קיבוץ לוטם אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ

החלטה

הקיבוץ – התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד החב' - הנתבעת לתשלום סך 343,497.52 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

עפ"י כתב התביעה התקשר הקיבוץ עם חב' אשדות ייזום ובניה בע"מ (בפירוק) (להלן "אשדות") בהסכם לבניית הרחבה קהילתית בסמוך לקיבוץ, במסגרתו הוקנתה לאשדות בלעדיות בשיווק פרוייקט ההרחבה הקהילתית.

עפ"י החוזה לא חוייב הקיבוץ כלפי אשדות בתמורה כלשהי, ונקבע כי היא תבצע את התחייבויותיה רק כנגד התמורה שתתקבל מן המשתכנים.

שיווק הפרוייקט לא צלח ובהמשך ניתן צו פירוק זמני לאשדות.

ביום 26.7.04 חתמה "מתיישבי לוטם – יישוב קהילתי כפרי", אגודה שיתופית בע"מ על הסכם עם יזם חדש, הנתבעת, לביצוע פרוייקט ההרחבה הנ"ל, והקיבוץ אישר את ההסכם תוך שהוא מתחייב לפעול על מנת להוציא את האמור לפועל "ובלבד שלא יהיה בכך להטיל עלינו אחריות או נטל כספי כלשהו". (ההסכם – נספח א' לכתב התביעה - סיפא).

בסעיף 5.8 להסכם נקבע כי הנתבעת מתחייבת לקחת על עצמה באופן בלעדי את הטיפול המשפטי בכל הנוגע לדרישתה של אשדות או מי שיבוא בנעליה, בקשר עם ההשקעות שביצעה, ולשאת בהוצאות הטיפול.

"במידת הצורך יחתום הקיבוץ ו/או האגודה על כל מסמך ככל שיידרש לצורך כך, ובלבד שלא יהיה בכך להטיל על מי מהם התחייבות כספית כלשהי".

בסוף שנת 2004 הגיש המפרק של אשדות תביעה כספית נגד הקיבוץ בה דרש לשלם לקופת הפירוק כספים בעבור עבודות שבוצעו ע"י אשדות עד לביטול ההדדי של ההסכם שבין אשדות לקיבוץ.

בהתאם להתחייבות הנתבעת בהסכם – נספח א' – מומנה התביעה במלואה על ידה וייצוג הקיבוץ במסגרת תביעה זו היה באמצעות בא כוחה.

בביהמ"ש המחוזי בחיפה חוייב הקיבוץ לשלם לאשדות סך 203,658.3 ₪ כולל מע"מ ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה, וכן סך 32,340 ₪ כולל מע"מ בגין הוצאות משפט.

מאחר והנתבעת לא שילמה לקופת הפירוק של אשדות את הכספים שנפסקו לטובת אשדות, נפתח נגד הקיבוץ תיק הוצל"פ והוטלו עיקולים על חשבונותיו.

משהתברר כי הנתבעת ומנהלה אינם מוכנים לשאת בחוב, ולאחר שחילופי מכתבים בנדון לא הועילו, הוגשה התביעה דנן.

הקיבוץ טוען כי על הנתבעת לשאת בפרעון הכספים שנפסקו לחובתו בהחלטת ביהמ"ש המחוזי, עפ"י התחייבויותיה בהסכם דלעיל, ומכאן התביעה בה עסקינן.

בתצהיר התומך בבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן, טוען מנהלה כי הנתבעת נכנסה לתמונה לאחר כשלון חב' אשדות אשר לאחר כארבע שנים הצליחה למכור רק מגרש אחד.

לטענתו יש לראות בקיבוץ צד להסכם, מאחר שבסוף ההסכם, התחייב הקיבוץ, כפי שנזכר לעיל בראשית החלטה זו: "אנו מסכימים לאמור לעיל וככל שנדרש נפעל, ככל שהדבר תלוי בנו על מנת לסייע להוציא האמור לעיל לפועל ובלבד שלא יהיה בכך להטיל עלינו אחריות או נטל כספי כלשהו".

המצהיר טוען כי למרות שהקיבוץ לא מופיע בכותרת ההסכם כצד לו, הרי שאגודת מתיישבי לוטם עמה נחתם החוזה פועלת עבור הקיבוץ ומהווה המסגרת המוניציפלית המשותפת לתושבי הקיבוץ וההרחבה.

הנתבעת באמצעות מנהלה העלתה טענות נוספות: ראשית, סעיף 14 להסכם קובע במפורש כי כל סכסוך בין הצדדים יופנה תחילה להכרעה במסגרת הליך של גישור, ואילו התובע לא נסה כלל להתחיל הליך כזה, ומכאן שהתביעה מוקדמת, ולחילופין - יש להעבירה למגשר מוסכם.

טענה נוספת בפי הנתבעת והיא שבתחילת הדרך פעלו הקיבוץ והאגודה בשיתוף פעולה יחסי עם הנתבעת, אך ככל שהתקדם השיווק, החלו הקיבוץ והאגודה להערים קשיים על מאמצי השיווק של הנתבעת, אולי לצורך הפקת יתרונות כלכליים נוספים.

המצהיר טוען כי האגודה ו/או הקיבוץ עמדו על כך שהמשתכנים יופנו לבדיקה במכון מסויים ולא למכונים אחרים אשר עמם עבדה הנתבעת בישובים אחרים; האגודה ו/או הקיבוץ חייבו את המשתכנים לשלם לאגודה סך של 3,000 דולר אותו היה על הנתבעת להפחית מהתמורה שקיבלה מהמשתכנים עבור עבודות התשתית הציבוריות; הקיבוץ ו/או האגודה החלו לדרוש שהנתבעת תשלם במקומם תשלומים שונים; הועלתה דרישה כי בנוסף לועדת הקבלה המתקיימת עפ"י הדין, תהיה גם "ועדת קליטה" יישובית, והתברר כי מטרתה לסנן את המועמדים בלי קשר לקריטריונים הקבועים בדין ותוך הפרה של הוראות ההסכם; האגודה ו/או הקיבוץ עמדו על כך שמשתכנים פוטנציאליים ייבדקו על ידם בטרם נחתם חוזה בינם לבין הנתבעת – מעין "סינון" נוסף, שהבריח משתכנים וגרם להם לבטל את הרשמתם. כמו כן מביא המצהיר דוגמאות של משתכנים שסורבו ע"י ועדת הקבלה לאחר שכבר התקשרו עם הנתבעת בהסכמים.