רונאל נ' ברוך ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 4,200 ₪.

התובע עוסק במילוי והארכות שיער. הנתבעת 1 הינה לקוחה של התובע והנתבע 2 הינו אביה של הנתבעת 1.

ביום 16.9.10 הגיעה הנתבעת 1 לעסקו של התובע ובקשה לקבל שירותי הארכת שיער. לנתבעת 1 ניתנה הצעת מחיר לביצוע הארכת השיער תמורת סך של 5,200 ₪. הנתבעת 1 בקשה לשלם בכרטיס אשראי של אביה, הנתבע 2, ולאחר שיחה עם הנתבע 2 – ניתן השירות לנתבעת 1. ביום 11.11.10 נמסרה לתובע הודעה לפיה אישר הנתבע 2 לשלם סך של 1,000 ₪ בלבד ובעקבות זאת הוגשה התביעה.

לטענת התובע, התמורה עבור השירות סוכמה עם הנתבעת 1 והועמדה על 5,200 ₪. בעקבות זאת, נערכה שיחת טלפון עם הנתבע 2 ובמהלכה הוצג בפניו מחיר העסקה והוא אישר את התשלום באמצעות כרטיס האשראי. במצב זה טוען התובע שאין בסיס לסירוב הנתבעים לשלם את מלוא סכום התביעה.

לטענת הנתבעים, הייתה הנתבעת 1 קטינה, בת 16 שנה, במועד קבלת השירות נשוא התביעה ולהתחייבותה אין תוקף. אשר לנתבע 2, נטען כי אישר מתן שירות לנתבעת 1 בסך של 1,000 ₪ וזאת שילם. עוד טוען הנתבע 2 כי עלות שירות הארכת שיער מסתכמת בסך של 2,000 ₪ בלבד וכי הינו נכה המקבל קצבת נכות למחייתו.

לדיון אשר התקיים ביום 15.6.11 התייצב הנתבע 2 לבדו. הנתבעת 1 לא התייצבה לדיון ונטען שלא חשה בטוב. במהלך הדיון הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר שהוגש וטיעוני הצדדים.

אין למעשה מחלוקת על כך שעבור שירותי הארכת השיער שהעניק התובע לנתבעת 1, הוסכם שישולם לו סך של 5,200 ₪.

בכתב ההגנה, מכחישים הנתבעים את טענות התובע ובפרט מכחישים את הטענה לפיה אישר הנתבע 2 בשיחת טלפון את התשלום כפי שסוכם. דא עקא, שהנה כך בדיוק מאשרת הנתבעת 1 בכתב (נספח א' לכתב התביעה):

"אני איילת ברוך קבלתי את התמורה המלאה עבור עסקה בסך 5,200 ₪ ב- 10 תשלומים ששילמתי בכרטיס אשראי של אבא שלי טלפונית."

אישור כתוב זה סותר בעליל את טענות הנתבעים בכתב ההגנה, כאשר הנתבעת 1 מאשרת הן את קיומה של שיחת טלפון עם הנתבע 2 והן את האישור אשר נתן הנתבע 2 לביצוע העסקה.

הנתבעת 1 לא התייצבה לדיון ולא ניתן על ידי הנתבעים כל הסבר להתחייבות מפורשת זו, זולת ההסבר ההגיוני לפיו האישור ניתן בהתבסס על שיחה ואישור של הנתבע 2. לא הגיוני לסבור כי בעוד הנתבעת 1 מצהירה כאמור, דווקא בשיחה עם אביה הנתבע 2 תמסור לו מידע שגוי וזאת בשיחה מתוך בית העסק של התובע. אישור כתוב זה מאשר את גרסת התובע לפיה נמסר גם נמסר המחיר הנכון של העסקה לנתבע 2 וזו התבצעה רק לאחר שאישר זאת.

מוסיף הנתבע 2 וכופר במחיר אשר דרש התובע עבור השירות וטוען כי זה צריך היה לעמוד על 2,000 ₪ בלבד. טענה זו למעשה מקעקעת עוד יותר את טענות הנתבעים, שהרי לא הגיוני שיתבקש אישור הנתבע 2 לתשלום 1,000 ₪ בעסקה שגם לשיטתו צריכה להסתכם ב- 2,000 ₪. טענה זו אף איננה מתיישבת עם האישור שהוצג (נספח ג' לכתב התביעה) ולפיו גם כשנה לפני כן, ביום 25.10.09, ניתנו לנתבעת 1 שירותי הארכת שיער על ידי התובע תמורת 5,329 ₪ ששולמו על ידי הנתבע 2. חזקה איפה על הנתבע 2 שידע כי זהו טווח החיוב הצפוי לו בעסקה נשוא התביעה.

לטענת הנתבע 2 בדבר מצבו הרפואי אין כל נפקות למחלוקות נשוא התביעה.

לפיכך, התברר כי בניגוד לטענות הנתבע סוכם בין הנתבעת 1 לתובע על הארכת שיער בעלות של 5,200 ₪, התברר כי התקיימה שיחת טלפון עם הנתבע 2 לאישור העסקה והתברר כי במהלכה אישר הנתבע 2 את העסקה, באותו מחיר בו אושרה בעבר. הנתבע 2 חייב איפה בתשלום סכום התביעה על בסיס התחייבותו לשלם בגינה. הנתבעת 1 חייבת בסכום התביעה על יסוד אישור הנתבע 2 ובהתאם לסעיף 4 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.

בנסיבות אלו אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 4,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. כמו כן יישאו הנתבעים באגרת בית המשפט ובשכר טרחת עו"ד בסך של 1,000 ₪.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"א, 19 יוני 2011, בהעדר הצדדים.