קרביץ נ' עלון

פסק דין

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 1,000,000 ₪ .

ההליכים עד כה:

הורתו של תיק זה בהגשת תובענה כספית ע"י התובע ביום 14.9.1997 בבית משפט השלום בצפת. לאחר שהתובע לא הצליח לאתר את הנתבע, הומצא כתב התביעה באמצעות תחליף המצאה, ע"י פרסום בעיתונות, ומשלא הגיש הנתבע הגנה במועד, ניתן נגדו ביום 25.5.1998 פסק דין בהעדר התגוננות ע"י כב' השופט אלופי.

בחלוף כ- 9 שנים , ביום 8.1.2006, הוגשה ע"י הנתבע בקשה לביטול פסק דין , התקיים דיון ביום 14.3.06 בפני כב' הרשמת רגד זועבי, וביום 21.3.06 ניתנה החלטה לפיה יבוטל פסק הדין בתנאי לתשלום הוצאות לתובע בסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ההוצאות שולמו ופסק הדין בוטל וניתנה ארכה לנתבע להגשת כתב הגנתו אשר הוגש ביום 31.5.06.

ביום 4.7.06 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת רגד זועבי לפיה הצדדים נדרשו להגיש תצהירי עדות ראשית ולהשלים הליכים מקדמיים ביניהם. לאחר שהתובע הגיש תצהירי עדות ראשית, והנתבע לא הגיש התיק נקבע לישיבת קדם משפט בפני כב' השופט מ.נדל בבית משפט השלום בצפת. התקיימה ישיבת קדם ביום 21.5.07 והתיק נקבע להוכחות עם מתן ארכה לנתבע להגשת תצהיריו. תצהירי הנתבע לא הוגשו בזמן ובשל ארכות שהוא ביקש וקיבל , נדחה מועד ההוכחות לנובמבר 2007.

ביום 4.7.07 הודיע הנתבע על ייצוגו על ידי עו"ד לוי מלאך דדון, וביום 10.7.07 הוגשה על ידו בקשה להעברת מקום השיפוט מחוסר סמכות מקומית. ביום 16.7.07 נתן כב' השופט מ.נדל הוראה לתובע להגיש תגובתו לבקשה. כב' השופט סרחאן הורה להעביר את התיק לביהמ"ש השלום בקריות, והתיק נפתח כאן והועבר לטיפולה של כב' ס.הנשיא השופטת ( כתוארה דאז) בית נר אביטל אשר קבעה את התיק לישיבת קדם משפט בפני כב' השופטת ע.חמו אטיאס לחודש דצמבר 2008. הצדדים ביקשו המרת הישיבה לישיבת הוכחות ובקשתם נדחתה, התקיימה ישיבת קדם משפט ונקבעה ישיבת הוכחות ליום 28.10.09.

בשל העובדה כי התיק מבחינת מערכת בית המשפט הוא משנת 1997, ולאור בדיקות יזומות מצד הנהלת בתי המשפט, כדי לבחון את התיקים הישנים, התברר שהתיק, שלא באשמתו של ביהמ"ש, הוגש בשנת 1997 וטרם הסתיים. לצורך זה התיק עבר לטיפולי ע"פ החלטת כב' נשיא ביהמ"ש השלום בחיפה, השופט א. רקם, וכבוד ממ"מ סגנית הנשיא השופט מ. ארגמן, בשל יציאת כב' השופטת אטיאס לחופשת לידה, כל זאת כדי לגרום לסיומו של התיק בהקדם האפשרי ובמהירות האפשרית.

משעבר התיק למשכנו החדש ,התהפכו היוצרות. התובע החל בסדרת מחדלים שאין מקום לחזור ולציינים בשנית לאחר שסקרתי את מחדליו בהחלטתי מיום 27.4.09. לעניין התנהלותו הלא עניינית, בלשון המעטה, של התובע לאורך תיק זה די להפנות לדבריי בהחלטה הנ"ל שיפים גם כאן. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על ידי התובע, הבקשה נדונה על ידי כבוד השופט א.קיסרי, ונדחתה.

טענות הצדדים:

התובע טען בכתב התביעה שנכרת הסכם שותפות בעל פה בינו לבין הנתבע ואדם נוסף בשם רפי דהן ( להלן:"דהן"). ההסכם ביניהם הוא הסכם להקמת שותפות לשם ניהול עסק של בית מסחר לממכר מוצרי בית, ולכל אחד מהשותפים יהיו 1/3 מנכסי השותפות, הרווחים וההוצאות השוטפות וההשקעה הראשונית.

התובע טוען כי בהתאם להסכם היה עליו להכניס לשותפות ציוד ופריטים שונים לשם מכירה, כאשר דהן מכניס שטיחים למכירה והנתבע מעמיד לרשות השותפות מבנה מסחרי, שהיה אותה עת בבעלותו ובאחזקתו, ברח' דשנים 17 בקרית אתא (להלן:"המבנה"). התובע המשיך וטען שבהתאם להסכם הנ"ל התובע העביר למבנה ביום 26.7.90 מוצרי קוסמטיקה וטוסטר אובן ( להלן:"המוצרים" או "הסחורה") שעלותם הייתה, לטענתו, 1,462,562 ₪. השותפות לא יצאה אל הפועל וכשהבין זאת התובע לטענתו, הוא פנה בחודש אוקטובר 1990 לנתבע בדרישה לקבל בחזרה את המוצרים שהעביר למבנה, אולם האחרון סירב להחזיר את המוצרים בטענה כי מר דהן חייב לו כסף (בעניין אחר שאינו קשור לשותפות). התובע המשיך ומציין שהנתבע התנה את קבלת הכסף ממר דהן המוצרים יושבו אליו.

התובע טוען כי ביום 20.10.1990 הודיע לו מר דהן כי המוצרים שהיו במבנה נגנבו, ומכאן תביעתו של התובע לתשלום שווי המוצרים מכוח היות הנתבע אחראי לנזק מאחר ולא שמר על המוצרים ונמנע מלהחזירם לתובע.

הנתבע טוען כי מאחר והתובע טוען כי הסחורה נגנבה מהמחסן באוקטובר 1990, במועד זה קמה עילת התביעה נגד הנתבע אך התביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות ב- 14.9.1997 ולכן דין התביעה להידחות. עוד הוסיף הנתבע שמדובר בשיהוי רב שמצדיק את דחיית התביעה.

הנתבע הכחיש את ההקשר עם התובע ואת קיומו של הסכם השותפות בין הצדדים, וטען שמר רפי דהן ביקש את המבנה לשם אחסון מוצרים ,לתקופה מוגבלת. הנתבע ממשיך וטוען כי אף לא ידע סוג החפצים שאוחסנו כלל ועיקר ולכן הוא לא היה אחראי לשלמות הסחורה ולא הייתה עליו חובה כלשהי לשמור על מוצרים אלו לא בחינם ולא בשכר; מה גם שהתובע אינו מציג אפילו ראיה אחת או אסמכתא לקיום הסחורה או לשווייה הכספי.

ראיות הצדדים:

מטעם התובע העידו: התובע , מר רענן קרנקליס חוקר פרטי, ומר מרדכי שבח.מטעם הנתבע העיד הנתבע לבדו.

על התרשמותי מהעדים שהעידו בפני:

התובע ומר שבח שהעיד מטעמו והן הנתבע, הותירו רושם שלילי.

סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"ה-1971, קובע לאמור "ערכה של עדות בע"פ ומהימנותם של עדים היא עניין של ביהמ"ש להחליט בו עפ"י התנהגותם של העדים, נסיבות העניין, ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".