ראניה נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

השאלה שעומדת להכרעה בתיק זה היא האם כדין מסרב הנתבע לשלם לתובעת גמלת הבטחת הכנסה לתקופה החל מחודש 12/08 עד 7/09 בשל אי התייצבותה במרכז התעסוקה "אמין" בתקופה זו?

עובדות

התובעת הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה ביום 3.9.08. במועד הגשת התביעה היה בעלה של התובעת במאסר. לפיכך הוגשה התביעה לפי תקנה 7(1) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982, על פיה זכאות התובעת לא היתה מותנית בקיום תנאי זכאות בבעלה.

בטופס התביעה הצהירה התובעת כי "לפני שש שנים הייתה לי חנות סופרמרקט על שמי, היה תיק במס הכנסה". כן נטען כי "מכרתי את החנות לאבי ב-30000 ₪, כיום אחי טארק, אבי עובדים בחנות. אני לא עובדת".

ביום 3.9.08 נדרשה התובעת להמציא לפקיד התביעות את חוזה המכר של החנות ואישור על סגירת תיקה של התובעת במס הכנסה. ביום 3.11.08 דחה פקיד התביעות את תביעת התובעת על פי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, בשל אי המצאת המסמכים הנ"ל.

בעקבות מכתב הדחייה שלחה ב"כ התובעת לפקיד התביעות ביום 27.11.08 הסכם למכירת זכויות התובעת בחנות לדודה, חשבונית מס בגין תמורת המכירה, אישור על סגירת תיק במע"מ מיום 18.212.02 ואישור על שהיית בעלה במאסר. פקיד התביעות השיב ביום 1.12.08 כי החלטתו בדבר דחיית התביעה לפי סעיף 19 לחוק בעינה עומדת מכיוון שחוזה המכר שצורף למכתב ב"כ התובעת מיום 27.11.08 איננו בגין מכירת החנות עליה הצהירה התובעת בתביעתה וכי טרם הומצא אישור על סגירת תיקה של התובעת במס הכנסה (להבדיל ממע"מ). כן צויין כי התובעת הסתירה קיומו של עסק נוסף של בעלה ולכן אישור גמלת הבטחת הכנסה מותנה בהגשת תביעה חוזרת במסגרתה יוכח כי העסקים של התובעת ושל בעלה נסגרו.

בעקבות זאת המציאה התובעת לנתבע מסמכים נוספים, ומשעמד הנתבע על דחיית תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 19 לחוק, הגישה התובעת את התביעה הנוכחית. במסגרת ההליכים בבית הדין המציאה התובעת מסמכים נוספים. או אז הודיע הנתבע כי תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה נבדקה לגופה והוחלט לאשרה לגבי החודשים 9/08 עד 11/08 בלבד (בניכוי הכנסות מעבודה), שכן רק בחודשים אלה קיימה התובעת את חובת ההתייצבות במרכז "אמין".

התובעת אינה חולקת על כך שהיא לא התייצבה במרכז "אמין" החל מחודש 12/08, אך לטענתה אין בכך כדי לפגוע בזכותה לגמלת הבטחת הכנסה עד לחודש 7/09, המועד בו בעלה השתחרר ממאסר (ושהחל ממנו אין היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה כיחידה).

לעניין זה טוענת התובעת בתצהירה כי היא הופנתה על ידי הנתבע למרכז "אמין" והתייצבה בו בחודשים 9-11/08. באמין מסרו לה כי אם תתייצב "הם ישלמו לי השלמה של המשכורת". היא המשיכה להתייצב אבל לטענתה "לא שילמו לי כלום", ומכיוון שהנסיעות ל"אמין" עלו לה הרבה כסף, היא הפסיקה להתייצב כי "לא קיבלתי מזה כלום". מן הנסיבות עולה כי ההסבר לכך ש"לא שילמו לי כלום" הינו שהנתבע לא אישר את תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה באותו מועד בשל אי המצאת מסמכים לפי סעיף 19 לחוק.

אין מחלוקת שהתובעת נשלחה לעבודות חלקיות על ידי מרכז "אמין" ואף עבדה בעבודות חלקיות כאמור.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי החלטת פקיד הנתבע לדחות את תביעתה מיום 3.9.08 בשל אי המצאת מסמכים או בנימוקים אחרים הקשורים לבעלה, היתה שלא כדין, שכן היותו של בעלה אסיר זיכתה אותה לכך שזכאותה לגמלת הבטחת הכנסה תיבדק ללא קשר לשאלה אם בעלה מקיים תנאי זכאות, וזאת על פי תקנה 7 לתקנות. לטענת התובעת, דחיית תביעתה מיום 3.9.08 היתה בשל אי המצאת מסמכים הקשורים לבעלה.

כתוצאה מדחיית התביעה שלא כדין, נוצר מצב בו חרף התייצבותה של התובעת במרכז "אמין" בחודשים 9-11/08, וחרף שיתוף פעולה מלא עם מתכנן היעדים ומילוי תוכניתה האישית, עמד הנתבע על עמדתו בדבר דחיית תביעתה ולא שולמה כספים כלשהם בגין הבטחת הכנסה. או אז היא הבינה כי היא משחיתה את זמנה לריק במשרדי מרכז "אמין" ומאחר שהיא כבר שובצה לעבודה באמצעות "אמין" ועבדה בפועל בעבודה אשר הניבה לה הכנסה מינימלית לפרנסת משפחתה, ובהיותה המפרנסת היחידה של משפחתה. בנסיבות אלה, לא ניתן לדרוש ממנה להמשיך ולבזבז זמן וכספים יקרים בנסיעות למרכז אמין (שעלותם התבטאה לא רק בדמי הנסיעות אלא גם בתשלום עבור שמרטפים לילדיה).

אילו היה פקיד התביעות עושה מלאכתו נאמנה ומאשר את תביעת התובעת מיום 3.9.08, התובעת היתה ממשיכה להתייצב במרכז "אמין", אך משאי התייצבותה נובעת מרשלנות של פקיד התביעות באי אישור תביעתה בנימוקים הקשורים לבעלה, הנתבע לא יישמע בטענה כי התובעת אינה מקיימת עילת זכאות בשל אי התייצבות במרכז תעסוקה.

מוסיפה התובעת וטוענת כי לאור הוראות סעיפים 41-42 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004, הרי שמשנשלחה התובעת על ידי מרכז התעסוקה "אמין" לעבודה, שוב אינה חייבת להשתתף בתוכנית האישית שנקבעה לה.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי לא התקיים בתובעת החל מחודש 12/08 התנאי שנקבע בסעיפים 2(א)(2)(ב) ו-2(א)(3)(ב) לחוק הבטחת הכנסה, לפיו זכאות תושב ישראל שהינו "תושב איזור שילוב" מותנית באישור השתתפות של מתכנן יעדים תעסוקתי הקובע כי בחודש בעדו ניתן האישור המשתתף ביצע את התכנית האישית שנקבעה לו במלואה ולמצער – כי לא נעדר ממנה יותר מיומיים.

הנתבע מפנה להלכה הפסוקה הקובעת כי גם לאחר דחיית תביעה ובמהלך התקופה בה מתנהל ההליך המשפטי, גם אם אינו נוגע לקיום עילת זכאות, מוטל על התובע גמלת הבטחת הכנסה להמשיך ולקיים את חובת ההתייצבות (בשירות התעסוקה או במרכז תעסוקה).

אשר לטענת התובעת בדבר הפטרתה מחובת התייצבות בתקופה בה עבדה בעבודה אליה נשלחה על ידי מרכז התעסוקה – הנתבע טוען כי טענת התובעת אינה מעוגנת בלשון סעיפים 41-42 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת 2004 או בתכליתו. העבודות אליהן נשלחה התובעת היו חלקיות והן לא היוו מיצוי של כושר השתכרותה, ועל כן שומה היה עליה להמשיך ולהשתתף בתכנית האישית שנקבעה לה.