רותי מכנס נ' שרת המשפטים

השופט ע' פוגלמן:

           עניינה של עתירה זו בטענת העותרים כי יש לשנות את מתכונת בחינות ההסמכה בכתב לעורכי דין (להלן: בחינות ההסמכה) בהיבטים שונים, לרבות בהתייחס לנבחני בחינת ההסמכה שנערכה בחודש אוקטובר 2016.

1. בעתירה זו מעלים העותרים, זו הפעם השלישית, טענות שונות, הדומות (אם לא זהות) במהותן לעתירות קודמות שהוגשו לבית משפט זה, בקשר לרפורמה נדרשת לשיטתם במתכונת בחינות ההסמכה ולסעדים הנובעים ממנה, בין היתר בנוגע לנבחני בחינת ההסמכה האחרונה, במועד אוקטובר 2016 (להלן: בחינת חורף 2016).

2. במסגרת זאת, מבקשים העותרים כי ציון הסף למעבר בחינות ההסמכה יופחת מ-65 ל-60; כי ייקבעו שני מועדים נוספים לבחינת ההסמכה בכתב (מעבר לשניים הקיימים) עבור נבחנים חוזרים; כי תמונה ועדה חיצונית מטעם המועצה להשכלה גבוהה או מטעם גוף ניטרלי אחר, לבחינת הניסוח והמבנה של בחינת ההסמכה, והליך ההשגות עליה; וסעדים נוספים הנוגעים להכנת וניהול הבחינות. עוד מבקשים העותרים להפסיק את השימוש – כך לפי הטענה – בבחינות ההסמכה ככלי לסגירת שערי המקצוע בפני מצטרפים חדשים. בפרט לעניין בחינת חורף 2016, מבקשים העותרים כי תינתן לכל הנבחנים תוספת ציון (להלן: פקטור).

3. מפאת חשיבותם לעתירה שלפנינו, נעמוד להלן על השתלשלות הליכים קודמים שהגישו חלק מן העותרים דכאן לבית משפט זה בעניין בחינות ההסמכה. ביום 30.12.2015 הוגשה לבית משפט זה עתירה שנסבה על הדרישה לשינוי מתכונת בחינות ההסמכה (להלן: העתירה הראשונה). בעתירה זו נטען כי יש להוסיף שני מועדים לבחינות ההסמכה; כי נעשה שימוש פסול בבחינות ההסמכה לקידום ה"אג'נדה" של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: הלשכה, שאיננה משיבה בעתירה שלפנינו) ככלי לסגירת שערי המקצוע; וכי יש להקים ועדה אובייקטיבית להכנת בחינות ההסמכה. גם בעתירה הראשונה ביקשו העותרים להורות על מתן פקטור לנבחני בחינת ההסמכה שהתקיימה דאז, בשל אורך הבחינה, התמקדותה בידע שולי ופגמים נטענים בניסוח השאלות שנכללו בה.

4. לאחר שהתקיים דיון בעתירה הראשונה, זו נדחתה, בהעדר עילה להתערבות שיפוטית (בג"ץ 9053/15 מכנס נ' שר המשפטים (16.4.2016) (להלן: פסק הדין בעתירה הראשונה)).

5. זמן לא רב לאחר מתן פסק הדין בעתירה הראשונה, הוגשה עתירה נוספת (גם היא, על ידי חלק מהעותרים שלפנינו) בעניין מתכונת בחינות ההסמכה (להלן: העתירה השנייה). בעתירה זו נטען שוב נגד השימוש בבחינה ככלי למאבק ב"הצפת" המקצוע וכן הועלו השגות דומות בדבר עבודת הוועדה המכינה את הבחינות. גם בעתירה זו התבקש מתן פקטור לנבחנים בבחינת ההסמכה שהתקיימה בסמוך להגשת העתירה.

6. בדיון שהתקיים בעתירה השנייה לפני בית משפט זה, ציין חברי, המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כי טענות העותרים כבר נדונו בפסק הדין בעתירה הראשונה, שקבע את המסגרת המשפטית הרלוונטית לסוגיות שהעלו העותרים. בהמשך לכך ונוכח הקשיים האמורים בבסיס המשפטי שהציגו העותרים לתמיכה בטענותיהם, נעתר בא כוח העותרים להצעתנו למחוק את העתירה (בג"ץ 5520/16 מכנס נ' שר המשפטים (3.8.2016) (להלן: פסק הדין בעתירה השנייה)).

7. בעתירה שלפנינו, חוזרים העותרים על הטענות שהשמיעו בגדרי העתירה הראשונה והשנייה. העותרים טוענים, בעיקרם של דברים, כי העלייה המשמעותית בשיעור הנבחנים שנכשלו בבחינת חורף 2016 נבעה משינוי של מתכונת הבחינה, במטרה לצמצם את האפשרות להצטרף למקצוע עריכת הדין וכי שינוי זה פסול, משלא ניתנה לגביו הודעה מראש, באופן הפוגע בהסתמכות הסטודנטים למשפטים. כמו כן, לשיטת העותרים, העתירה דנן נבדלת מן השתיים הקודמות בכך שאחוז הנבחנים שלא עברו את בחינת חורף 2016 (63%) עלה באופן דרמטי. על בסיס טענות אלו, מבקשים העותרים כי בית משפט זה יורה על מתן הסעדים שפורטו ברישת הדברים.