רוט ואח' נ' ב. עצמון - השקעות ונדל"ן בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה למתן צו עשה זמני, לחיבור בית המבקשות לתשתית הגז, לאחר שנותקה על רקע ביצוען בידי המשיבה 1 של עבודות לפי תמ"א 38 בבניין שבו מתגוררות המבקשות.

1.המבקשות הגישו בחודש יולי 2013 תובענה לסעד של ביטול חוזה לביצוע עבודות לפי תמ"א 38 בידי המשיבה 1, חוזה שנכרת עוד בשנת 2009, ואשר ביצועו בפועל החל לפני חודשים אחדים (מתי בדיוק – לא הוברר). המשיבים האחרים קשורים במשיבה 1, בדרכים אלו ואחרות.

2.ביום 17.7.13 הגישו המבקשות בקשה לחבר את דירתן לתשתית הגז, לאחר שזו נותקה. הן האשימו את המשיבה 1 והקשורים בה בהיותם "עבריינים", וטענו כי ניתוק הגז הוא חלק מ"הפעלת לחצים מטורפת" על המבקשות.

3.מטעמים טכניים שלא הובהרו, הטיפול בבקשה לא הועבר לשופט תורן (כי אם לכב' הרשמים) במהלך הפגרה, אלא מיד בסיומה, וגם בקשה כלשהי מצד המבקשות לא הוגשה במהלך הפגרה להאצת ההחלטה. מה פשר העיכוב הדיוני – לא נדע, אך אקדים ואומר שאין לו כל השלכה על תוצאות ההליך דנן.

4.המשיבה 1 הגיבה אמש, 3.9.13. המבקשות, כך טענה, בין היתר, הן היחידות שהתעקשו להישאר בבניין, בעוד שכל יתר הדיירים פונו זה מכבר לדיור חלופי נדיב, הממתין גם למבקשות. בבניין החלו עבודות קידוח וחפירה, וחברת "אמישראגז", שהוזמנה למקום על מנת לבחון את בטיחות העבודות, מצאה כי הותרת דירות מחוברות לתשתית הגז בעיצומן של עבודות חפירה וקידוחים עלולה לגרום לסיכונים למצויים בבניין וסביבותיו, ולכן ניתקה את הבניין כולו ממערכת הגז ונטלה את בלוני הגז. המשיבה הטעימה כי היא דאגה למבקשות למתקן בישול חלופי בדמות פלטה חשמלית. המשיבה דחתה בתוקף את מגוון טענותיהן של המבקשות כלפיה, ולא ארחיב.

5.המבקשות מיהרו להשיב. בתשובתן התמקדו בשאלות הנוגעות להליך העיקרי, קרי עצם ביצוע העבודות בבניין, ותמהו על עצם ביצוען בעוד המבקשות עותרות לסילוק ידם של המשיבים מן הבניין. הן המשיכו בהטחת ביקורות נוקבות במשיבים. לסוגיית הגז התייחסו בקצרה, וקבעו שאינן מוצאות בתגובה ובצרופותיה ביסוס לצורך בניתוק הגז.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה והתשובה, על צרופותיהן, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. בדוחק הזמנים, שהמבקשות עצמן מציירות לקראת חגי ישראל, אנמק בקצרה.

7.נפתח בטעמים המחייבים את דחיית הבקשה על הסף.

ראשית, בקשתן של המבקשות לא נתמכה בתצהיר. עובדת ניתוק הגז נתמכה אמנם לבסוף בתגובת המשיבה. עם זאת, טענות באשר למאזן הנוחות, שיש לקבוע כי הוא נוטה לטובת המבקשות כתנאי למתן הצו, לא פורטו בבקשה וודאי לא נתמכו בתצהיר. בנסיבות אלה יש מניעה עקרונית לקבוע שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות. לא ניתן גם אפוא לקבוע שהפתרונות החלופיים שהציעה המשיבה, הן מבחינת הדיור החלופי הן מבחינת מתקן הבישול החלופי, אינם מספקים. ניסיונות תיקון בתשובה לתגובה אינם מספקים.

שנית, המשיבה טענה שחברת הגז, שהיא המוסמכת לפי דין לנתק את הגז, היא אכן שהחליטה על ניתוק הגז. טענה אחרת לא נשמעה מפי המבקשות. אין נפקא מינה אם המשיבה היא שהזמינה את אמישראגז מלכתחילה לבחון את בטיחות הבניין. משאלו הם פני הדברים, הרי שבית המשפט אינו יכול להורות על חיבור הדירות לתשתית הגז כאשר הגורם האחד האמון לפי דין על ניתוק ועל חיבור הדירה לרשת הגז כלל אינו צד להליך. למעלה מן הצורך אעיר שאפילו היתה היא צד להליך – לא הייתי מחייבה לפעול בדרך שלפי שיקול דעתה אינה בטיחותית, וכאשר המבקשות אינן מציגות כל עילה להתערבות בשיקול דעת זה.

שלישית, קיים קושי דיוני בדרך הילוכן של המבקשות. ניתוק הגז אינו עומד בפני עצמו, אלא נחזה כנדבך בביצוע עבודות התמ"א. טענותיהן של המבקשות, בעיקר אלו שבתשובתן, מתמקדות בחובה לכאורה של המשיבה להימנע מביצוע עבודות התמ"א. אולם התובענה לביטול החוזה לביצוע עבודות התמ"א לא כללה (וכנראה לא יכולה היתה לכלול, נוכח השיהוי הכבד הנחזה) בקשה לסעד זמני שיורה על הפסקת ביצוע כל עבודות התמ"א. כיוון שכך, זכותה של המשיבה להמשיך בביצוע העבודות, וככל שהתביעה העיקרית תתקבל (אף שדומה כי היא התייתרה כבר עם הגשתה, בנסיבות האמורות), ניתן יהיה לשקול את הדרך לביטול תוצאות פעולותיה של המשיבה או מי מטעמה. אם המשיבה רשאית להמשיך בעבודות, היא רשאית לבצע (או ליזום) כל פעולה שהיא חיונית לצורך ביצוע אותן עבודות, ונראה שזהו המצב ביחס לניתוק הגז.

די בכל אחד מטעמים אלה, ודאי בהצטברם, להביא לדחיית הבקשה.

יוער כי טענות נוספות, דוגמת חשש לניתוק המבקשות גם ממערכת המים, אינן חלק מן הבקשה המצומצמת עד מאד לסעד זמני שהניחו המבקשות לפני בית המשפט להכרעתו, ולכן אין לצפות כי בית המשפט ייתן להן סעדים כלשהם שלא נתבקשו וממילא לא בוססו והמשיבה לא הגיבה לבקשתם.

8.למעלה מן הצורך אעיר שגם לגוף הדברים, דין הבקשה היה להידחות. אציין אך מקצת הטעמים לכך.

ראשית, הנתונים שצירפה המשיבה יש בהם די בשלב הנוכחי, בניגוד לטענת המבקשות, לשכנע כי ניתוק הגז נעשה על רק צורך בטיחותי, ולא כגחמה או ניסיון התנכלות של המשיבה או מי מטעמה במבקשות. נדרשות ראיות יוצאות דופן מצד המבקשות (ולא המשיבות) שיובילו את בית המשפט להורות על חיבור דירה לתשתית גז בעיצומן של עבודות קידוח וחפירה, ואלו ודאי לא באו מפי המבקשות.

אעיר גם כאן, כי טענות הנסבות על עצם ביצוען של עבודות תמ"א 38, או קשריהם של המשיבים עם חברות אחרות, אינן ממן העניין ואינן משליכות על תוצאת החלטה זו.

שנית, סעד זמני נדרש כאשר הנזק שייגרם אינו הפיך. כאשר קיים סעד חלופי, ההתערבות אינה נחוצה. למבקשות, כך נטען, זכות לדיור חלופי (המבקשות העלו תמיהות בעניין, אך ללא עיגון כלשהו). בנוסף, בשלב הנוכחי יש להן אמצעי בישול חלופי לגז, שסופק להן בידי המשיבה עצמה. ברור שלמבקשות נוחה הותרת המצב בעינו על פני כל שינוי, אולם השינוי אינו כזה המחייב את התערבות בית המשפט.

9.כבר נוכח האמור לעיל, הרי שדין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. זאת, משאני ער למצוקתן של המבקשות, ובשים לב שהמשיבה לא מיהרה להסדיר עבור המבקשות את הפתרון החלופי של פלטה חשמלית כפי שראוי היה לכאורה כי תעשה.

ניתנה היום, כ"ט אלול תשע"ג, 04 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.