קשר ימי בע"מ נ' קומורוב

פסק דין

1. בפני ערעורה של המערערת על החלטתו של כבוד הרשם , אריה ביטון, מיום 25.06.13, שניתנה בתיק ת"ט 37464-03-12, בה דחה את בקשת המערערת באשר לחוסר סמכות שיפוט ענינית והורה על המשך דיון בפני בית משפט השלום.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

2. המערערת, הינה חברה בע"מ, המייבאת ומשווקת סוגים שונים של כלי רכב, המשיב שימש כמנכ"ל החברה במשך 4 שנים.

המערערת נכנסה לגירעון, המשיב הלווה למערערת סך של 700,000 ₪ .

המערערת שילמה לו 200,000 ₪ ואת היתרה הגיש המשיב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

המערערת הגישה את התנגדותה לביצוע ההמחאות, ובראשה הטענה כי הסמכות לדון בהתנגדות ובמחלוקת מסורה לבית הדין לעבודה באופן ייחודי.

בתאריך 25.06.13 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור דנן בה קבע כבוד הרשם כי הסמכות העניינית מסורה לבית משפט השלום.

טענות המערערת:

3. המערערת טוענת כי המשיב מעל בכספיה והביאה לגרעון, וכי לאחר מכן פנה אליה , נתן לה הלוואה כנגדה נתנה לו את ההמחאות.

המערערת טוענת כי מהותו של הסכסוך הינו בתחום יחסי העבודה וסמכותו של בית הדין לעבודה נגזרת ממהות המחלוקת ולא מן הסעד, וכי שגה בית המשפט בקביעתו כי הסמכות לדון בהתנגדות מצויה בידיו, שכן הסמכות לדון בהתנגדות היא סמכות ייחודית של בית הדין האזורי לעבודה וזאת לפי סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט 1969.

המערערת טוענת כי המונח "בית משפט" המצוי בסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל מתייחס לכל ערכאה שיפוטית של המדינה, כאשר השאלה היחידה יכולה להיות לגבי בתי דין דתיים, אשר אין להם סמכות שיפוט בעניינים אזרחיים, אלא על פי הסכמת הצדדים, וכי סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל מסיר ספק לגבי שאלה זו כאשר בסעיף ההגדרות קובע חוק ההוצאה לפועל "בית משפט- לרבות בית משפט דתי". לכן, מקל וחומר ומתוך פקודת הפרשנות עולה שהמונח "בית משפט" בסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל כולל בתוכו גם את בית הדין לעבודה.

המערערת טוענת כי סעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה קובע סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה לדון בכל עניין בין עובד למעביד, ואם קיימת מחלוקת בשאלה האם העניין מצוי במסגרת יחסי עובד מעביד, הסמכות הייחודית להכריע בו היא של בית הדין הארצי לעבודה.

תגובת המשיב:

4. המשיב טוען כי ההמחאות שנמסרו לו היו לצורך החזר הלוואה פרטית אותה נתן המשיב למערערת, וזאת ללא קשר ליחסי העבודה ביניהם ולא במהלכם הרגיל של יחסי העבודה, וכי למערערת אין כל טענה באשר לחוב השטרי שנטלה מהמערער.

המשיב טוען כי המערערת לא טענה כי כספי ההלוואה שימשו כשכר עבודה, וכי ההנחה של המערערת בדבר מעילה אשר בוצעה על ידי המשיב , הנה טענה ספוקלטיבית שלה עצמה, אשר לא הוכחה בערכאה שיפוטית.

המשיב טוען כי טענתה של המערערת היא טענת קיזוז נזיקית אשר אינה קשורה כלל ליחסי העבודה ונסמכת על עובדות נזיקיות בלבד.

המשיב טוען כי לרשם ההוצאה לפועל סמכות להפעיל שיקול דעת ולהחליט מיהו בית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות וזאת לפי תקנה 108 לתקנות ההוצאה לפועל.

המשיב טוען כי לאור כך שהמערערת לא עמדה בהתחייבויותיה , עמדה למשיב הזכות לבחור באיזה הליך לפעול לצורך מימוש ההמחאות.

דיון והכרעה: