רוז'ה ואח' נ' שלמה ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש ביום 30/5/10, תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בעטיו של הנתבע, לאחר שמסר בידיו רכב מדגם מיציבושי מגנום השייך לו לתיקון ולא החזירו.

לטענת התובע בתביעתו, הוכנס הרכב ביום 10/10/09 לתיקון במוסך "לב השניים" באבן יהודה, שאבחן תקלה בתיבת ההילוכים האוטומטית (להלן: "הגיר"), שהיה זקוק לשיפוץ. לאחר כחמישה ימים, הומלץ לו על ידי המוסך למסור את הרכב לידי הנתבע על מנת שיטפל בליקויים הנ"ל. סוכם בין הצדדים, על התשלום של 6,000 ש"ח על פי הערכת מחיר שקיבל מהנתבע. האחרון לקח את הרכב לטיפול במוסך "אוטו טייק" בכפר סבא והבטיח כי הטיפול יסתיים בתוך 14 יום. למרות זאת, כל פניותיו של התובע מאז אל הנתבע ועד להגשת התביעה לא הועילו, למרות שלטענת התובע הסביר לנתבע מס' רב של פעמים, כי מדובר ברכב עבודה שהוא זקוק לו מאוד כקבלן עבודות בניה.

ביום 20/12/09, הודיע הנתבע על סיום העבודה ועל כן התייצב התובע לטענתו בפניו וביקש ליטול את הרכב. להפתעתו דרש הנתבע סך של 8,500 ₪, שחרג מהמוסכם, אולם בשל סירובו של האחרון להנפיק חשבונית כנגד התשלום, לא זכה התובע לטענתו לראות את הרכב. גם התערבות של נציג "אוטו טייק" בעניין לא סייעה ואילו הנתבע הכביר בבקשות נוספות ודרש בנוסף דמי אחסנה, עבור התקופה שהרכב עוכב אצלו. לאור האמור, ביקש התובע לחייב את הנתבע בנוסף לשחרור הרכב, גם לתשלום בעבור כל ההוצאות שנגרמו לו, כמו רכישת רכב חילופי בסך של 15,000 ₪, פיצוי עבור אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש והוצאות ובסך כולל של 27,300 ש"ח.

2.הנתבע בכתב הגנתו, הודה כי קיבל את הרכב לביצוע עבודת שיפוץ הגיר.

לטענתו, פנה אליו נציג התובע עמו עבד לצורך תיקון התקלה הנ"ל ונאמר לו, ששיפוץ הגיר יבוצע ע"י הנתבע במוסך צד ג' בשם ""מ.ד" באבן יהודה. עוד הוסבר לעובד התובע, כי ביצוע התיקון יארך בין 14 יום ל- 30 יום והמחיר "ינוע" בין 6,000 ₪ ל- 9,000 ₪. משניתנה הסכמה לכך, הוכנס הרכב ע"י הנתבע לפירוק הגיר למוסך "אוטו טייק" בכפר סבא משום לחץ עבודה שנוצר במוסך "מ.ד". לאחר שפורק הרכב במוסך הראשון, העביר הנתבע את הרכב למוסך "מ.ד" כדי לתקן ולשפץ את הגיר. לכשסיים את העבודה, הוזמן התובע על ידי המוסך הנ"ל להגיע ליטול את הרכב, אולם סירב למרות פניות וחוזרות אליו. לעומת זאת, כשהגיע התובע בעצמו ובלוויית אדם אחר,אל הנתבע איים עליו, נכנס לחצר ביתו ותקף אותו ולמרות שהפנה אותו למוסך "מ.ד" לקבל את הרכב. עוד ציין הנתבע כי לקראת סיום העבודה, ביקר התובע במוסך "אוטו טייק" בכפר סבא, אשר ביצע את עבודות הפירוק וההרכבה כעבודת חוץ עבור מוסך "מ.ד" וראה את שלבי הרכבת הגיר. בגמר ההרכבה, הוחזר הרכב ממוסך "אוטו טייק" למוסך "מ.ד" על כן, היה על התובע לסלק את יתרת החוב למוסך האחרון וליטול את הרכב. חרף זאת, בחר התובע להתפרץ כלפי הנתבע ולדרוש את רכבו ממנו והרי לא יעלה על הדעת, כי יזכה לקבל את הרכב ללא תשלום.

הנתבע צירף לתביעתו כרטיס עבודה של "מ.ד" מוסכים מאזור התעשיה בקדימה ומכתבים שנשלחו לתובע, המפנים אותו לטענתו למוסך הנ"ל.

3.לאחר קיום דיון ראשוני במעמד הצדדים, ולאחר שהנתבע ביקש לזמן עד נוסף, נדחה הדיון למועד אחר. בין לבין, ביקש הנתבע להגיש תביעה-שכנגד לתשלום בעבור העבודה שבוצעה. חרף זאת הוגשה כנראה משום טעות תביעה ,שהוכתרה תביעה שכנגד אולם זו לא הוגשה ע"י הנתבע אלא ע"י מוסך "מ.ד" ובמסגרתה נתבקש חיוב התובע בתשלום של 31,000 ₪, הכולל תיקון גיר בסך של 8,947 ₪, דמי אחסנה בעבור 570 יום וכן הפסד ימי עבודה. כבר בכתב התביעה הנ"ל נטען כי הרכב הוכנס למוסך הנ"ל ע"י עובד התובע שפנה אל הנתבע לביצוע העבודה. האחרון הסביר לנציג התובע, כי הרכב יוכנס למוסך הנ"ל שיטפל בתקלה מול התובע.

למרות שהתביעה הנ"ל הוגשה ע"י גורם אחר כאמור , טען לה הנתבע, כמי שתבע בתביעה שכנגד. אולם משום שלא הוגשה על ידו, אין מקום להדרש לה במסגרת תיק זה ודינה להמחק.

4.שלושה דיונים התקיימו במחלוקת שבין הצדדים.

בדיון שהתקיים ביום 14/7/11, השלים התובע את גרסתו כפי שפורטה בדיון הראשון מיום 24/11/10, על פיה הועבר הרכב ישירות לנתבע ואין כל יריבות בינו לבין מוסך "מ.ד". באמצעות העד דני מגדלי, נציג מוסך "אוטו טייק" בכפר סבא, ביקש התובע לחזק גרסתו. על פי עדותו של עד זה, הגיע אליו הנתבע בשלהי שנת 2009 וביקש לפרק את רכב התובע, על מנת שהוא יוכל לשפץ את הגיר ברכב. לאחר פירוק הגיר, נמסר הרכב לנתבע ולאחר שיפוצו, הורכב הרכב בשנית. אז נבדק הרכב ונמצא תקין ועל הנתבע היה לשחררו על מנת למסרו לתובע. הרכב שוחרר לנתבע ביום 11/3/10, כשהתמורה בגין העבודה הנ"ל, סולקה על ידי הנתבע. האחרון , הוא זה שהזמין את העבודה ממוסך "אוטו טייק" ואף זכה לקבלו לידיו, לאחר שהפירוק ארך כשלוש שעות בלבד וכל עבודת הפירוק, כשני חצאי ימים. עוד הסביר והעיד העד, כי מומחיותו של הנתבע, היא בתיקון גירי רכב, ולצורך פירוק הגיר מהרכב, הוא נזקק לשירותיו, כך גם בעבודות אחרות שבוצעו על ידו. לאחר שהיה נוהג לשפץ את הגיר, היה מחזיר את כלי הרכב למוסך הנ"ל ואז היה מותקן הגיר בחזרה ברכב. העד הוסיף והסביר, כי לא היה כל קשר בין מוסך "אוטו טייק" למוסך "מ.ד" והוא אף לא מוכר לו. החשבונית מס' 5242 מיום 11/3/10, שהונפקה על ידי "אוטו טייק", יצאה על שם הנתבע בלבד בעבור עבודות הפירוק וההרכבה. לדבריו, נתבקש על ידי הנתבע, להוציא מכתב דרישת תשלום מעבר לסכום שמגיע לו ולכך סירב. יחד עם זאת, נתבקש על ידי הנתבע, לשנות את השם הנקוב כמי שהזמין את החשבונית ולכך נענה באופן חלקי, כך שלא שינה את החשבונית אלא הוסיף בכתב יד עפ"י דרישתו של הנתבע, לצד פרטי הנמען את המילים "מוסך "מ.ד מוסכים, מאיר אידן-דוד פרץ כביש הדסים א.ת. קדימה". ליד התיקון הטביע את החותמת "אוטו טייק ד.שירותי רכב כפר סבא בע"מ".

הנתבע, הכחיש את טענות התובע ואף את האמור בעדותו של עד התביעה מר מגדלי. לטענתו, ההתקשרות עם מוסך "אוטו טייק" נועדה לביצוע עבודה קבלנית בעבור מוסך ""מ.ד".". כמו כן, העבודה הסתיימה ביום 16/12/09 והוא למעשה שימש כמתווך בין "אוטו טייק" למוסך ""מ.ד".". לכשנסתיימה העבודה, הודיע לתובע והזמינו להגיע למוסך על מנת לשאת בתשלום. הוא שבעצם פנה למוסך "מ.ד" והזמין את עבודת תיקון הגיר בעבור התובע. על כן, אין לו כל אחריות כלפי התובע ועל האחרון לפנות ישירות למוסך "מ.ד" שפתח כרטיס תיקון לרכב, ביצע את העבודה וזכאי לתשלום.

הנתבע העיד מטעמו, את מר מאיר אידן, נציג מוסך "מ.ד", אשר אישר בעדותו כי הנתבע הכניס את הרכב למוסך בחודש 11/09. לדבריו ביקש הנתבע לפרק את הגיר, על מנת שיוכל לשפצו. את עבודת הפירוק, העביר למוסך "אוטו טייק" בכפר סבא, שם פורק, ואילו הנתבע טרח וביצע את עבודת השיפוץ. לאחר מכן, הורכב הגיר, הרכב נבדק בשנית על ידי הנתבע והוחזר אליו למוסך. מכיוון שלא קיבל תשלום בעבור העבודה מן הנתבע, בסך של כ- 7,000 ₪ החזיק ברכב במוסך. לדבריו הסביר לו הנתבע, כי הואיל ובעל הרכב-התובע, אינו מעוניין לשלם, עליו להחזיק ברכב עד לקבלת התשלום וכך עשה במשך כשנה, כשהרכב עומד במוסך ללא הופכין. לאחר שפנה לעובד התובע, הבין מדבריו כי אינו עובד יותר אצל התובע ואילו כשהגיע האחרון למוסך על מנת ליטול את הרכב, לא הסכים לשחררו לידיו ללא תשלום התמורה בעד התיקון.

העד אישר, כי לא היה מוכן לשחרר את הרכב אלא בעבור תשלום במזומן.

5.עפ"י ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בדיון הנ"ל, שוחרר הרכב לידי התובע כנגד הפקדת סך של 8,500 ₪ בקופת ביהמ"ש. לאחר שחרור הרכב, היה אמור ביהמ"ש ליתן פסק דין על פי כתב התביעה והראיות שהוגשו.

לבינתיים, תיקן התובע את כתב תביעתו לנוכח קבלת הרכב והליקויים שמצא בו.

התובע פירט בתביעתו המתוקנת את העובדה כי רכש מצבר חדש לאחר שהרכב היה מאוחסן אצל הנתבע או מי מטעמו ועל כן ביקש להתפצות על תשלום בגין מצבר חדש בסך של 1,450 ₪. כמו כן, טען כי נעלמו מהרכב רדיו טייפ חדש, תפוח הילוכים, תפוח גרירה, גלגל רזרבי ומכסה גלגל וכן איתר מכה בדלת שלא היתה בו קודם לכן.

בנוסף, ביקש להתפצות בגין הוצאות נוספות לנוכח ההכרח בתשלום טסט מחדש, תיקונים וביטוח.

בכתב ההגנה המתוקן, שבטעות הוכתר ככתב סיכומים חזר הנתבע על טענתו, כי התובע לא הוכיח תביעתו ולא המציא כל מסמך כלשהו ביסוד התביעה המקורית ואף לא ביסוד התביעה המתוקנת.

6.בדיון האחרון במעמד הצדדים, הודיע התובע כי הוא מוכן לוותר על העילות החדשות בכתב התביעה המתוקן ולהעמיד את תביעתו לפיצוי בגין הנזק כפי שפירט בכתב התביעה המקורי. הנתבע חזר על כל הטיעונים בכתבי ההגנה והדגיש גם היום כי התובע לא טרח להמציא בפני ביהמ"ש תיעוד כלשהו לנזקיו.