קנס בסך 75,000 ש"ח בגין שימוש במקרקעין ללא היתר בניה ובניגוד לתכנית החלה על מקרקעין

במסגרת תיק עמק 70255/09 בית משפט שלום נתניה הורשעה הנאשמת  עפ"י הודאתה בעבירות כתב האישום שעניינן שימוש במקרקעין ללא היתר בניה ובניגוד לתוכנית החלה על המקרקעין עבירות לפי סעיפים 145(א)(2)(3), 204(א), 204(ג) 205, 208 ו-  218 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן :"החוק"). 

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ציינה הדברים הבאים :" מדובר באישום שהוגש בגין עבירות שעניינן שימושים ללא היתר בניה ובניגוד לתוכנית שחלה על המקרקעין בהיקף של כ- 400 מ"ר שמתוכם 6 מבנים המשמשים למגורים ללא היתר ובאופן שלא ניתן להתיר על פי התוכניות החלות על המקרקעין. לקולא יאמר שהנאשמת נעדרת הרשעות קודמות ובחרה להודות ולחסוך זמן שיפוטי. יחד עם זאת, הנאשמת עושה שימוש במקרקעין למטרות של הכנסה כלכלית שהיא לא יכולה לקבל כל היתר ביחס אליה ובכך מפרה את הוראות חוק התכנון ושמה את האינטרס הפרטי שלה על פני האינטרס הציבורי שחשיבותו צריכה להישמר מאחר משאב המקרקעין הוא מוגבל והיא מסכלת את התכנון של הרשויות באשר לניצול המקרקעין. לא אחת נפסק שעבירות על חוק התכנון והבניה זו מכת מדינה, לאורך השנים העבירות הפכו יותר ויותר שכיחות בין היתר על ידי אנשים נורמטיבים שאינם רואים בביצוע העבירה משהו שנושא קלון או פגיעה בחברה ומשכך יצאו מבית המשפט פסקי דין רבים שבגינם מחוייב בית המשפט להעביר מסר חד וברור שאין כדאיות כלכלית להפר את חוקי הבניה בפרט שכל מטרת ניצול המקרקעין היא להפקת רווחים כלכליים ואינה עולה ממצוקה אישית או משפחתית מיוחדת גם שעסקינן באזרחים שבתחום אחר הם אזרחים שומרי חוק. אני מפנה למספר פסקי דין רע"פ 7763/05 בפני כב' השופט ג'וברן מדינת ישראל נ' שאול לוי בפסק דין זה על אף שאדם נכה חילק יחידת דיור לשלוש יחידות והוא נמצא נכה צה"ל באופן קשה הגם שהוא הורשע באי קיום צו שיפוטי שהורה לו להפסיק את עבירות הבניה לקולא פסק בית המשפט 72,000 ש"ח ומאסר על תנאי של 9 חודשים על הנאשמים וערעור בעניין נדחה, כמו כן מפנה לתיק עמק 170/06 בית משפט שלום באר שבע בוועדה לתכנון שמעונים נ' חברת דובקין בע"מ ואח' שם הורשעו הנאשמים בשימושים במבנים בניגוד לדין ובית המשפט ובית משפט פסק על נאשמת 1 קנס 150,000 ש"ח ונאשם 4 קנס בסך 100,000 ש"ח. כמו כן מפנה לתיקים נוספים ת.פ. 1277/04 בית משפט שלום באר שבע שם הורשע הנאשם בבניית שתי סככות ללא היתרים ושימוש חורג בהם הסככות היו בהיקף של 1100 מ"ר בנוסף לעונשים אחרים חייב בית המשפט בקנס בסך 200,000 ש"ח. מפנה לע"פ 1066/03 בית משפט שלום נצרת שם היקפי העבירות היו גבוהים מאוד אך גם הקנסות ותשלומי האגרה הגיעו לסכומים של כ- 600,000 ש"ח. פסק דין נוסף ת.פ.6406/00 בית משפט שלום באר שבע גם שם נדון ערעור ובית המשפט חזר וביטא את החובה של הרשויות שלטון החוק להעביר את המסר הברור שעבירות על חוק התכנון והבניה שהם עבירות חמורות והקנסות שהוטלו היו בשיעור של מאות אלפי שקלים. אסופת פסקי הדין מוגשים ומסומנים ת/1. בנסיבות הענין התביעה עותרת לעונשים הבאים:
שיוצא צו איסור שימוש לגבי השימוש במבנים נשוא כתב האישום בפרט נוכח העבודה שבמתכונת הנוכחית אין סיכוי להכשרת השימוש בבניה. מבקשת שהצו יירשם בלשכת רישום המקרקעין.
כמו כן שהנאשמת תשלם אגרה בסך של 12,088 ש"ח וקנס שלא יפחת מהסך של 150,000 ש"ח במסגרתו גם תחוייב הנאשמת לחתום על התחייבות כספית שלא תחזור ותבצע עבירות בהם הורשעה וההתחייבות תהיה אף היא בסכום של 150,000 ש"ח למשך שנתיים"

ב"כ הנאשמת עתר להקלה בעונשה של הנאשמת בציינו הדברים הבאים :"כל אותם פסקי דין שב"כ המאשימה טענה להם והציגה אותם אינם קשורים לעניין ואני חושב שלא זו הדרך להציג דברים בפני בית המשפט דברים שאינם קשורים לעניין.
המדובר בנאשמת שהיא חקלאית ועדיין לא רשומה כבעלת הנחלה, הנחלה רשומה על שם הוריה המנוחים שנפטרו לפני 25 שנה. התיק נמצא במינהל מקרקעי ישראל והמינהל עדיין לא סיים את רישומה של הנאשמת כבעלים של השטח, היא חקלאית היא בת 63 כל המבנים בנחלה נבנו לפני 40-50 שנה ואפילו 60 שנה ושימשו את המשק של ההורים. כבר היתה פניה לאדריכל אשר הגיש תוכניות לתת אישור למצב הקיים בשטח, מצב הקיים כבר כ- 50 שנה. התוכניות נמצאות בוועדה המקומית ועדיין מינהל מקרקעי ישראל לא חתם על התוכניות האלה. במכתב שאני הפניתי לב"כ המאשימה במרץ 2010 פירטתי מה התוכניות שצריך לעשות וכיצד מקודם נושא קבלת ההיתר לשימושים נשוא כתב האישום. הנאשמת פועלת באופן עקבי לצורך קידום קבלת האישורים הנדרשים להכשרת השימוש במבנים נשוא כתב האישום. מדובר בנאשמת שלא עוברת על החוק, היא היום בת 63 פנסיונרית עד לפני שנים היא היתה מדריכה לליקוי שמיעה, חיה לבדה, רווקה והיא עובדת בחקלאות בעסק המשפחתי שם. יש סיכוי ממשי להכשרת הבניה נשוא כתב האישום שכן חלק מהמבנים משמשים לצורכי חקלאות. נכון להיום הקרוואן נשוא סעיף 4 (ו) כבר לא משמש למגורים אף שהוא נמצא במקרקעין. כפי שציינתי המגורים שנמצאים שם בזמן העליה הרוסית שימשו לרפת ובאישור שוכנו את העולים החדשים שעלו לארץ ולכן אני מבקש להתחשב בנסיבה מקלה בעובדה זו.
בנסיבות אלו אני מבקש להתחשב בכך שקידום הכשרת השימוש במבנים נשוא כתב האישום מתעכבת לא בגלל הנאשמת אלא בשל העיכוב במינהל מקרקעי ישראל שזו רשות שמצווה כבר לסיים את הטיפול בתוכניות שהוגשו לה ולא להחמיר עם הנאשמת. אני מבקש שכל צו להפסקת שימוש במבנים נשוא כתב האישום ידחה ביצועו לתקופה משמעותית על מנת שהנאשמת תוכל להשלים את הטיפול בהכשרת השימוש בבניה נשוא כתב האישום דבר שתלוי כאמור ברשויות עצמם כפי שציינתי מינהל מקרקעי ישראל שעדיין לא טיפל בתוכניות שהוגשו לו.
העיכוב במינהל מקרקעי ישראל לא מאפשר לוועדה המקומית לתכנון ובניה שבפניה התוכניות להמשיך ולקדם את נושא קבלת ההיתרים הנדרשים בחוק לכן מבקש להתחשב בגובה הקנס ולא להחמיר עם הנאשמת".

העבירות שעברה הנאשמת הינן עבירות חמורות.

מדובר בשימוש במקרקעין בהיקף משמעותי ביותר שבוצע ללא היתר ובניגוד לתוכנית החלה על  המקרקעין ושימוש בהיקף שכזה מצדיק ענישה משמעותית שיהא בה כדי לבטא את חומרת העבירות ואת החומרה שבית המשפט מייחס לעבירות שכאלה, וכן את הסיכונים הגלומים בביצוע עבירות בהיקף משמעותי שכזה.

המסר שצריך לצאת מלפני בית המשפט הינו חד משמעי והוא שמדובר בעבירות חמורות ביותר בהיקף משמעותי המוסיף נופך עצום לחומרה.

מאידך, אני מתחשבת לקולא בכך שהנאשמת הודתה באשמה, אין לה הרשעות קודמות, הנאשמת הינה פנסיונרית בת 63 הפועלת להסרת המחדלים ולקבלת היתרים כדין לשימושים נשוא כתב האישום. .
 
בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי כאמור בזהירות יתירה הנסיבות כולן אני מורה בזאת כדלקמן :

1.   מוצא צו איסור שימוש במבנים נשוא כתב האישום אולם צו זה נדחה ביצועו למשך 12 חודשים מהיום.