פסק דין
זוהי תביעה כספית בסך 98,675 ₪ אותה הגישה התובעת, חברה העוסקת ביזמות נדל"ן ושירותי אדריכלות, נגד הנתבעת, העוסקת בשיכון ודיור ציבורי.
א. תמצית טענות התובעת
1. בחודש יוני 2008 פרסמה הנתבעת מכרז לרכישת זכויות בנכס ברחוב הרבי מבכרך 32 בתל אביב, שהינו חלקה ועליה מבנה עם 3 יחידות (להלן: "המכרז/הנכס").
התובעת אשר השתתפה במכרז זכתה בו וביום 4/3/09 נחתם הסכם מכר בין הצדדים, לפיו התובעת רכשה מהנתבעת את הנכס.
בסעיפי המכרז השונים גילתה הנתבעת את מחזיקי היחידות השונות בנכס, השימוש בהם, את מצב כל יחידה והפעולות שיידרש הזוכה במכרז לבצע ככל שיזכה במכרז.
הזוכה במכרז אף התחייב כלפי הדיירים בנכס למלא את התחייבויות הנתבעת, כולל אלה שנובעות מחוזה השכירות עימם. כן נקבע שכל חוב שהדיירים אמורים לשלם עד לתשלום מלוא תמורת המכירה, יהיה שייך לנתבעת.
2. בהתאם למסמכי המכרז, הקונה התחייב לשלם את כל המיסים והתשלומים החלים על הנכס בין שמקורם קודם לעסקה ולאישורה ובין שמקורם מאוחר יותר (סעיף 7.1.1 להסכם המכר).
טוענת התובעת, כי עובדת קיום החוב לעיריית ת"א התבררה לה, רק לאחר בירור ממושך שערכה בעיריה לצורך רישום זכויותיה בנכס. החוב שהתגלה בעיריה היה בסכום קרן בסך 32,687.53 ₪ ונשא הפרשי ריבית והצמדה בסך 83,243.80 ₪.
3. ביום 20/12/09 ביקשה התובעת מהנתבעת לפעול מול עירית ת"א לתשלום החוב, אך הנתבעת התעלמה מהדרישה וביום 5/3/10 הודיעה לתובעת, כי בהתאם להוראות ההסכם, התובעת היא שחייבת בתשלום חוב העיריה ועליה להסדיר את הנושא. משכך, מבלי להסכים עם טענות הנתבעת ולצורך רישום הנכס על שמה, נאלצה התובעת לפרוע את החוב לעירית ת"א, אשר לאחר בירור עמד על 98,675 ₪.
התובעת מפנה לסע' 4.1 להסכם לפיו, כקונה הנכס, היא הצהירה שבדקה את הרישום, את התב"ע, וויתרה על כל טענה בגין אי התאמה. כמו כן הצהירה התובעת, כי ידוע לה שחלק מהנכס תפוס, כי היא יודעת את מצבו המשפטי והפיזי ותפיסתו על ידי דיירים וכי היא מוותרת על כל טענה בקשר לכך.
4. לטענת התובעת, פרק הזמן בין פרסום המכרז והגשת ההצעות היה קצר ולא אפשר לה לברר את מלוא הסיכונים. הנתבעת לעומת זאת, בחרה לגלות מידע חלקי בלבד לגבי חובותיה, ומבלי לגלות שהינה חייבת לעירית ת"א חוב בגין היטל ביוב, שהיווה 3.18% מסכום ההצעה במכרז. חוב זה נבע מהזנחת התשלום ומהפרת הוראות חוק.
בתשובה לפניה נוספת של התובעת, הבהירה הנתבעת, כי היא לא ידעה אודות היטל הביוב בעת עריכת המכרז, ואילו ידעה זאת הייתה מציינת זאת במכרז. התובעת טוענת, כי הנתבעת כן ידעה אודות החוב עוד משנת 1997, מאז העיריה שלחה אליה הודעות חוב.
לטענת התובעת, הנתבעת לא גילתה גילוי מלא של כל הידוע לה. משכך, מדובר בהטעיה ועל הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם לה.
ב. תמצית טענות ההגנה
5. סעיף 3.3 עד 3.13 לחוברת המכרז מבהיר, כי התובעת, כזוכה במכרז, לא תוכל לבוא בשום טענה כלפי הנתבעת. סעיף 3.11 לחוברת המכרז מבהיר, כי הזוכה מצהיר, שניתנה לו הזדמנות לבדוק את הנכס, הוא בדק אותו, הוא בדק את העניינים הקשורים בו ושיש בהם להשפיע על התקשרותו ומוותר על כל טענה בעניין זה.
סעיף 7.1.1 להסכם קובע, שכל תשלום יחול במלואו על הקונה, וכי הקונה ערך את כל הבדיקות הנחוצות לבירור כל התשלומים אשר יוטלו עליו והגיש הצעתו בהתחשב בתשלומים אלה ובגובהם. לכן, משלא בדקה התובעת את כל התשלומים החלים עליה והקשורים בעסקה, אין לה להלין אלא על עצמה והיא התחייבה בחוזה לתשלומם.
6. טוענת הנתבעת, כי לא רק שהתובעת התחייבה לבצע את כל הבדיקות, אלא הצהירה כי ביצעה אותם ואם לא עשתה כן, עליה לשאת בכל התשלומים להם התחייבה והיא אף הצהירה שכל חוב נלקח בחשבון הצעתה. מדובר בחוב שמקורו ב-14 שנים טרם העסקה ואם הייתה דרישה מהעיריה לשלמו, הנתבעת הייתה עושה כן. טוענת הנתבעת, כי התובעת שילמה את החוב, כיוון שידעה שהוא חל עליה, מה עוד שהיה פער של כ-5 חודשים בין פרסום המכרז והתאריך הנקוב בו. עוד לטענתה, היא לא הסתירה דבר מהתובעת, וגילתה את כל הידוע לה.
דיון
המחלוקת הצריכה הכרעה הינה בשאלה, האם הנתבעת ידעה ו/או היה עליה ידעה אודות קיום החוב לעריה – נשוא תביעה זו, וכן בשאלה, האם במסגרת הצהרות התובעת כמציע במכרז ורוכש הנכס, היא וויתרה על כל טענותיה ודרישותיה, גם כאלה שלא גולו לה.