ריומשין נ' סטרין יושר

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות מיום 16.03.14 (כב' הרשם הבכיר נ. רף) אשר קבע כי שני הצדדים אחראים באופן שווה לנזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת הדרכים שארעה ביום 10.03.13 ובה היו מעורבים רכביהם. לפיכך התקבלה תביעת המשיבה באופן חלקי (50%) והמבקש חוייב לשלם למשיבה סך 3,538 ₪.

לטענת המבקש צדק בימ"ש קמא בפסק דינו, עת קבע אחריות שווה לשני הצדדים, אלא שבמועד הדיון לא נמצאו מסמך, כעת נמצאו המסמכים החסרים וע"כ הוא מבקש לבטל את פסק הדין ולדון בעניין שוב על פי המסמכים שנמצאו.

דין הבקשה להידחות.

כפי שנקבע בפסיקה, הליך בירור תביעות בבית משפט לתביעות קטנות הינו הליך מהיר ופשוט, ועל כן לא ניתנה לצדדים זכות ערעור אלא רשות ערעור בלבד. רשות ערעור תינתן רק במקרים חריגים, "במשורה שבמשורה", בהם נמצא "עוול זועק" או "בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (20.03.05).

אף אליבא דברי המבקש, אין העניין שבפנינו נכנס לגדר החריגים האמורים. יותר מכך, המבקש מציין כי בימ"ש קמא צדק בפסק דינו. על כן, כבר בשלב זה דין הבקשה להידחות.

בכך שמסמכיו של המבקש לא נמצאו עד היום אין כדי להגיע לתוצאה שונה.

על המבקש היה לדאוג לכך שכל ראיותיו יובאו במועד בפני בימ"ש קמא, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. מובן כי אין במחדליו כדי לפגוע או להטריח בשנית את המשיבה בהליך, שאמור להיות תכליתי ולהסתיים בתוך זמן קצר.

מעבר לנדרש יצויין כי עיינתי בתיק בימ"ש קמא. כתב ההגנה המצוי בתיק הינו לקוני, מחזיק עמוד אחד בלבד, וכלל לא מוזכרת שם הטענה כי המבקש תר אחר מסמכים רלוונטים נוספים, ואפילו לא נטען כי היו בידיו מסמכים כאלה.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ד, 01 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.