קנס של 58,000 ש"ח ושנת מאסר לבעלים של חברת שמירה בגין עבירות של סחיטה באיומים

1.         במסגרת הסדר טיעון, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, לאחר שתוקן בשנית, והורשע על פי הודאתו בעבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (3 עבירות) (להלן "חוק העונשין") ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

על פי הסדר הטיעון עותרת המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל של 15 חודשים, ורכיבים מוסכמים של מאסר על תנאי קנס כספי בסך 58,000 ש"ח ופיצוי (לשישה מתלוננים) בסך של 42,000 (בחלקים שווים).

ב"כ הנאשם שעל פי הסדר הטיעון רשאי לטעון לעונש באופן חופשי מבקש להטיל על הנאשם פרט לרכיבים המוסכמים מאסר לתקופה של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות.

2.         כתב האישום המתוקן בשנית אוחז ארבע אישומים. על פי הנאמר בכתב האישום היה הנאשם בעליה של חברת שמירה "אור מרום" מאז הקמתה בשנת 2006. נטען בכתב האישום כי הנאשם נהג לסחוט חברות בניה באופן שכפה עליהן לשכור את שרותי השמירה של החברה שבבעלותו. במקרים בהם סרבו חברות הבניה לשכור את שרותיו נגרמו להן נזקים באלפי שקלים.

על פי האישום הראשון, בחודש נובמבר 2006, החל מר גבי גבסו, בעליה של חברת "אלברטו גבסו ובניו בע"מ" בבניית פרויקט בניה בפתח תקווה.

            הוצע למר גבסו לשכור את שירותיה של חברת השמירה של הנאשם, אך גבסו סרב. ימים ספורים לאחר סרובו נגרמה חבלה  בשיבר המים בפרויקט הבניה והוצף בסיס הבנין בפרוייקט. כתוצאה מכך נגרם לפרויקט נזק של 10,000 ש"ח.

            למחרת נעשתה פניה נוספת לגבסו באשר לשירותי השמירה של הנאשם.

גבסו זימן את הנאשם לפגישה ולאחר מו"מ סוכם כי יוצב שומר מטעמו של הנאשם בפרויקט תמורת תשלום של 5,000 ש"ח לחודש.

על פי האישום השני מר דניאל בראונשטיין הוא מנהל מחלקת בטחון של קבוצת שיכון ובינוי.

בשנת 2005 החלה קבוצת שיכון ובינוי לבצע פרויקט בניה בפתח תקוה. מיד כשהחלה החברה למקם ציוד באתר הבנייה פנה הנאשם למנהל העבודה לגבי שמירה באתר. מנהל העבודה הפנה את הנאשם לדבר עם מר בראונשטיין. בשיחה בין הנאשם לבאונשטיין אמר הנאשם: " אני שומר פה. אם לא אני אף אחד לא שומר", בתגובה זימן בראונשטיין את הנאשם לפגישה במשרדו.

בפגישה, חזר הנאשם בשנית על האיום. על אף האיומים סרב בראונשטיין למסור לידי הנאשם את ביצוע השמירה.

ביום 8.1.06, ימים ספורים לאחר אותה פגישה, נגרם נזק למבנה המשרדים בשווי אלפי שקלים.

על פי האישום השלישי, גד נחמני הוא אחד מבעליה של חברת בניה. בשנת 2006 זכתה החברה במכרז עבודות תשתית בפתח תקוה, ובחודש יולי ביצעה עבודות למגרש חניה.

בעת שעבד  נחמני על טרקטור הגיע הנאשם ביחד עם אחר וביקש לדעת מהם מעשיו של נחמני במקום ודרש ממנו להפסיק את העבודות. האחר אמר לנחמני כי אם לא יפסיק את העבודות הוא ישרוף לו את הטרקטור. משבקש נחמני להבין את פשר הדבר איים עליו הנאשם ואמר לו "הבחור השתחרר מהכלא לא מזמן והוא רוצה כסף כי הוא רעב". הנאשם הסביר לנחמני כי לא ניתן לבצע עבודות מסוג זה בשכונה מבלי שהוא (הנאשם - ז.ב.) יקבל על כך כסף או לחילופין לצרפו כשותף בפרויקט.

משסרב נחמני להצעותיו של הנאשם, הודיע לו הנאשם כי עליו להפסיק את העבודה במקום.

כשבוע לאחר מכן, הורתה העירייה לנחמני לבנות חניון נוסף על קרקע ציבורית בקרבת מקום. נחמני הגיע למשרדו של הנאשם שביקש ממנו לא לבצע את העבודה.

על פי האישום הרביעי, משה ברגר היה בעת הרלוונטיות מנהל מפעל "רם ניר" באזור התעשיה בפתח תקווה.

ביום 30.10.07 הגיעו הנאשם ואחר - דני דנן - למשרדי המפעל, נכנסו למשרדו של ברגר, החלו לקלל ולאיים עליו שיחזיר להם חוב של 10,000 ש"ח.

ברגר שלא הכיר את השניים ולא ידע על כל חוב שהוא חב להם, ביקש מהם לצאת ממשרדו, אך הם המשיכו לצעוק, לקלל ולאיים.