קעדאן נ' מואסי - תעשיות בטון מוכן בע"מ

פסק דין

רקע:

1.תביעה כספית ע"ס 36,675 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת. עפ"י הנטען בכתב התביעה, בתחילת 4/08 הזמין התובע מן הנתבעת, יצרנית בטון מוכן, כמות של 16 קוב בטון מוכן מסוג ב- 30 (ב- 300), וזאת באמצעות סוכנה של הנתבעת, מר שריף עתאמנה (להלן : " שריף"). לטענת התובע, הוסכם, כי עלות הבטון תהיה 280 ₪ לקוב בתוספת הוצאות המשאבה ובסה"כ אמור היה התובע לשלם לנתבעת בגין כמות הבטון ושירותי המשאבה, סך 4,800 ₪ (סעיף 3 לכתב התביעה). הכמות הנ"ל סופקה ביום 4.4.2008 והתובע יצקה בחצר ביתו, ובתמורה, מסר התובע לנתבעת ארבעה שיקים ע"ס 1,200 ₪ כל אחד (סעיף 4 לכתב התביעה).

2.לטענת התובע, בחלוף מספר שעות מביצוע היציקה, הוא הבחין בסדקים ו"בגלים" על פני הבטון; התובע פנה אל הנתבעת ונציגיה, והתריע בפניהם על הסדקים והלקויים ונציג מטעם הנתבעת הגיע למקום ומצא, כי טענות התובע מוצדקות ואף הבטיח "טיפול מזורז בעניין" (סעיף 6 לכתב התביעה). משלא טופלו הליקויים, פנה התובע אל מכון התקנים, אשר בדק את איכות הבטון ומצא, כי אין הבטון מתאים לדרישות התקן הישראלי לבטון מסוג ב-30 (ראו סעיף 7 ונספח א' לכתב התביעה).

3.התובע נתן הוראה לביטול שניים מן השיקים (שני השיקים האחרונים). לפיכך, שילם התובע סך 2,400 מתוך סך 4,800 ₪ (סעיף 13 לכתב התביעה). לאור האמור לעיל, תבע התובע את נזקיו שנגרמו לו כתוצאה ממעשי הנתבעת, המתבטאים בהשבת הסך 2,400 ש"ח ששולם לנתבעת בגין הבטון, פיצוי בגין ההשקעות הנלוות ליציקה, סך 7,850 ₪, פיצוי בגין הוצאות הבדיקה במכון התקנים, סך 1,400 ₪ ופיצוי בגין הפרת החוזה והחוק, סך 25,000 ₪ (ראו סעיף 15 לכתב התביעה).

4.בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי התובע הזמין בטון מסוג ב-20 וכי סופק לו 16.5 מ"ק מסוג זה של הבטון, הכל כפי שעולה מהחשבונית ומתעודות המשלוח שלטענת הנתבעת נמסרו לתובע. כמו-כן, טענה הנתבעת, כי בנוסף, סופק לתובע שירותי שאיבת בטון ובסך הכל, אמור היה התובע לשלם לנתבעת סך 4,800 ₪ (סעיף 8 לכתב ההגנה). הנתבעת טענה, כי אינה אחראית לסדקים שהתגלו, וכי טענות מן הסוג הזה יש להפנות לקבלן המבצע (סעיף 10 לכתב ההגנה). באשר לבדיקת מכון התקנים, כפרה הנתבעת בעצם ביצוע הבדיקה וטענה, כי בכל מקרה הבדיקה הנ"ל מוכיחה, כי הבטון עומד בדרישות התקן הישראלי המתייחס לבטון מסוג ב-20, הוא הסוג שסופק לתובע עפ"י הזמנתו (סעיף 13 לכתב ההגנה).

5.עוד טענה הנתבעת בכתב ההגנה, כי על התובע היה לבדוק את הבטון לפני היציקה, וזאת עפ"י חובתו לפי סעיף 13 לחוק המכר התשכ"ח- 1968 ומשלא עשה כן, אין הוא יכול להסתמך על טענת אי התאמה בממכר.

הראיות:

6.מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית, והוא נחקר עליו. מטעם הנתבעת הוגשו שני תצהירים, האחד של מנהל החברה מר אמיר מואסי והאחר של שריף עתאמנה, שהגדיר עצמו כמנהל מכירות בנתבעת.

7.מטעם הצדדים הוגשו המוצגים שלהלן: מוצג ת/ 1 : קבלה שהוציאה הנתבעת בגין ארבעת השיקים שנמסרו לה, ומוצג נ/1 המהווה תמונה שצולמה בכניסה לביתו של התובע.

השאלות שבמחלוקת:

8.עיון בכתבי הטענות שהגישו הצדדים מעלה, כי השאלות שבמחלוקת ואשר עליי להכריע בהן הן אלה:

א)מהו סוג הבטון שהזמין התובע, האם היה זה בטון מסוג ב-20 או שמא מסוג ב-30.

ב)האם הפרה הנתבעת את ההסכם בינה לבין התובע, והאם נפלה אי התאמה בבמכר, כטענת התובע?

ג)במידה ותתקבל טענת התובע לפיה אכן נפל פגם בבטון, מהם הסעדים המגיעים לתובע, והאם הוכיח התובע את נזקיו הנטענים בסעיף 15 לכתב תביעתו.

סוג הבטון שהוזמן

9.התובע הוא המוציא מחברו, והוא נושא בנטל השכנוע באופן שעליו להוכיח, במידה הדרושה במשפט אזרחי "כי התקיימו היסודות המקימים את תביעתו" (ראו : ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589; ע"א 497/85 אשר אשל נ' פיליפ גאררלסט, פ"ד מב (1) 89, בעמוד 94 ). לפיכך, על התובע לשאת בנטל להוכיח תוכן ההסכם (סוג הבטון עליו הוסכם בין הצדדים), הפרת ההסכם, ולאחר מכן הנזקים להם טוען התובע ואף שיעורם.

10.כאמור, בשאלה הראשונה, דהיינו, בסוגיית סוג הבטון שהוזמן, ניטשת מחלוקת בין הצדדים, כאשר מחד טוען התובע, כי הוא הזמין בטון מסוג ב-30 וזאת לאור העובדה שהוא נזקק לבטון מסוג זה לצורך יציקת הכניסה לביתו. לטענת התובע, "הרצפה הזו חשופה לשמש וגם חשופה לגשם והיא בגמר של הבית והאוטו שלי עובר עליה והתכוונתי שיהיה לי גמר יפה וזה ממש בסוף של הקרמיקה של הבית" (עמוד 9 שורות 23-26 לפרוטוקול). לפיכך, הזמין הוא בטון מסוג ב- 30 .

11.מאידך- טוענת הנתבעת, כי התובע הזמין בטון מסוג ב-20, ולעניין זה העיד מר שריף, כי התובע הזמין בטון מסוג ב-20 לאחר שהוא, שריף, הסביר לתובע כי עלות בטון מסוג ב-20 היא 260 ₪ כולל מע"מ למ"ק, ואילו עלות מ"ק מסוג ב-30 הוא 300 ₪ (ראו דברי שריף בעמוד 17 שורות 14 ו- 15 לפרוטוקול).

12.אין מחלקות בין הצדדים, כי אינם חתומים על הסכם כלשהו (ראו עדותו של אמיר מואסי בעמוד 11 שורה 16). כמו-כן , אין מחלוקת, כי התובע לא חתם על תעודות המשלוח שצורפו לתצהירו של מר אמיר מואסי ואשר כללו את סוג הבטון (ראו עדותו של מואסי בעמוד 13 שורה 9 לפרוטוקול). אין בידי לקבל טענת ב"כ התובע, לפיה יש לזקוף העדר מסמך בכתב לחובת הנתבעת. העדר מסמך בכתב במקרה דנן, אינו הופך את נטל הראיה או נטל השכנוע ועל התובע להוכיח, במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, את תוכן ההסכם ואת הפרתו.