קרם נ' איסתא ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובע עותר לחייב את הנתבעות בפיצוי בסך של 31,900 ₪, בגין נזקים אשר נגרמו לו ולבני משפחתו, כתוצאה מרשלנותן של הנתבעות, בעטיה החמיצו הוא ובני המשפחה טיסה למיאמי.

לטענת התובע רכש כרטיסי טיסה עבורו ועבור בני משפחתו, מאת הנתבעת 2, באמצעות הנתבעת 1, לטיול לארצות הברית. התובע ביקש להגיע למיאמי. בהעדר טיסה ישירה, טסו התובע ובני משפחתו לרומא, ומשם היו אמורים לעלות על טיסת המשך למילאנו ומשם למיאמי.

טיסת ההמשך מרומא למילאנו, עליה היו אמורים התובעים לעלות, יצאה 55 דקות לאחר שנחת המטוס, אשר הגיע מישראל, ברומא.

בהגיעם לנמל התעופה בן גוריון, אירעה תקלה אצל הנתבעת 2, ולא ניתן היה ליתן בידי התובע את כל חמשת הכרטיסים לעליה על המטוס בטיסת ההמשך, אלא ארבעה בלבד, תוך שנאמר לו כי ברומא יקבל לידיו את הכרטיס הנוסף, כל זאת כאשר משך הזמן בין הגעת הטיסה מישראל לרומא, לבין מועד המראתה של טיסת ההמשך למילאנו הינו כאמור, 55 דקות בלבד.

לדברי התובע בעת שהגיע לרומא נאמר לו לגשת לטרמינל G. הסתבר שטרמינל G מרוחק מאד, ויש להגיע אליו באמצעות רכבת. כאשר הגיעו התובע ובני משפחתו לטרמינל G נאמר להם כי עליהם להגיע לטרמינל B. אלא שבשל המרחקים בין השערים, החמיצו התובע ובני משפחתו את הטיסה למילנו, ואת טיסת ההמשך למיאמי.

לטענת התובע נאלץ לרכוש כרטיסי טיסה לכל בני המשפחה, בעלות של 28,787 ₪, וכן לשלם עבור לינה בברלין ובניו יורק בסך של 1,355 ₪. עוד עותר התובע לחייב את הנתבעות בתשלום סך של 2,000 ₪, בגין אבדן שני ימי טיול, ובסה"כ 32,452 ₪.

לדברי התובע, לאחר שהחמיץ את הטיסה, פנה לנציגת איסתא, שירן, אשר הבהירה כי עליהם לרכוש כרטיסים חדשים.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת 1 כי בהיותה הסוכנת, אין עליה כל אחריות לאיחור.

הנתבעת 2 טענה כי בשל תקלה בלתי צפויה, במערכת הבידוק הממוחשבת, לא ניתן היה לבצע לבתו של התובע הליך בידוק עד ליעד הסופי, ולכן בוצע לה בידוק עד לנמל התעופה במילאנו. בנסיבות אלה נמסר לתובע כי כרטיס העלייה למטוס, לטיסה ממילאנו למיאמי, יונפק עבור בתו ברומא או במילאנו.

הנתבעת 2 מכחישה את הטענה לפיה התובע ובני משפחתו הופנו לשער שגוי, ואם נעשתה הפניה שגויה, הרי שזו לא נעשתה על ידי נציג מטעמה, אלא על ידי עובד שדה התעופה, או עובד חברת תעופה אחרת. מספרי שערי העלייה למטוסים השונים מוצגים על המסכים בנמל התעופה, כך שהתובע ובני משפחתו יכולים היו לדעת כי שער העלייה למטוס נמצא בטרמינל B ולא בטרמינל G זמן הקישור המינימלי לטיסה מרומא למילאנו הועמד על פרק זמן של 45 דקות, כך שדי בפרק זמן של 55 דקות. הנתבעת 2 טוענת כי אין קשר סיבתי בין התקלה לבין האיחור של כל בני המשפחה לטיסה, שכן לכולם היו כרטיסי עליה לטיסה למילאנו.

הנתבעת 2 טענה כי לתובע אשם תורם, וכי יש לייחס אחריות לנתבעת 1, שכן היא זו שהזמינה עבור התובע ועבור בני משפחתו טיסת קישור, אשר יצאה חמישים וחמש דקות לאחר שנחתה הטיסה מישראל.

בדיון שהתקיים ביום 6.10.13 העיד התובע והעידה אשתו. לדבריהם כאשר הגיעו לטרמינל G ונאמר להם כי עליהם להגיע לטרמינל B עשו את הדרך במהירות האפשרית וכדברי אשת התובע "רצנו כמו מטורפים" אך החמיצו את הטיסה.

בחקירתה הנגדית את התובע ביקשה נציגת הנתבעת 2 לטעון כי נאמר להם להגיע לטרמינל B ולא לטרמינל G. נציגתה הנתבעת 2 טענה כי נאמר להם בארץ, כי כרטיסי העלייה למטוס, יימסרו להם ברומא או במילנו, וכי התובעים הם אלה שטעו.

הנתבעת 2 לא זימנה מטעמה כל עד.

לאחר הדיון, הגישה נציגת הנתבעת 1 תמליל שיחה בין אביו של התובע לבין גב' שירן, ממנה עולה כי אביו של התובע לא ידע לתאר את התקלה, וידע רק לומר שבנו ובני משפחתו החמיצו את הטיסה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת 2, ולהידחות כנגד הנתבעת 1.

אין מחלוקת כי התובע לא קיבל את כרטיס העלייה למטוס, ממילאנו למיאמי, עבור בתו, בשדה התעופה בן גוריון.