קרוק ואח' נ' מועדון הכדורגל הפועל רמת - גן ואח'

החלטה

נדרשת הכרעה בסוגיית הסמכות העניינית, בהתאם להחלטתי מיום 20/10/10, בה הוריתי לתובע, מר איתן קרוק, להסביר מדוע מוקנית לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתובענה, בשים לב לכך שהוא לא טוען לבעלות במקרקעין.

על פי כתב התביעה, מר קרוק מחזיק בקיוסק במגרש הכדורגל "המכתש" החל משנת 1965, לאחר שהזכויות הועברו אליו מאת הסתדרות העובדים הכללית החדשה, באמצעות מועצת פועלי רמת גן-גבעתיים כבר בשנת 1965, בתמורה לעבודתו בשבתות ובחגים ללא כל תשלום נוסף.

בהקשר זה, מפנה מר קרוק לשני מכתבים שהופנו אליו מאת ההסתדרות הכללית.

במכתב מיום 2/7/72 נאמר:

"בהתאם להחלטת ועדת הכספים של הסניף מיום 13.2.72 נמסר לך הקיוסק במגרש הכדורגל תמורת עבודתך בשבתות וזאת בהסכמתך. בתקופה שהקיוסק יהיה ברשותך בהתאם להחלטה האמורה, לא תהיה זכאי לכל תוספת עבור שבתות ותהיה חייב לעבוד 6 ימים בשבוע כדין עובד מוסדות ההסתדרות...".

ועל פי מכתב מיום 15/6/80:

"עקב שיפוץ משטח הדשא והרחבתו נהיה נאלצים להרוס את המבנה המשמש כקיוסק והמופעל על ידך מאז שנת 1965. הפעלת הקיוסק נמסרה לך כפיצוי על עבודתך מעבר לשעות העבודה הרגילות כאפסנאי האגודה בימי חול, בשבתות ובחגים, מבלי שקבלת תמורה בעבור שעות נוספות כלשהן.

כל זכויותיך בהפעלת הקיוסק תישמרנה גם בעתיד.

הקיוסק ימוקם מחדש במחצית חדר השירותים שביציע הדרומי והוצאות התקנתו יחולו עליך בלבד. רשמנו לפנינו כי מרווחי הקיוסק תוענק על ידך תרומה לאגודת הפועל ר"ג גבעתיים בהתאם לסיכום שיהיה בינינו מידי שנה בשנה".

שנים לאחר מכן, ביום 1/3/06, רכשה הנתבעת 1, מועדון הכדורגל הפועל רמת גן גבעתיים (2006) בע"מ, את זכויות הניהול וההפעלה של קבוצת הכדורגל הפועל רמת גן, אשר האצטדיון הוא (למעשה היה... ) מגרשה הביתי. עם רכישת קבוצת הכדורגל, החל מועדון הכדורגל להציב תנאים למר קרוק בכדי שיוכל להמשיך ולהפעיל את הקיוסק, וביניהם תשלום דמי שכירות חודשיים עבור הקיוסק, ומשסירב לכך מר קרוק, פרץ מועדון הכדורגל את הקיוסק, סילק את הציוד והמלאי שהיו שייכים לו, והתיר לצד ג' להחזיק בקיוסק ולהפעילו.

בעקבות זאת, הגיש מר קרוק תלונה למשטרה, וכן הגיש בקשה דחופה לצו עשה זמני וצו מניעה זמני, במסגרתה עתר להשבת החזקה בקיוסק ומניעת הישנות הפלישה לקיוסק בעתיד.

ההליך התנהל בבית משפט השלום בתל אביב במשך מספר שנים, עד שביום 29/3/09 הושג הסכם פשרה, שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין, ובמסגרתו נקבע כי החל מיום 1/6/09 יושכר הקיוסק לצד ג', דמי השכירות ישולמו באופן שווה, ומר קרוק יקבל 25% מההכנסות של מועדון הכדורגל כתוצאה מהפעלת הקיוסק, בתקופה שבין החודשים אוגוסט 2006 ועד למאי 2009.

מר קרוק טוען כי הסכם הפשרה נחתם תוך הטעייה וחוסר תום לב, וכן הוא טוען להפרתו על ידי מועדון הכדורגל, ומשכך הוא טוען לבטלות הסכם הפשרה מעיקרו.

לטענת מר קרוק, החזקתו הממושכת בקיוסק הקנתה לו זכויות קנייניות, וזאת כתמורה לעבודתו, וחלף תשלום בגינה בשבתות ובחגים, ולא ניתן לפנותו מהקיוסק כלאחר יד וללא תשלום כל פיצוי.

מר קרוק עותר למתן צו הצהרתי לפיו הוא "בעל זכות קניינית או זכות אחרת" במקרקעי הקיוסק שבהחזקתו (למעלה מ-40 שנה), הממוקמים ביציע הדרומי של מגרש הכדורגל "המכתש" בגבעתיים.

לחלופין, עותר מר קרוק להצהיר על היותו "בר רשות" בלתי הדירה בקיוסק, ולחלופין למתן סעד הצהרתי לפיו הוא בעל מעמד של "בר רשות" הדירה בקיוסק האמור. לחלופין, עותר מר קרוק למתן פיצוי בגין סילוקו מהקיוסק, בעקבות מכירת המקרקעין לנתבעת 3, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל-מרחב רמת גן וגבעתיים.

הנתבעות 2 - 4 וכן הנתבעת 5 עתרו לסילוק התביעה על הסף מפאת טעמים שונים.

מר קרוק טוען, כי לדעתו, הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה, אך הוא מותיר את ההחלטה האם לדון בהליך, לשיקול דעת בית המשפט.

הנתבעת 1, מועדון הכדורגל, טוענת כי מדובר בסוגייה הקשורה לשימוש במקרקעין, ולחלופין בסוגייה כספית, ולכן הסמכות היא לבית משפט השלום. לחלופין, הסמכות העניינית מוקנית לבית הדין לעבודה, מאחר שמסירת הקיוסק למר קרוק היא חלופת תשלום בגין עבודתו שעות נוספות ובימי מנוחה.