רגב ואח' נ' בינהקר, ז"ל ואח'

פסק דין

לפני תביעה לסעדים כדלקמן:

א.סעד הצהרתי לפיו כל הכספים שהופקדו לצרכיי פיצויי פיטורים, פנסיה ותגמולים על ידי אברהם רגב ז"ל (להלן: "המנוח") ועל ידי מעבידתו, הנתבעת 3, חברת דלק בע"מ (להלן: "חברת דלק"), הנם קניינם של התובעים שהם שאירי המנוח או המוטבים, ולקבוע כי עם מותו של המנוח בטלים העיקולים שהוטלו על כספים אלו לטובת הנתבעים 1 ו-2 בתיק הוצאה לפועל 03-21664-97-4 (להלן: "תיק הוצל"פ").

ב.סעד הצהרתי כי העיקול שהוטל על ידי הנתבעים 1 ו-2 בתיק הוצל"פ על הכספים המצויים אצל יתר הנתבעים בטל.

ג.להורות על שחרור כל הכספים שהופקדו אצל יתר הנתבעים לצרכי פיצויי פיטורים, פנסיה ותגמולים עליהם הוטל עיקול על ידי הנתבעים 1 ו-2 במסגרת תיק הוצל"פ, לטובת התובעים.

ד.להורות על עיכוב מימוש הכספים המעוקלים בתיק הוצל"פ עד למתן החלטה אחרת.

א. רקע עובדתי וטענות הצדדים

התובעת 1 היא אלמנתו של המנוח והתובעים 4-2 הנם ילדיו.

הנתבע 1 הנו עזבון המנוחה בינהקר, אשר הייתה אחותו של המנוח והנתבע 2 הוא אחיו של המנוח (להלן ביחד: "הנתבעים").

הנתבעות 10-3 הנן הקופות בהן הצטברו כספי המנוח בשנות עבודתו (להלן: "הנתבעות" או "המחזיקות"), כאשר כספים אלה מעוקלים נכון להיום לטובת הנתבעים 1 ו-2 במסגרת תיק ההוצל"פ.

ביום 25.8.93 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי המנוח, בעודו בחיים, מכר בהיחבא מאחיו דירה שהייתה בבעלות משותפת של שלושתם ושלשל את התמורה לכיסו. פסק הדין חייב את המנוח לשלם לאחיו, הנתבעים, סכום נומינלי של 1,685,983 ₪, נכון למועד פתיחת תיק ההוצל"פ ביום 18.7.97.

עם מתן פסק דין זה הסתיים סכסוך משפטי-משפחתי בין המנוח לבין אחותו, היא המנוחה, ובין אחיו, הנתבע 2, ישעיהו רגב (להלן: "ישעיהו"), במסגרתו חויב המנוח לפי פסק דין בתשלום הסכום האמור לאחיו.

ערעור שהגיש המנוח לבית המשפט העליון נדחה ופסק דינו של בית משפט המחוזי הפך לחלוט.

פסק דין זה הוגש על ידי אחיו של המנוח ללשכת ההוצל"פ בירושלים, הוא תיק ההוצל"פ הנדון.

ביום 10.2.98 הטילו הנתבעים שני עיקולים על כספי המנוח. עיקולים אלה הוטלו עוד בחייו של המנוח.

ביום 18.10.04 פנה המנוח לראש ההוצל"פ בבקשת להבהרת צו העיקול, לפיו התבקש ראש ההוצל"פ לקבוע כי צו העיקול מיום 10.2.98 אינו חל על כספים שהופקדו בקופות התגמולים השונות על ידי מעסיקתו, חברת דלק, אצל המחזיקות, זאת לאור הוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").

ביום 18.11.04 דחה ראש ההוצל"פ את בקשת ההבהרה של המנוח, והורה כי צו העיקול ימשיך לחול על זכויות המנוח אצל חברת דלק (נספח 3 לתגובת הנתבע 1 לבקשה הבהולה של התובעים).

ביום 7.12.04 פנה המנוח בבקשה נוספת לראש ההוצל"פ בבקשה למתן החלטה, במסגרתה התבקש ראש הוצל"פ להבהיר החלטתו ולהורות כי צו העיקול אינו חל על כספים המוחזקים בידי הנתבעות.

ביום 8.12.04 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ בבקשה ובהתאם לה נקבע כי העיקול חל על הכספים המוחזקים בידי המחזיקה, חברת דלק (נספח 5 לתגובת הנתבע 1 לבקשה הבהולה של התובעים).

המנוח הגיש בקשת רשות ערעור על שתי ההחלטות האחרונות של ראש ההוצל"פ (נספח 6 לתגובת הנתבע 1 לבקשה הבהולה של התובעים), אך זו נמחקה לאור פטירת המנוח ביום 30.1.05 לבקשת ב"כ המנוח דאז (נספח 7 לתגובת הנתבע 1 לבקשה הבהולה של התובעים).