קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' אלטראבין ואח'

החלטה

1.המשיב 1 תובע את המבקשת בבית משפט השלום בבאר שבע לפיצויו בעילת פלת"ד – וביהמ"ש דחה בקשת המבקשת לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנותה הנטענת.

כנגד כך עותרת בפני המבקשת לרשות ערעור.

2.וזו תמצית העובדות הנדרשת.

ביום 22.10.04 ארעה תאונת דרכים קטלנית בה נהרג המנוח (שהיה בן שש עשרה) אקרם אל טראבין (להלן – המנוח).

במכונית בה היה המנוח נהרג אדם נוסף ונפצעו קשה הנוסעים האחרים.

הרכב לא היה מבוטח בפוליסת ביטוח חובה.

בינואר 2007 תבע אחד הנפגעים בתאונה (מחמד אלצאנע) את קרנית ואת עזבון המנוח. כשביסוד התביעה הטענה כי המנוח הוא שנהג את הרכב (ללא רישיון וללא ביטוח) – ומכאן חבות קרנית לפצותו.

לאחר שמיעת ראיות רבות החליט בימ"ש השלום ביום 9.6.2011 (במסגרת תביעתו הנ"ל של מחמד אלצאנע) כי לא המנוח נהג את המכונית בשעת התאונה אלא נוסע אחר בשם שאדי.

בעקבות כך הוגשה ביום 9.5.12 תביעת עזבון המנוח נגד קרנית ונגד אותו שאדי (שנקבע בתביעה הקודמת כי הוא היה נהג הרכב).

המבקשת שבפני, קרנית, טענה לדחיית התביעה דנן על הסף – שכן היא הוגשה שבע וחצי שנים לאחר מועד התאונה (22.10.04).

בימ"ש השלום (כב' השופטת מ. וולפסון) דחה את בקשת הדחייה על הסף – וזאת מהטעם הבא.

"הסוגיה מי היה הנהג לא הוכרעה סופית, כי על ההחלטה מיום 9.6.11, ושני פסקי דין המשלימים, הוגש ערעור.

ההכרעה הסופית שהמנוח לא היה הנהג – רלבנטית לעילת התביעה לאור הוראת סעיף 7 (3) לחוק פלת"ד התשל"ה – 1975".

3.לטענת המבקשת (קרנית) טעה ביהמ"ש קמא בהנמקתו זו את דחיית הבקשה לדחייה על הסף.

אכן, זהות נהג הרכב בו נגרמה התאונה הינה רלוונטית – ובמיוחד שעה שמדובר בנהג ללא רישיון ברכב וללא פוליסת ביטוח.

אולם – כך הטענה – "עילת התביעה" קמה ביום התאונה, והספק מי היה נהג הרכב יכול היה למצוא פתרונו בצירוף נתבעים "אלטרנטיביים" – מכוח תקנה 22 (2) לתסד"א.

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים על נספחיהן – החלטתי לדחות בקשת הרשות לערער.

אין חולק, כי ככל שהמדובר בשאלת חבותה של קרנית, זו מותנית לענייננו בכך שלא המנוח הוא שנהג ברכב.

המנוח מצא את מותו בתאונה (מיום 21.10.04) ועזבונו (התובע הנוכחי) מצא עצמו כנתבע בתביעה הקודמת שהגיש נפגע אחר בתאונה.