השופט אל"ם י' לירז
:
המערער הועמד לדין בבימ"ש קמא בגין שלוש עבירות: אימונים צבאיים שלא כדין, גרימת מוות בכוונה וניסיון לגרימת מוות בכוונה. מהעבירה הראשונה זוכה המערער, מחמת הספק, אך הורשע בשתי העבירות הנוספות ונדון למאסר עולם ולעשרים שנות מאסר במצטבר.
ערעור המערער נסוב הן על ההרשעה והן על העונש.
העובדות שבגינן הורשע המערער הנן כדלהלן:
בתחילת חודש יולי 2003 פנה פעיל גדודי "שוהדא אלאקצה", הזרוע הצבאית של ארגון התנזים בשם
עמאד סראג' אל
עומר שורבג'י ואמר לו כי ראוהו נכנס לרכב של כוחות הביטחון הישראליים. הוא הציע לו לטהר את שמו ע"י ביצוע פיגוע התאבדות
ועומר הסכים. לשם ביצוע הפיגוע פנה
עומר למערער, אשר היה בעל תעודת זהות ובעל רכב עם לוחיות רישוי צהובות, וביקש לסייע לו בביצוע הפיגוע, והמערער נענה בחיוב.
כעבור זמן מה נפגשו המערער,
עומר
ועמאד ביריחו,
ועמאד ביקש מהמערער להכין את עומר ולהובילו למקום הפיגוע. המערער הסכים ומסר
לעמאד 2,000 ש"ח לצורך הפיגוע ואף סיכם איתו, כי יכין רשימת מקומות אפשריים לפיגוע, על מנת
שעמאד יעבירה לממונים עליו.
בתאריך 8.7.03 נפגש המערער עם
באסם ג'אבר, אשר אף הוא היה בעל תעודת זהות ישראלית ובעל רכב עם לוחות רישוי צהובות, וביקש ממנו לסייע לו להעביר את
עומר מהאזור לישראל
ובאסם הסכים.
בתאריך 12.7.03 ביקש המערער
מבאסם להתלוות אליו ליריחו על מנת להביא משם רוס"ר קלאצ'ניקוב שישמש את עומר בפיגוע ההתאבדות. באסם הסכים אך אמר שהוא זקוק לכסף כדי להעביר את רכבו טסט והמערער נתן לו סך של 1,500 ש"ח. למחרת היום נפגשו המערער
ובאסם ונסעו יחדיו ליריחו, כל אחד ברכבו, על מנת שכאשר יחזרו עם הנשק, הוא יוסתר ברכבו של
באסם והמערער ייסע לפניו כדי להזהירו אם יהיו כוחות ביטחון בדרך. ביריחו התברר להם כי הקלאצ'ניקוב אינו מוכן ובמקומו השיג המערער סכין גדולה ובקבוק עם חומצה. הוא מסרם
לבאסם שהסתירם ברכבו והשניים חזרו לירושלים כאשר המערער נוסע ראשון, כפי שסוכם.
למחרת היום, בתאריך 14.3.07, התקשר המערער
לבאסם והורה לו להיפגש עמו בסמוך למלון פנורמה בירושלים ולהביא עמו את הסכין ואת בקבוק החומצה, ובדרכו הורה לו המערער לעבור תחילה דרך מסגד באזור ראס אל עמור, לאסוף שם את
עומר ולקחת אותו למספרה לשם גילוח שפמו וזקנו. בשעה שהיו במספרה, התקשר
באסם למערער והלה הורה לו לפגוש ברחוב הראשי את
עלי
דענא, שימסור להם בגדים עבור
עומר ובכך ישלימו את מראהו החדש.
לאחר
שעומר סיים להסתפר ולהחליף את בגדיו, הם נסעו להיפגש עם המערער.
עלי הצטרף לרכבו של המערער ואילו
באסם
ועומר נותרו ברכבו של
באסם ושני כלי הרכב החלו בנסיעה לכיוון תל אביב, כאשר המערער נוסע מלפנים על מנת להזהירם מפני כוחות משטרה המצויים בציר הנסיעה. בשלוש הזדמנויות במהלך הנסיעה התקשר
עלי בהוראת המערער
לבאסם והזהיר אותו מפני שוטרים שהיו בדרך, והנחה אותו כיצד להתחמק מהם.
בסמוך לשעה 1:00 בלילה הגיעו
באסם
ועומר ליפו ושם חנו בחניה הסמוכה לתחנת המשטרה. כעבור זמן מה, התקשר המערער ואמר
לבאסם שהוא נמצא בקרבת מקום וביקש ממנו לבוא לפגשו לבד. כאשר נפגשו המערער
ובאסם, הורה המערער
לבאסם לחזור לרכבו, לתת
לעומר את הסכין ובקבוק החומצה ולהורות לו לגשת למסעדת טרבין ולהמתין להנחיות.
באסם פעל כאמור והורה
לעומר לגשת למסעדת טרבין להתיז חומצה על המאבטח, לדקור אותו, להמשיך לתוך המסעדה ולהרוג את היושבים בה. הוא הורה
לעומר להמתין לאדם נוסף שינחהו בפרטים המלאים. במקביל הורה המערער
לעלי להיפגש עם
עומר ולהורות לו לבצע את הפיגוע בתוך עשר דקות. ואכן
עלי פגש את
עומר והורה לו כפי שביקשהו המערער.
כעבור דקות מספר, נטל
עומר את הסכין ואת בקבוק החומצה, ניגש למאבטח שהיה בפתח מסעדת טרבין,
דוד זוהר, התיז עליו פעמיים מבקבוק החומצה ודקר אותו בצווארו, תוך כדי קריאות "אללה הוא אכבאר". לאחר שהמאבטח התמוטט, ביקש
עומר להיכנס למסעדה, אך בעל המסעדה,
גילי מגנזי, חסם את דרכו באמצעות כיסאו של המאבטח ובכך מנע ממנו מלהיכנס למסעדה. כתוצאה מכך, הסתובב
עומר על עקבותיו ופתח במנוסה לכיוון הטיילת של יפו, שם הבחין
בעמיר
שמחון
ז"ל ובחברתו ישובים על אחד הספסלים. הוא התקרב אליהם ודקר את
עמיר בגבו מצד שמאל. הוא ניסה לדקור גם את
שלהבת אך
עמיר הסתובב ומנע זאת ממנו. לאחר מכן המשיך עומר במנוסתו לכיוון צומת הרחובות קויפמן והרבט סמואל, אך שם הדביקו אותו שלושה אזרחים ישראליים שרדפו אחריו, אחד מהם שלף את אקדחו האישי, ירה בעומר מספר כדורים והשלושה השתלטו עליו.
הדיון בעניינו של המערער בבימ"ש קמא התארך והשתרע על פני לא פחות מ-28 ישיבות, בעיקר משום שהמערער פיטר את סנגוריו בזה אחר זה. בתחילת משפטו טען המערער, כי אין לביהמ"ש הצבאי סמכות לדון בעניינו, משום היותו תושב ירושלים וכי יש להעמידו לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, כפי שנהגו כלפי מרעיו. בימ"ש קמא דחה את טענתו, אך המערער לא השלים עם ההחלטה ועתר לבג"ץ (בג"ץ 8609/05) וגם בג"ץ דחה את טענתו.
בתחילת הדיון בבימ"ש קמא כפר המערער בכל האמור בכתב האישום, ברם לאחר מכן הסכימה ההגנה להודות בפרטי האירוע מיום 15.74.03, במהלכו נרצח
עמיר שמחון ז"ל כפי שתואר בכתב האישום, אך טענה כי למערער אין כל קשר לרצח.
לאחר שהושגה הסכמה דיונית, במסגרתה הוגשו אמרות והעידו מספר עדים, זיכה כאמור בימ"ש קמא מחמת הספק את המערער מעבירת אימונם צבאיים שלא כדין, אך הרשיעו בעבירות גרימת מוות בכוונה וניסיון לגרימת מוות בכוונה.
בערעור דנן לעניין ההרשעה, חוזר המערער על גרסתו בבימ"ש קמא, כי אין לו נגיעה לרצח משום שמטרת נסיעתו לתל אביב הייתה בילוי במכון ליווי וכי אמנם "פתח את הציר" לפני
באסם, אך היה זה משום שלרכבו של
באסם לא היה טסט.
גרסה זו מופרכת על פניה ונסתרת על ידי כל הראיות ובצדק נדחתה בבימ"ש קמא בפסק דין מנומק היטב.
עד התביעה
באסם ג'אבר העיד במשטרה כי הוא חברו של המערער, כי המערער הפגיש בינו לבין המחבל
עומר וכי הוא זה שהוביל את
עומר למקום הפיגוע, כאשר המערער נוסע לפניהם ומוודא שאין מחסומים של המשטרה וצה"ל בדרך.
באסם הוסיף ותיאר את המערער כראש החוליה שביצעה את הפיגוע וכי המערער היה מי ששכנע אותו לסייע בהובלת המחבל למקום הפיגוע. בעדותו בביהמ"ש טען בתחילה כי פגש במערער רק בתל אביב וכי שם אמר לו שהם אמורים ללכת למכון ליווי, אך לאחר מכן הודה כי סייע להכנסת המחבל לישראל ולכן בצדק העדיף בימ"ש קמא את עדותו של
באסם במשטרה על פני עדותו בביהמ"ש.
העד
עלי דענא, באמרתו במשטרה, אימת וחיזק את אמרתו של
באסם במשטרה. גם עד זה הוא חברו של המערער ולפי עדותו שכנע אותו המערער לבוא עמו לבילוי בתל אביב, אך בדרך התברר לו שמכוניתו של המערער "פותחת את הציר" למכוניתו של
באסם, בה נסע המחבל, וכי במהלך הנסיעה הזהיר המערער לפחות שלוש פעמים את
באסם מפני שוטרים, וכי בהגיעם לתל אביב שלח אותו המערער למחבל עם הוראות לביצוע הפיגוע. דברים אלה אישר עלי גם בעדותו בביהמ"ש. יצוין כי עד זה העיד, כי קודם לפיגוע ביקש ממנו המערער לסייע לו להוביל מיריחו לירושלים "דברים אסורים", אך הוא סירב. העד העיד, כי כאשר נשלח להורות למחבל לבצע את הפיגוע בעוד 10 דקות, הוא ניסה לשכנעו שלא לבצע את הפיגוע, אך המחבל לא הסכים. לטענת הסנגור המלומד, בכך כביכול נותק הקשר בין המערער לפיגוע, ברם מהעדות עולה, כי הניסיון לשכנע את המחבל שלא לבצע את הפיגוע היה של העד, ומשלא הסכים המחבל לכך, הוא העביר לו את הוראת המערער לבצע את הפיגוע בעוד עשר דקות וביצוע הפיגוע היה במפורש בהמשך להוראת המערער.