רמות נ' קנט קרן לביטוח נזקי טבע וחקלאות בע"מ ואח'

פסק דין

א. רקע

1.מדובר בתביעה של חקלאי המגדל כרמים במושב פצאל שבבקעת הירדן, שהוגשה כנגד שני הצדדים לחוזה הביטוח, לפיו בוטחו כרמיו לעונת 2010 כנגד נזקי טבע כדלקמן:

א.הנתבעת 1/קנט הינה חברה ממשלתית המתמחה בביטוח נזקי טבע בחקלאות.

ב.הנתבעת 2/המועצה היא תאגיד שהוקם לפי חוק מועצת הצמחים (יצור ושיווק) תשל"ג-1973 ובהתאם לסעיף 64 לחוק, המועצה מוסמכת לערוך עבור המגדלים בין בהסכמתם ובין ללא הסכמתם, ביטוח נזקי טבע ולחייבם בתשלום עבורו (התשלום מתבצע באמצעות היטלים שמשולמים על ידי החקלאי לנתבעת 2).

ג.הנתבעת 2/המועצה, מבטחת את המגדלים בחוזה ביטוח מרכזי הנהנה לאור מתכונתו מהשתתפות הממשלה בדמי הביטוח (80% סובסידיה).

ד.נתבעת 1/קנט הינה המבטח על פי חוזה הביטוח, בעוד שנתבעת 2/מועצת הצמחים הינה "בעלת הפוליסה". בחוזה הביטוח מוגדר החקלאי כמבוטח, אף כי אינו צד לחוזה.

ה.חוזה הביטוח הינו חוזה בסיסי ואין מחלוקת, כי החקלאי המבוטח יכול לרכוש אצל נתבעת 1 הרחבת הכיסוי הביטוחי במידה ויעמוד בתנאים המצוינים בחוזה הביטוח.

ו.חוזה הביטוח עוסק בשני סוגי נזקי טבע: האחד, נזקי טבע על פי חלק א' לחוזה המהווה ביטוח סיכונים ספציפיים לפרי קיים והשני, על פי חלק ב' לחוזה, עניינו ביטוח אסון טבע שהינו ביטוח סיכונים של חוסר פרי.

2.התביעה הנדונה עניינה נזק שנגרם לכרמים בגין אסון טבע. בין ביטוח כנגד נזק טבע לביטוח כנגד אסון טבע, קיים שוני. בעוד שכאשר קורה נזק טבע ניתן לאמוד פיסית את גובה הנזק כיוון שהפרי הניזוק גלוי לעין, באסון טבע הנזק אינו נראה בעין. לצורך אומדן הנזק בביטוח אסון טבע, יש לקבוע מהי כמות הפרי שתיקטף בפועל בשנת הביטוח ולהפחיתה מהיבול שהיה צפוי להיקטף אלמלא אסון הטבע (ולא יותר מהיבול המבוטח) והפרש זה, לאחר קיזוז ההשתתפות העצמית הוא היבול החסר שבגינו יש לפצות. לכן, חוזה הביטוח קובע, מהו היבול הצפוי – הוא היבול הנורמטיבי. בגין יבול זה, משולמים דמי הביטוח על ידי מגדלי הפירות למועצה (במסגרת התשלומים אותם הוסמכה המועצה לגבות על פי חוק) ובהמשך, על ידי המועצה לקנט והוא היבול המבוטח השונה בין מין פרי אחד למשנהו.

3.אין מחלוקת בין הצדדים, כי אירע אסון טבע בחלק מכרמיו של התובע בעונה הרלבנטית לחוזה הביטוח, היא שנת 2010 ואין מחלוקת, כי בהתאם לחוזה הבסיסי, היבול הנורמטיבי לשני סוגי הגידולים של התובע, האחד ענבי מאכל מוקדמים תחת כיסוי פלסטיק והשני, ענבי מאכל מוקדמים הינו 1.5 טון לדונם.

4.אין מחלוקת, כי החוזה הבסיסי לא נשלח לתובע ואין מחלוקת, כי בחוזה הבסיסי שפורסם באינטרנט, אין כל פרט שיכול לשייך אותו דווקא לתובע הספציפי והוא ערוך כחוזה כללי המתאים לכל חקלאי.

5.בחודש ינואר 2010, בסמוך לעריכת החוזה הבסיסי, שכאמור לא נשלח לתובע, שלחה נתבעת 1 לתובע מסמך הממוען אליו אישית והנושא את הכותרת:

"הנדון: ביטוח פירות לעונת 2010. על הצעתך להגיע לקנט עד ליום 31.1.10".

באותו מסמך מציינת נתבעת 1, כי נתבעת 2 רכשה עבורו ביטוח בסיסי כנגד נזקי טבע וכנגד אסונות טבע וממליצה לו להרחיב את הכיסוי הביטוחי בשני סוגי הביטוח. המסמך מסתיים בפירוט הביטוח כנגד אסון טבע שנרכש עבורו:

"מין הפרי: ענבי מאכל שטח מבוטח 88.50, יבול נורמטיבי מבוטח 2.30".

בנוסף, באותו מסמך צוין כי בביטוח נזקי טבע בסיסי, ההשתתפות העצמית הינה בשיעור של 40% ובביטוח מורחב ההשתתפות העצמית הינה בשיעור של בין 5% ל-10% בלבד ואילו לגבי ביטוח אסון טבע לא נאמר דבר לגבי ההשתתפות העצמית.

6.לקראת אמצע חודש מרץ 2010, הבחין התובע, כי אירע אסון טבע בכרמיו והוא פנה בתביעה לנתבעת 1, כאשר הוא מסתמך על אותו מסמך שנשלח אליו לפיו היבול הנורמטיבי מבוטח לפי 2.3 טון לדונם ואין כל רכיב של השתתפות עצמית. כפי שציינתי, זה המסמך היחיד שנשלח אליו ובמסמך זה גם צוינו פרטיו המזהים, סוג הפרי שהוא מגדל והשטח שבו משתרעים כרמיו (במסמך צוין שטח של 88.5 דונם בעוד הנתבעת 1 טוענת, כי השטח הינו 83.85 דונם, אך ההבדל הינו זניח לחלוטין).

7.נתבעת 1 השיבה לתובע, כי במסמך שנשלח אליו נפלה טעות והיבול הנורמטיבי המבוטח הינו לפי 1.5 טון לדונם, כפי שנרשם בחוזה הביטוח ולא לפי 2.3 טון לדונם, כפי שנרשם במסמך. לכן, לאחר הפחתה של כמות הענבים שתיקטף בפועל בכרמיו, בהתאם לחוות דעת השמאי מיבול נורמטיבי של 1.5, בקיזוז השתתפות עצמית בשיעור של 30%, לא נגרם לו כל נזק ולכן תביעתו נדחית.

8.לאור הדחיה הוגשה התביעה הנדונה.