בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת בת.פ. 4858/06 בימה"ש שלום נתניה (להלן - "כתב האישום") נטען כי ביום 17.3.04 בשעה 13:00 לערך בבית בכפר יונה החזיקה הנאשמת כלב בן 3 חודשים לפחות (להלן - "הכלב"), כשכלב זה הוחזק ע"י הנאשמת בביתה ובחצרה במשך תקופה העולה על 5 ימים ולא הודיעה על כך לרופא וטרינר ממשלתי ולא הביאה את הכלב למחסן מורשה לצורך חיסון הכלב נגד מחלת הכלבת כנדרש עפ"י דין. הכלב, כך נטען, הוחזק על ידי הנאשמת ללא רישיון, מבלי שחוסן ומבלי שהוצמדה לצווארו תווית כנדרש עפ"י דין.
הוסיפה המאשימה כי ביום 17.3.04 בשעה 13:00 לערך, סמוך לביתה של הנאשמת בכפר יונה, נשך הכלב את הגב' רחל קריפק. על אף שהנאשמת ידעה על כך, לא הביאה את הכלב למאורת בידוד תוך 24 שעות ממועד הנשיכה ולא הודיעה על הנשיכה לרופא ממשלתי או לרופא וטרינר ממשלתי כנדרש עפ"י דין ובמעשיה האמורים סיכנה הנאשמת את בריאות הציבור בכך שהחזיקה כלב שלא חוסן כנגד מחלת הכלבת, ולא נקטה באמצעים הנדרשים להודיע לרשויות על אירוע בו ננשך אדם. מחלת הכלבת, כך נטען, הינה מחלה נגיפית חשוכת מרפא המועברת באמצעות נשיכה, ליקוק פצע או שריטה. מרגע התפרצותה, פוגעת מחלת הכלבת במערכת העצבים וגורמת למוות בתוך ימים ספורים.
המאשימה יחסה לנאשמת עבירות שעניינן עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, אי ביצוע חיסון לכלב, החזקת כלב שאינו מחוסן, ללא תוית וללא רישיון, אי הבאת חיה למאורת בידוד לאחר נשיכה, אי הודעה לרופא ממשלתי על נשיכה, הכל כמפורט בהוראות החיקוק שבכתב האישום.
הנאשמת כפרה בעובדות המפורטות בכתב האישום בציינה הדברים הבאים:
"כופרת בעובדות המפורטות בכתב האישום. אני טוענת שבתאריך 17.3.04 בכלל לא היה לי כלב.
היה לי כלב מעל שנה בשנת 2003 עד שהסגרנו אותו בדצמבר 2003 ומאז דצמבר 2003 לא היה לי כלב. מאוגוסט 2004 אני גרה בנתניה ועזבתי את הבית בכפר יונה. הבית שגרתי בו בכפר יונה היה בשכירות וכאמור מאוג' 2004 עזבתי את הבית בכפר יונה ועברתי לגור בנתניה".
עדת התביעה גב' קריפק רחל תארה את אופן השתלשלות האירועים כך:
אני תושבת כפר יונה, זה לא מקום גדול ולא גרים בו הרבה אנשים. ביום 17.3.04 בשעה 13:30 לערך זה זמן שילדים חוזרים מהגן, אני הלכתי ברחוב ההגנה בכפר יונה, זה לא רחוב גדול. ראיתי שילדים משחקים עם כלב ומשתעשעים איתו במצב רוח טוב ואני הסתכלתי על התמונה הזו שנראתה לי יפה שילדים משחקים ברחוב עם כלב במצב רוח טוב. הכלב והילדים היו בחצר של בית שהיה לה גם שער ואני עברתי ברחוב עצמו והייתי ליד השער והסתכלתי לעבר החצר ששם שיחקו הילדים עם הכלב. מזג האויר היה כזה שהיה רוח ופתאום הרוח התגברה והיתה חזקה והשער נפתח והכלב שקודם היה עם הילדים בחצר ושיחק איתם והשתולל איתם ושיחק איתם והיה נלהב יצא מהחצר דרך השער ונשך אותי. המרחק מהשער עד המקום שבו הייתי ברחוב היה בערך 3 מטרים ולא יותר. הכלב נשך אותי. הכלב היה גדול ושחור. אני הייתי בשוק, זה ממש לא נעים שקורה דבר כזה. הילד ששיחק עם הכלב בחצר הבית שראה שהכלב יצא מהחצר ונשך אותי נבהל מאוד ופתח עיניים גדולות מרוב בהלה והוא ניגש מיד ותפס את הכלב והחזיק אותו ואני שאלתי אבא ואמא בבית והוא אמר לא הם יחזרו בערב. הילד הכניס את הכלב לבית שלו, אני אומרת שיחד עם הילד הזה בחצר היה עוד ילד קטן שהם קודם שיחקו עם הכלב בחצר. הכלב הוכנס לחצר של המשפחה איפה שהילדים האלה גרים ושם הכלב היה בחצר והוא אמר שהוריו יבואו בערב. אני אחרי המקרה הזה הלכתי הביתה עשיתי מקלחת, דיברתי עם רופא המשפחה שלי ד"ר קוגלר ואמר לי שדבר ראשון אגש למשרד הבריאות ושאני גם דבר ראשון אשאל עם יש לכלב פנקס חיסונים כי זה מאוד חשוב. אני אישה לא בריאה ואני מקבלת תרופות ולא כל כך רציתי לעשות את כל החיסונים שנותנים אם כלב נושך, אז אמרו שאני צריכה לראות אם הכלב מחוסן.
בסביבות השעה 17:00 של יום 17.3.04 בעלי חזר מהעבודה, אנחנו גרים ברחוב הרב קוק 5 בכפר יונה. המשפחה שהכלב הזה היה שייך לה והיה בחצר של המשפחה ושיחק עם הילדים זה משפחה שגרה ברחוב ההגנה 4 בכפר יונה. אני ובעלי הלכנו לאותה משפחה ברחוב ההגנה 4 בכפר יונה ועוד שהיינו מעבר לדלת שמענו נביחות של הכלב שהיה בתוך הבית וגם היתה מוזיקה בתוך הבית וגם אנשים היו בבית כי שמענו את הקולות שלהם, ולמרות שדפקנו בדלת מס' פעמים הם לא פתחו את הדלת. אני ובעלי החלטנו לחכות ליד השער ולעמוד עוד 10 דקות ולראות מה קורה וכך עמדנו אולי יותר מ-10 דקות ולפתע ראינו שהולכת גברת ואני ראיתי שהגברת הזו הולכת וניגשת לשער של הבית שאיפה שחיכינו ברחוב ההגנה 4. אני ובעלי ניגשנו אליה ואמרנו לה שלום והיא היתה מאוד עדינה ושאלה מה קרה ואמרנו לה ולפי התגובה שלה הבנו שהבן שלה כבר אמר לה שהכלב נשך אותי, היא אמרה לא נורא אל תדאגי, זה כלב של חברה שלי, מחר בבוקר את תקבלי ממני פנקס חיסונים, הכלב הוא בסדר, אל תדאגי. אנחנו דיברנו הרבה זמן. אני דיברתי איתה ובעלי דיבר איתה וכך עמדנו ודיברנו בחוץ ואז בן שלה לא זה שהיה בחצר עם הכלב, אלא בן גדול יצא החוצה וגם הוא דיבר איתנו ואמר לי שאני לא אדאג שהכלב הוא בסדר ויש לו חיסונים. האישה נתנה לבעלי את מס' הטלפון הנייד שלה ובעלי נתן לה את מס' הטלפון הנייד שלו והלכנו.
למחרת בבוקר כל הזמן בעלי ניסה לטלפן אליה לטלפון הנייד והיא לא ענתה ואז לא היתה לי ברירה והייתי צריכה ללכת לרופא משפחה, קיבלתי מכתב למשרד הבריאות, שם עשו לי בדיקה לבדוק מה קרה לי, עשו לי זריקה ראשונה שם. נתנו לי מכתב לבית חולים לניאדו ונסעתי לשם ושם כירורג עשה לי בדיקה וקיבלתי טיפול. במשך 3 חודשים הייתי צריכה לקבל כל פעם זריקה. מאז לא דיברתי יותר עם האישה. אני אומרת שהנאשמת היא האישה שאיתה דיברתי ובעלי דיבר איתה והיא זו שמתגוררת ברחוב ההגנה 4 בכפר יונה וששם היה הכלב שלה וכל מה שסיפרנו שהיה. אחרי זה שהבנתי שהאישה הזו והמשפחה הזו שיקרו אותי והם לא מסגירים את הכלב שלהם וככה השאירו אותי אז הלכתי והתלוננתי במשטרה".
לשאלת ב"כ המאשימה האם הכירה את הנאשמת לפני ארוע הנשיכה השיבה העדה " לא הכרתי אותה אף פעם. פעם ראשונה ראיתי את אותה גב' שציינה ששמה עדינה אלנקרי בזמן שאני ובעלי עמדנו ליד שער הבית ברחוב ההגנה כפי שציינתי. לא הכרתי אותה קודם לכן. בשיחה הראשונה שהיתה ביני ובעלי לבין אותה גב' עדינה אלנקרי אז היא דיברה מאוד יפה ואמרה שלא אדאג ושהכלב מחוסן והיא אפילו נתנה את הטלפון שלה כפי שציינתי ואמרה שפנקס החיסונים נמצא אצל החברה שלה ושתביא פנקס החיסונים אבל בסוף התברר שהם שיקרו לי.
אפילו לא יצרו איתי שום קשר. הכל סיפרתי במשטרה. השוטר ציין בפני שגם לו משפחת אלנקרי לא פתחה את הדלת כשהם באו לחקור ולקחת את הכלב".
בחקירתה הנגדית ע"י הנאשמת לשאלה "זה יכול להיות שבאמת ככה הבן שלי היה במקלט. עכשיו אני אומרת לך שאני אמרתי לך שלי אין כלב אבל יכול להיות שהילדים שלי באמת שיחקו עם כלב בחצר שלנו ושאני אברר את זה אם זה באמת קרה" השיבה גב' קריפק "לא נכון. אני חשבתי אז שאת אישה מאוד נחמדה ואת לא דיברת ככה שאנחנו עמדנו ודיברנו איתך אלא את דיברת וגם הבן שלך כמו שהעדתי. חבל ואני לא מאמינה שאת מדברת ככה היום, לא האמנתי על זה. באמת אני לא מבינה ולא מאמינה. אני תמיד חשבתי שאם בן אדם יש לו כלב והוא בחצר שלו והילדים שלו משחקים עם הכלב שלו והכלב שלו נושך מישהו אחר ואת אפילו אמרת כשהגעת שאני לא אדאג ושהכל בסדר וכל מה שרציתי זה שאני לא אצטרך לעשות חיסונים כי אני אישה מבוגרת וסובלת ממחלות ואת אמרת שהכלב מחוסן ושלא אדאג ובסופו של דבר למרות שנתת את מס' הטלפון שלך אז לא ענית לטלפונים וככה התנהגת וממשיכה להתנהג אז אני ממש נדהמת. (בשלב זה העדה שהיא אישה מבוגרת בוכה - הדברים נרשמים למען הסדר הטוב). בסופו של דבר גרמת לזה שהייתי צריכה לקבל חיסונים למרות מצבי הרפואי. קיבלתי הרבה חיסונים כלומר חיסון מלא עם כל הזריקות שצריך לקבל, המעקב והטיפולים והכל בגלל שאת ובעלך ככה מתנהגים". לשאלה "אני אומרת לך שאת לקחת טלפון נייד שאני לא יודעת של מי" השיבה "אני אומרת לך שכאן בבית המשפט את אומרת דברים שלא היו ולא נבראו. הרי תמיד את יכולה להגיד מה שאת רוצה. אני אומרת שמסרת את מס' הטלפון הנייד שלך ואת דיברת איתנו. אני גרה בכפר יונה והמקום הוא קטן ואני עוברת שם כל פעם ואני מכירה את הכלב הזה שהוא שלך והיה בחצר שלך, זה מקום קטן ואת לא יכולה להכחיש שהכלב היה שלך ובחצר שלך ועם הילדים שלך, זה כלב גדול ושחור ומה שאת אומרת היום לא היה ולא נברא".
עד נוסף מטעם התביעה, ד"ר אודי זהרוני, רופא וטרינר של המועצה המקומית כפר יונה המכהן כ- 13 שנה בתפקידו זה ומשמש כרופא וטרינר ב- 3 רשויות נוספות הגיש את דו"ח משרד הבריאות שנערך בקשר לכלב נשוא הדיון - ת/2 כשדו"ח זה מצורף לדו"ח שערך הוא בקשר לארוע זה - מוצג ת/ 3 והסביר באשר לדוחות ת/2 ו-ת/3 הדברים כדלקמן:
"זה דוח רגיל של משרד הבריאות, דוח שנערך בעקבות מקרה של תקיפה/ נשיכה של בעל חיים את האדם. בעקבות הדוח הזה אני נדרש לדאוג שאותו כלב הפוגע יועבר לתחנת הסגר ממשלתי לצורך תצפית כלבת ל-10 ימים. הדוח שאני מחזיק בידי הוא מיום 18.3.04 מס' סידורי שלו הוא 1068 וזה דוח שנערך ע"י משרד הבריאות בקשר לכלב נשוא הדיון. מגיש את הדוח מוגש ומסומן ת/2. הדוח הזה של משרד הבריאות מצורף לדוח שאני ערכתי והדוח שאני ערכתי מוגש ומסומן ת/3."
לשאלת ב"כ המאשימה "אחרי שאתה מקבל ממשרד הבריאות דוח פעולות במקרה הזה ת/2, מה אתה אמור לעשות ומה עשית בתוקף תפקידך" השיב "אני אמור לדאוג לכך שהכלב הפוגע יועבר ראשית ע"י בעליו לתחנת ההסגר כמצוות החוק ואם לא אז המועצה המקומית היא זו שדואגת לכך שהכלב ילקח ויועבר להסגר עפ"י החוק למניעת מחלות. זה תלוי במגבלות היכולת שלי שכן אם אנשים מסרבים לשתף פעולה, אני נאלץ לפנות ליחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות כפי שעשיתי במקרה זה. באשר לפעולות שננקטו כמפורט בת/3 לכך שהכלב הפוגע נשוא הדיון יועבר ע"י בעליו לתחנת הסגר ציין כי נעשו הפעולות הבאות
קודם כל טילפנו לאותו מס' טלפון שנתנו לנו שזה מס' הטלפון של משפחת אלנקרי ולפי מס' טלפון זה או שהם לא ענו וכשהם ענו הם טענו שהכלב לא שייך להם וכאילו הם לא הם. משהעליתי חרס בידי אז שלחתי פקח אל משפחת אלנקרי כדי לקחת את הכלב הם סרבו להכניס את הפקח כשהגיע אליהם ואף טענו שהכלב לא בחזקתם. אני הרי בסופו של דבר לא נמצא באירוע הנשיכה עצמו וזה ברור, ולכן אנחנו נוקטים את הפעולות כפי שהחוק דורש. החוק מתבסס על פקודת הכלבת 1934 שמסמיכה את הנשוך לקבוע את זהות הכלב. (ההדגשה שלי א.ט.). ולשאלה "עפ"י הדוח שרשמת האם הכרת את משפחת אלנקרי" השיב "לא הכרתי אותם באופן אישי אלא היה מקרה נוסף 3 חודשים קודם לאירוע נשוא כתב האישום הנוכחי של נשיכת כלב של משפחת אלנקרי וזה דוח מס' 818 מתאריך 30.12.03 וזה דוח משרד הבריאות שאני מגיש לבית המשפט מסומן ת/4. בדוח הזה כתבתי גם לעצמי את מה שאני מבצע. בקשר לדוח הזה ת/4 דיברתי עם מר דוד אלנקרי טלפונית והוריתי לו עוד בשעה שהנפגעת הננשכת היתה במשרד הבריאות ויצרו איתי קשר, והוריתי למר אלנקרי טלפונית להסגיר את הכלב למשרד הבריאות וזה היה ב-30.12.03. הוא הבטיח להסגיר את הכלב באותו יום והוסיף שהוא מעוניין להתפטר מהכלב. מאחר והוא לא הסגיר את הכלב ביום 30.12.03 יצרתי עם אלנקרי קשר ב-31.12.03 ושוב קיבלתי הבטחה להסגרה. למחרת כשהכלב לא הוסגר שוחחתי איתו בנדון והוריתי לו והסברתי לו מה אני אמור לעשות ואיזה כוחות להפעיל ועל כך שעומד להסתבך בענין זה ואז הוא הסגיר את הכלב בתחנת נתניה וחתם על כתב ויתור על הכלב. מגיש את דוח משרד הבריאות לגבי התאריך 30.12.03 שסומן ת/4 וכן את כרטיס בעל חיים בהסגר מוגש ומסומן ת/5. אני אחראי על נושא האינפורמציה לגבי כלבים שישנם ברשות המקומית. מעולם לא נרשם כלב שהיה אצל משפחת אלנקרי שקיבל חיסון נגד כלבת ומעולם לא הוצא רשיון למשפחת אלנקרי בקשר להחזקת כלב אצלהם, לא קודם למקרה הראשון מיום 30.12.03 ולא בין התאריכים 30.12.03 לבין תאריך האירוע נשוא כתב האישום מיום 17.3.04".
בחקירתו הנגדית ע"י הנאשמת לשאלה "ציינת בעדותך שלא הסכמנו להכניס את בן בסט אלינו. אני אומרת שכן הסכמנו מאחר והוא נכנס אלינו הביתה. השיב "בן בסט הוא לא פקח מטעמינו, הוא חוקר. אני העדתי על כך שלא הסכמתם להכניס את הפקח".
לדברי הנאשמת "אני לא זוכרת דבר כזה" השיב "זה הרישום כפי שציינתי שערכתי בענין זה שלא הסכמתם להכניס את הפקח. אני רוצה לומר שבתחילה חשדתי שהכלב שנשך במקרה מיום 17.3.04 הוא אותו כלב של משפחת אלנקרי שנשך ב-30.12.03 ואז זה הופך לכלב מסוכן וזאת מאחר וניתן תאור של הכלב שזה כלב שחור גדול וזה בשני המקרים אותו תאור של הכלב של משפחת אלנקרי ולכן נסעתי למחלקה הוטרינרית בעירית נתניה ולאחר חקירה מאומצת מצאנו ווידאנו שאכן הכלב שנשך ב-30.12.03 הוא לא אותו כלב שנשך באירוע מיום 17.3.04 שכן הכלב שנשך באירוע מיום 30.12.03 נמסר לגורם אחר ולא למשפחת אלנקרי אלא אם כן הגיע בדרך כלשהי שוב למשפחת אלנקרי ועל כך אין לי מושג".
ד"ר אודי זהרוני מצא לנכון לציין בדו"ח ארוע ת/3 באשר לפרטי הארוע נשוא כתב האישום את הדברים הבאים ואין אלא להביאם כלשונם: "...שמעתי את טענות משפ' אלנקרי שאין זה הכלב שלהם - אך לדעתי הם הפכו זו לשיטה; לוקחים כלב - לא מחסנים אותו, נותנים לו להסתובב חופשי וכשהוא נושך אדם - מתנכרים לו או אפילו מעלימים אותו, תוך שאינם משתפים פעולה עם נציגי החוק. הן הנשוכה והן שכנים מסרו שכלב כזה היה בבית משפחת אלנקרי לפני הנשיכה ואחריה ואין לתת להם לצאת נקי בפעם השניה מארוע דומה של חוסר לקיחת אחריות על כלב שברשותם ועל הנזקים שהוא גורם ולפיכך יש להביאם למשפט ולהעמיד בפניהם את העדים שיזמו את טענתם כאילו לא היה להם כלב כזה מאחר ואם לא יינקטו נגדם צעדים כאלו - המצב יחזור וישוב עוד פעמים רבות". על כך העיד גם בעדותו בביהמ"ש.