירקות", ואז המשכתי לבית האריזה "גלעד" על מנת להעמיס את המשטחים של הפלפלים.

7. כמקובל, העמדתי את המשאית ברמפת העמסה, וכנדרש המתנתי עד לסיום העמסתה ע"י עובדי בית האריזה. לאחר שסיימו את ההעמסה, הנעתי את המשאית ונסעתי לאזור קשירת המטען, היות וקשירת המטען אסורה באזור העמסה, זאת מכמה סיבות: באזור העמסה יש עומס, באזור העמסה יש מלגזות ומשאיות ואסור להתעכב באזור זה מעבר לזמן העמסה. לכן, אנו מזיזים את המשאית לאזור סמוך שם קושרים את המטען בתוך הנגרר. אלו הנחיות ו/או הנהלים ואני פעלתי בהתאם. העמיסו ל י ארג ז מלא של 26 משטחים, כאשר מדובר בשתי שורות לאורך הנגרר, 13 משטחים בכל שורה . 26 משטחים ממלאים את הנגרר עד אין מקום (אפילו אין מקום לשים רגליים על רצפת העגלה), כאשר אני נדרש לקשור 2 המשטחים האחרונים והם מחזיקים את כל 26 המשטחים.

8. לכן , לאחר שהזזתי את המשאית, פתחתי שתי הדלתות של הנגרר מאחור, עליתי לתוך העגלה, כאשר רגליי נמצאות מחוץ לעגלה, על הקצה, ואפילו חלק באוויר , קשרתי את המשטחים כמתחייב לפי נהלים של החברה. מדובר בנגרר ללא סולם ו/או ללא מתקן אשר מאפשר עליה ו/או ירידה ו/או עמידה בטוחה, דבר שהוביל בסופו של דבר לנפילתי מנגרר המשאית. ההחלטה למלא את נגרר המשאית באופן מלא אינה בשיקול דעת שלי אלא נקבעת ע"י המעסיק ועל ידי בית האריזה . אני רק מבצע את ההובלה ממקום למקום, והשכר שלי תלוי אך ורק בכמות ההובלות ולא כמות המטען שאני מוביל בכל הובלה.

אני שב ומדגיש, כי במהלך קשירת המטען, בזמן שהמשאית מונעת לשם יציאה לדרך, החלקתי בשל היעדרות סולם עליה ו/או ירידה ו/או סולם שעליו ניתן לעמוד בזמן ביצוע קשירת המשטחים, ונפלתי ממנו דקות ספורות לפני היציאה. נפלתי מהמשאית על הקרקע ונחבלתי ברגל ימין. דיווחתי על הנפילה לסדרן בשם איסמעיל, אמרתי לו כי נפלתי מהנגרר של המשאית..."(ההדגשה שלי - ע.ע.).

במהלך חקירתו על תצהירו עמד התובע על גרסתו ואף פירט אותה. ראו: עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 9-12 וש' 18-21 וש' 27-29:

"ש. ואז אחרי שהמשאית היתה למעשה מפוצצת עד אפס מקום, מה עשית?