קינג לפיתוח דימונה בע"מ נ' מ. היכלי זינו 2003 בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה להטלת עיקולים זמניים על זכויותיהם של המשיבים אצל מחזיקים שונים, המפורטים בבקשה, להבטחת ביצועו של פסק הדין, לכשיינתן, בתיק זה, על הסך של 2,500,000 ₪, במסגרת תביעה כספית ולסילוק יד שהגישה המבקשת כנגד המשיבים, בגין הסכמי שכירות שנכרתו בין הצדדים, בקשר ל- 3 אולמות אירועים המצויים בדימונה, ומבנים נוספים הסמוכים אליהם.

בהחלטתי מיום 16/2/2012 הוריתי כי אין מקום לדון בבקשה במעמד צד אחד, וזאת בהעדר טענה ספציפית בדבר הכבדה צפויה על ביצועו של פסק הדין ובהעדר התייחסות למאזן הנוחות ובמיוחד לנזקם הצפוי של המשיבים, ולפיכך, קבעתי את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים, לאחר קבלת תגובות המשיבים.

ביום 20/3/2012 התקיים בפני הדיון בבקשה והמצהירים מטעם הצדדים, מר אלי זינו ומר מיכאל זינו, נחקרו בפני שעות ארוכות.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשה להטלת העיקולים הזמניים על נספחיה, בתגובת המשיבים על נספחיה, בתשובת המבקשת לתגובתם, על נספחיה, בחקירות המצהירים בפני, במוצגים ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כאמור בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי הרי שמספר תחנות בדיקה נורמטיביות ניצבות בדרכם של צווי העיקול:

1.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

2.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין.

3.מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים.

4.שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני.

5.השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין.

6.שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול – כלומר, שהפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש.

למרות ששיקולים אלה נזכרים באופן נפרד בתקנות, הרי שאין ספק כי הם חופפים במידת מה זה את זה ומשפיעים זה על זה – לדוג': פשיטא כי השאלה האם ראוי וצודק ליתן את הצו תושפע מתום ליבו (או חוסר תום ליבו) של מבקש הצו וכי מאזן הנוחות (או מאזן הנזקים) בין הצדדים משפיע על שאלת מידתיותה של הפגיעה.

שיקולים אלה, הנזכרים בתקנות, הם שיקולים מצטברים. לפיכך, די בכך שתיכשל המבקשת בהוכחת קיומו של אחד מהם, על מנת שבית המשפט יגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

לא עלה בידי המבקשת, לטעמי, גם לאחר הדיון במעמד הצדדים וחקירותיהם הארוכות (לעייפה) של המצהירים מטעמם, להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, ולהוכיח את דבר קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין.

בבקשתה, המבקשת ביקשה ללמוד מעצם הפרתו הנטענת של הסכם השכירות, ומן העובדה שהמשיבים פנו לבנק שבו מתנהל חשבונה של המבקשת, במטרה להגיע להסכם פריסה נוח יותר, על ההכבדה על ביצועו של פסק הדין.

לעומת זאת, המשיבים, בסע' 96 לתצהירם, פירטו את נכסיהם והונם הנאמדים בלמעלה מ- 10 מיליוני ש"ח, פירוט שגובה במסמכים.

המצהיר מטעם המשיבים לא נחקר חקירה של ממש על נתונים אלה, וזאת למרות שחקירתו ארכה זמן רב.

באי-כוח הצדדים, התרכזו, משום מה, בשאלות רבות מספור הנוגעות לשאלת קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת התביעה.