קלורית ירושלים הנדסה וסחר בע"מ נ' לב מבלטים בע"מ

פסק דין

הצדדים לתביעות והעובדות העומדות בבסיסן

1.הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בעיבוד מתכות ויצור מבלטים ותבניות לתעשיות השונות. תיק זה ענייננו ביצוע עבודות קבלניות במבנה התעשייתי שהקימה הנתבעת באזור התעשייה קריית אריה, פ"ת, מבנה אליו העבירה הנתבעת את משרדיה ומפעלה (להלן : "המבנה" ו/או "הפרויקט"). הקבלן הראשי בפרויקט זה היה חברת עומר הנדסה בע"מ (להלן : "עומר"); התובעת, שהינה חברה העוסקת בביצוע עבודות אינסטלציה, כיבוי אש ומיזוג אויר, הייתה קבלן בפרויקט, הן לצורך ביצוע עבודות אינסטלציה והן לצורך ביצוע עבודות מיזוג אויר. את ביצוע עבודות אלו קיבלה התובעת לאחר שזכתה במכרז שפורסם ע"י הנתבעת, מזמינת העבודה. בעקבות הזכייה, נחתמו בין הצדדים במהלך חודש יולי 2002 שני הסכמים– הסכם לביצוע עבודות אינסטלציה וכיבוי אש (נספח א' לכתב התביעה) והסכם לביצוע עבודות מיזוג אויר (נספח ב' לכתב התביעה, יכונו להלן : "ההסכמים").

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי בכל אחד מההסכמים נקבעה תקופה של 25 שבועות לביצוע העבודות; אין מחלוקת בין הצדדים כי העבודות בפרויקט כולו הסתיימו כשנה לאחר תאריך היעד המקורי (במקום ינואר 2003, פברואר 2004); אין מחלוקת כי הנתבעת אישרה את ביצוע העבודות בגין חשבונות שהוגשו לה על ידי התובעת בסכום כולל של 1,665,777 ₪; (אך קיים ויכוח על נושא ההצמדות, כפי שיפורט להלן); אין מחלוקת כי מעבר לסכומים ששילמה הנתבעת לתובעת עם סיום העבודות, שילמה היא סכום נוסף של 106,000 ₪ לאחר כ-15 חודש מיום סיום העבודות (פרו עמ' 82 שו' 16, ראה ת/5).

3.למעשה, הצדדים חלוקים במספר נקודות מצומצמות, ועל כך הוגשו התביעה והתביעה שכנגד. תביעת התובעת מורכבת מארבעה רכיבים: דרישה לתשלום התייקרויות בסכום כולל של 94,191 ₪, סכום אשר תוקן בתצהיר ת/3 לסך של 98,217 ש"ח; דרישה לתשלום עבור עבודות נוספות וחורגות (עבודה חריגה בפיתוח; עבודה חריגה בצביעה מחודשת של מתקן סינון אבק; עבודת קונסטרוקציה חריגה בתליית מערכת מיזוג האוויר), וזאת בסכום של 75,981 ש"ח; דרישה לתשלום הפרש בגין מס קניה ששולם ע"י התובעת עבור יחידות הקירור, הפרש המסתכם בסך של 8,760 ₪; ופיצויים בשל התארכות הפרויקט, פיצוי בסך של 98,217 ₪. סך הכול הועמדה תביעת התובעת על הסך של 345,930 ₪.

לעומת זאת, תביעת הנתבעת מורכבת מרכיב אחד בלבד – עיכוב בביצוע העבודות על ידי התובעת. לטענת הנתבעת, התעכבה התובעת במשך 45 שבועות בביצוע עבודות האינסטלציה ו – 15 שבועות בביצוע עבודות כיבוי האש ומיזוג האוויר. סך הכול מדובר לטענת הנתבעת ב – 60 שבועות איחור, ועל פי הפיצוי הקבוע בהסכמים (1,000 דולר לכל שבוע איחור), תובעת הנתבעת בתביעתה שכנגד סך של 295,564 ₪, המשקפים סך של 60,000$ נכון ליום הגשת התביעה.

העדים שנשמעו בתיק זה

4.ניסיונות הגישור והפישור בתיק זה לא עלו יפה, והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר רוני אלגביש, ששימש כמנהל הפרויקט מטעם התובעת (להלן : "אלגביש", תצהירו סומן ת/1); תצהירו של מר יוסף שיינפלד, מנהל התובעת (להלן : "שיינפלד", תצהירו סומן ת/2); תצהירו של מר יוסי מרום, חשב ומנהל התקשרויות בתובעת, תצהיר אשר הוגש בנוגע להתייקרויות (להלן : "יוסי מרום", תצהירו סומן ת/3); וחוות דעת המומחה מטעם התובעת, מר רוני גמזו (להלן: "גמזו", חוות הדעת סומנה ת/4), כשחוות דעת זו נוגעת לעיכובים שנגרמו בפרויקט, ובמיוחד לבחינת השאלה האם התובעת היא שגרמה לעיכובים הנטענים. הנתבעת מצידה הגישה את תצהירו של מר אורן מרום, אשר שימש כמנהל תפעול בנתבעת והיה אחראי מטעמה על הפרויקט הנדון (להלן : "אורן מרום"). זה מקום לציין כי מי מהצדדים לא הגיש תצהיר ו/או לא ביקש לזמן לעדות את מפקח הפרויקט, מר יורם קראוס (להלן : "קראוס") וכן לא זומן מי מאנשי הקבלן הראשי, עומר.

5.כל העדים שמסרו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחה נחקרו על תצהיריהם. לאחר החקירות ניתן צו להגשת סיכומים, ומשאלו הוגשו, יש ליתן הכרעה במחלוקות שבין הצדדים, מחלוקות שהוגדרו על ידי בסעיף 3 לעיל. בחרתי שלא לסקור את טענות הצדדים כמקשה אחת, אלא בכל מחלוקת ומחלוקת אציג תחילה את טיעוניי הצדדים ואתן הכרעתי באותה סוגיה.

ההתייקרויות

6.בכתב תביעתה מחלקת התובעת את דרישתה ברכיב ההתייקרויות לשניים: בסעיפים א' (3) ו – (6) לכתב התביעה מלינה התובעת על כך שהנתבעת קיזזה מהחשבונות שאושרו הפרשי הצמדה וריבית שליליים, בסך כולל של 45,471 ₪; ואילו בסעיפים א (4) ו – (5) לכתב התביעה טוענת התובעת שעל פי ההסכם בין הצדדים ו/או הנוהג הקיים בענף, ההצמדה של המחירים מתבצעת למדד תשומות הבנייה וזאת על פי החוזה הממשלתי הסטנדרטי מדף 3210 (להלן : "החוזה הממשלתי"), המצמיד מחירים למדד תשומות הבנייה. לפיכך טוענת התובעת כי על פי ההצמדה למדד תשומות הבנייה יש לשלם לה סך של 35,279 ₪. סך הכול הדרישה בכתב התביעה הועמדה על סך של 94,191 ₪ (הקיזוז בצירוף תוספת ההצמדה, בתוספת מע"מ).

7.בתצהיר אשר הוגש על ידי יוסי מרום (ת/3), פירטה התובעת טענותיה לעניין ההתייקרויות: מתצהיר זה הסתבר שהתובעת מבקשת לחלק את תקופת הביצוע של התובעת לשני חלקים. החלק הראשון הוא 25 החודשים הראשונים הקבועים בהסכם, והחלק השני הוא תקופת הביצוע שמעבר לתקופה המקורית. התובעת טוענת ש"בתקופה החוזית" יש להחיל את מנגנון ההצמדה לדולר שנקבע בהסכמים (אציין שטענה זו לא נטענה משום מה מפורשות בכתבי הטענות מטעם התובעת ובתצהיריה, אלא בשלב בחקירות ובסיכומים בלבד), אולם יש לחשב את שער הדולר נכון ליום הגשת החשבון ולא ליום התשלום. לגבי תקופת הביצוע המוארכת, טוענת התובעת שיש לבצע את חישוב ההצמדה לפי מדד תשומות הבנייה. מכאן, שהפער בתקופת הביצוע ה"חוזית" עומד על 45,571 ₪, הוא הקיזוז שנעשה שלא כדין; ובתקופת הביצוע ה"מוארכת" יש להוסיף סך של 35,279 ₪, ע"פ מדד תשומות הבנייה.

8.להצדקת דרישותיה, מפנה התובעת את בית המשפט להסכמים ולחוזה הממשלתי: לשיטתה, ההסכמים אמנם קבעו כי ההצמדה תהיה לדולר (ראה עמ' 16 לכתב הכמויות שצורף להסכמים), אולם ההסכמים לא נקבו במועד בו תבוצע ההמרה. התובעת טוענת שמקום שקיים חוסר כלשהו בהסכם הספציפי, אזי יש לפנות לחוזה הממשלתי, וראה סעיף 19 להסכמים. התובעת מפנה לסעיף 59 (3) (א) לחוזה הממשלתי הקובע, בין השאר ש"היתרה לא תישא הפרשי הצמדה ו/או ריבית כלשהי לתקופה החל מיום הגשת החשבון ועד ליום הנקוב לעיל לתשלום התמורה". לפיכך טוענת התובעת שיש לבצע את החישוב לתשלום בתקופה החוזית ע"פ שער הדולר שהיה ידוע בעת הגשת החשבון, והקיזוז שנעשה אינו כדין.

9.לגבי תקופת הביצוע המוארכת טוענת התובעת שהצדדים לא סיכמו ביניהם את אופן תשלום ההצמדות לאחר התקופה הנקובה בהסכם. לפיכך, יש לפנות גם במקרה זה לחוזה הממשלתי, הקובע בסעיף 62(1) שבו שבאין קביעה אחרת, המדד הקובע יהיה מדד מחירי תשומות הבנייה למגורים. חישוב זה מוביל לדרישת הסכום הנוסף של 35,279 ₪.

10.הנתבעת דוחה את דרישות התובעת לגבי ההתייקרויות, הן לתקופה ה"חוזית" והן לתקופה המוארכת. ראשית טוענת הנתבעת שאין כלל תחולה להוראות החוזה הממשלתי, אשר לפי סעיף 19 להסכמים נועד להוסיף על הוראות ההסכם הספציפי ולא לגרוע מהן; שנית טוענת הנתבעת שרצון הצדדים היה להצמיד את שכר החוזה לשער הדולר נכון ליום התשלום, כפי שנהוג בענף וע"פ הוראות הדין. הנתבעת טוענת שהתובעת עושה שעטנז בין הוראות ההסכמים להוראות החוזה הממשלתי, והכול כשהדבר נוח לה ופועל לטובתה. עוד מפנה הנתבעת להבדלים בין מנגנוני התשלום הקבועים בהסכם לבין הוראת החוזה הממשלתי, ובין השאר באשר לתקופות שנועדו לביצוע התשלום ( 60 יום בהסכמים, לעומת 38 יום בחוזה הממשלתי, שהחל ממועד זה יש לשלם ריבית), וטענה כי הבדלים אלה מלמדים על כך שלא ניתן לבצע את אותו שעטנז מבוקש.

11.הנתבעת טוענת כי בהעדר קביעה בהסכמים לגבי מועד ביצוע ההמרה, יש לפנות לדין, לנוהג בין הצדדים ולנוהג בענף. הנתבעת מפנה לסעיף 47 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 הקובע: "חיוב לשלם בארץ במטבע חוץ שתשלומו באותו מטבע אסור לפי דין, יש לקיים בתשלום במטבע ישראלי, לפי שער החליפין הרשמי ביום התשלום". בנוסף ולחלופין מפנה הנתבעת סעיף 26 לחוק החוזים, הקובע את מנגנון השלמת הפרטים בחוזים. הנתבעת מפנה לערבות שניתנה ע"י התובעת (נספח ד' לכתב התביעה), שהייתה אף היא צמודה לדולר "נכון ליום התשלום"; הנתבעת טוענת כי במשך שנתיים ומחצה בוצעו התשלומים ע"פ מנגנון הצמדה זה, ללא פוצה פה ומוחה.

לגבי התקופה המוארכת, טוענת הנתבעת שיש להמשיך ולהחיל את אותו מנגנון שהיה בתקופה ה"חוזית", ומפנה להוראה בהסכמים הקובעת שמועד סיום ביצוע העבודות הוא "עפ"י לוח הזמנים שבתוקף ו/או עפ"י הנחיית המפקח".

ההכרעה בסוגיית ההתייקרויות

12.אני דוחה את דרישות התובעת בסוגיה זו, הן לתקופה ה"חוזית" והן לתקופה "המוארכת". מצאתי ממש בכל אחת ואחת מטענות הנתבעת כפי שמופרטות בסעיפים 50-64 לסיכומיה, ואין לחזור על הנאמר שם, אלא לשם הדגשה.

13.אציין בראש ובראשונה כי אינני מקבלת את הפיצול המלאכותי שביקשה התובעת לבצע בין שתי תקופות לכאורה – התקופה ה"חוזית" המקורית והתקופה המוארכת. סבורני כי מדובר בתקופה אחת, עליה חולשות הוראות ההסכמים הספציפיים שבין הצדדים. אכן, הוראות ההסכמים קובעות את מועד סיום ביצוע העבודות, ואלו הוערכו מזמן לזמן, ראה עדות אורן מרום בעמ' 84 שו' 7-8. אין כל אינדיקציה לכך שההסכמים פקעו מאליהם בחלוף 25 שבועות, ואז נכנסו לכאורה לתוקף הוראות החוזה הממשלתי. אם נכונה הייתה טענה זו של התובעת, אזי היה צורך לגבש מחדש הסכמות בין השאר גם לגבי המחירים של היחידות ואחוז ההנחה שהוענקה, שהרי ההסכמים לכאורה פקעו! לא יתכן שההסכמים פקעו בשאלת ההצמדה בלבד! מעבר לכך, לא מצאתי כל תימוכין לאמור בסעיף 7 לת/3, ולדברי יוסי מרום בחקירתו, עמ' 51 שו' 11-13 – אין כל ראיה לכך שבתום התקופה המקורית (25 שבועות) ניסו הצדדים להגיע להבנות לגבי אופן ביצוע ההצמדות. ההיפך הוא הנכון, הנתבעת המשיכה לשלם את החשבונות כפי שנהגה בתקופה המקורית, ולא הייתה כל מחאה בזמן אמת.