רע"א 1753/16, דוד אורון נ' התכוף בע"מ (בהקפאת הליכים) ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני) מיום 23.2.2016 בפר"ק 39024-12-10, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לחקור את המשיבה 2 (להלן: "הנאמנת").

2. אין זו הפעם הראשונה שבה נדונה סוגיה זו לפני. הרקע העובדתי לפרשה תואר במסגרת החלטתי ברע"א 1316/15 אורון נ' שרון (1.4.2015) (להלן:"ההחלטה הקודמת"), ואין צורך להאריך בדבר בשנית. אך אזכיר, כי המבקש היה בשעתו מייסד של אשכול חברות הכולל את חברת התכוף בע"מ (להלן:"החברה"), וכיום הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל לאחר קריסת החברות. הנאמנת מונתה ביום 26.12.2010 כנאמנת לחברה במסגרת הסדר נושים, בהתאם לסעיפים 374-377 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, לפי בקשת בנקים נושי החברה. הבקשה בה עסקינן הוגשה על-ידי המבקש ביום 27.11.2014, כארבע שנים לאחר תחילת ההליך, ובה ביקש להגיש תובענה נגד הנאמנת. לטענת המבקש, הנאמנת הביאה במעשיה ובמחדליה לקריסת החברות והמבקש עצמו, הן לאחר מינויה, הן קודם לכן, כאשר לטענת המבקש כיהנה כסמנכ"לית הכספים של החברה. הנאמנת הגישה מצדה בקשה לסילוק הבקשה על הסף ולהפקדת ערובה להוצאות. בהחלטה הקודמת נדרשתי להחלטת בית המשפט המחוזי שלא לחייב את הנאמנת בהגשת תצהיר, ותחת זאת להסתפק בהגשת תגובה מפורטת מטעמה. בקשת רשות הערעור בעניין זה נדחתה, בין היתר מאחר שלא ראיתי מקום לדון בדברים בשלב הדיוני בו עמדו באותה העת. במסגרת ההחלטה הקודמת הוספתי וציינתי, כי דומה שיש מקום לאפשר למבקש לברר את טענותיו, וזאת לאחר הפקדת ערובה מתאימה. עוד ציינתי, כי על-אף שעל דרך הכלל נעשה בירור עובדתי בדרך של הגשת תצהיר, הרי שמכל מקום חזקה על בית המשפט המחוזי כי לאחר קבלת תגובתה העניינית של הנאמנת ובחינתה, יחליט על המתווה הדיוני הראוי בנסיבות העניין.

3. בהמשך להחלטה זו, ולאחר שניתן אישור לניהול ההליך מצד בית המשפט של פשיטת רגל והפקדת ערובה מצד המבקש, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הנאמנת לסילוק על הסף, והורה לה להגיש תגובה עניינית ומפורטת. בתגובה נוספת מטעם הנאמנת, היא ביקשה לדחות את הבקשה, בטענה כי מדובר בבקשה מופרכת וקנטרנית, שכל מטרתה הטלת אימים על בעל תפקיד שמונה על-ידי בית המשפט. בנוסף לכך, טענה הנאמנת על השיהוי הרב שבו הוגשה הבקשה על אף מעורבותו הרבה של המבקש בהליך, ועל כך שכל פעולותיה בוצעו באישורו של בית המשפט. כמו כן הכחישה הנאמנת כי כיהנה כנושאת משרה או סמנכ"ל כספים בחברה, וטענה כי מונתה זמן קצר קודם לבקשת הקפאת ההליכים על-ידי החברה לשם בחינת מצבה הפיננסי והכנת תזרים חירום. בהקשר זה ציינה הנאמנת כי אילו היתה מתמנה כנושאת משרה, היה על החברה לדווח על כך לציבור, וכזאת לא נעשה. עוד בהקשר זה הפנתה הנאמנת לכך שבבקשה להקפאת הליכים שהוגשה על-ידי הבנקים ביום 26.10.2010 צוין במפורש דבר העסקתה על-ידי החברה, וכי הדבר היה ידוע למבקש לכל אורך הדרך. המבקש, כך נטען, מעולם לא העלה טענה בדבר ניגוד עניינים, על-אף ההזדמנויות הרבות שהיו לו לעשות כן. בפן המשפטי טענה הנאמנת כי על-פי ההלכה הפסוקה, הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד תֵעשה רק במקרים נדירים של חריגה מסמכות, פעולה בזדון או רשלנות. זאת, מתוך חשש להרתעת יתר מפני מציאת בעלי תפקיד ראויים, ופגיעה בשיקול דעתם הראוי בביצוע תפקידם לטובת החברה. בענייננו, כך נטען, לא התקיימו נסיבות אלו. הנאמנת לא צירפה תצהיר מטעמה לתמיכה בתגובתה, וזאת לטענתה בהתאם להלכה הפוטרת בעלי תפקיד מהגשת תצהיר. עם זאת, הצהירה המבקשת כי תתמוך טענותיה בתצהיר ככל שבית המשפט המחוזי יחליט כי יש צורך בכך. המבקש לא השיב לתגובת הנאמנת, ואולם ערב הדיון ביקש לצרף מסמכים נוספים שיש בהם ללמד, לטענתו, על שיטות הפעולה שבהן נוקטת הנאמנת.

4. בדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 23.2.2016, הבהיר בית המשפט המחוזי כי הוא רואה את תגובת הנאמנת כתצהיר. או אז, עמד בא כוח המבקש על בקשתו לחקור אותה. בא כוח הנאמנת התנגד לבקשה, וטען כי לא הונח בסיס ראייתי המצדיק את חקירתה. כונס הנכסים הרשמי צידד בעמדתה של הנאמנת, והוסיף כי לעמדתו יש לייחס משקל רב לנושא השיהוי, ולמועד שבו הוגשה הבקשה. לאחר שמיעת טענות הצדדים, לרבות דבריו של המבקש עצמו שלא צוינו בפרוטוקול, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה על אתר. בהחלטה מפורטת קבע בית המשפט, כי בנסיבות העניין אין הצדקה לחקירת הנאמנת. בית המשפט הוסיף וציין כי אין מחלוקת כי הזכות לחקירת מצהיר של בעל הדין היריב היא זכות דיונית חשובה ביותר. עם זאת, כך נקבע, בתיקי חדלות פירעון מדובר בזכות מסויגת ככל שהדבר נוגע לבעל תפקיד אשר מונה על-ידי בית המשפט ואשר מהווה זרועו הארוכה. בהקשר זה הפנה בית המשפט המחוזי לכך שכל פעולותיה של הנאמנת נעשו תחת עיניו הפקוחות, כמו גם עיניהם הפקוחות של בעלי המניות והנושים, וכי למעשה לא נטענה כל טענה על-ידי המבקש לפיה אי אלו מפעולות הנאמנת נעשו בחוסר סמכות או ללא קבלת אישור בית המשפט. כמו כן קבע בית המשפט כי לא זו בלבד שלא הונחה תשתית ראייתית לגבי עבודתה של הנאמנת כשכירה בחברה קודם למינוי, אלא שלמעשה הראיות שהוצגו מלמדות אחרת. לאור זאת, אין מקום לאפשר חקירה נגדית שמטרתה "לדוג" עדויות וראיות לטענות שנטענו בעלמא. עוד צוין, כי אין חולק על כך שהמבקש והחברה קיבלו לידיהם את צו הקפאת ההליכים ביום בו ניתן, ובאותו מועד למד על אודות מינויה של הנאמנת. בנסיבות אלו, כך נקבע, היה על המבקש לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט בזמן אמת. דא עקא, שטענה כזו לא הועלתה ולו ברמז לכל אורך ההליך, ואדרבה – המבקש עצמו התייצב לדיונים והביע את תמיכתו בקיום ההליך. משכך, קבע בית המשפט, הרי שחקירתה הנגדית של הנאמנת לא תועיל לו למבקש להתגבר על השיהוי הכבד והחמור שבהתנהלותו-שלו, ובנסיבות אלו אין בה צורך. על סמך האמור, דחה בית המשפט את בקשת המבקש, והורה על השלמת הטיעונים בכתב בתוך 7 ימים.

5. מכאן הבקשה שלפני, במסגרתה טוען המבקש כי תגובת הנאמנת איננה כוללת תגובה מפורשת לעניין ניגוד העניינים שבו היתה שרויה שעה שסיפקה שירותים לחברה, ולכאורה פנתה באותה עת לבנקים על מנת שיגישו בקשה להקפאת הליכים ולמינויה כנאמנת. עוד טוען המבקש כי תגובת הנאמנת איננה מתייחסת לכך שזו לא גילתה למבקש או למי מנושאי המשרה בחברה, את דבר קשריה עם הבנקים. לטענת המבקש, די היה בכך על מנת להורות לנאמנת להגיש תצהיר מטעמה, ולכל הפחות לחקור אותה על תגובתה. יש להעניק משנה תוקף לדברים, אליבא דהמבקש, נוכח העובדה שהנאמנת נחקרה לכאורה על שיטת עבודה דומה בתיק אחר בו הופיעה כעד מומחה.

6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, כמו גם בתגובת הנאמנת באמצעות מערכת "נט המשפט" (אשר על-אף חשיבותה, המבקש לא ראה לנכון לצרפה), נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

7. הלכה פסוקה היא, כי אין מזמינים נושאי תפקידים מטעם בית המשפט, דוגמת מפרקים או כונסי נכסים, לחקירה אלא לעיתים נדירות ובמקרים המצדיקים זאת (רע"א 5524/12 עתמאנה נ' ארז, פסקה 6 (20.11.2012)). כפי שצוין בעבר על-ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה:

"נושאי תפקיד מטעם בית-המשפט ככונסי נכסים, מפרקים, נאמנים בפשיטת רגל ומנהלי עיזבון, פועלים במסגרת תפקידם בפיקוחו של בית-המשפט. בהליכים שהם יוזמים לקבלת הוראות, ההנחה היא כי הם מביאים בפני בית-המשפט תשתית עובדתית מוסמכת, שלעתים קרובות אינה מצריכה חקירה ודרישה נוספות בדרך של הגשת תצהיר וחקירה עליו, כמצופה מנושא תפקיד הפועל בחסותו של בית-המשפט. עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות כי קיימים מצבים שבהם נדרש נושא תפקיד לתמוך את בקשתו בתצהיר לאימות עובדות שהוא טוען להן, ונדרשת גם בחינה של טיעונים עובדתיים כאמור. בנסיבות שבהן הדבר נדרש מהבחינה העניינית, עשוי בעל תפקיד להידרש לחקירה נגדית, וכאשר חקירה כזו דרושה לתכלית דיונית ראויה, זכותו של בעל-דין לעמוד עליה... בענייננו נראה כי לא נגרם עיוות דין למערערת בסירוב בית-המשפט לבקשתה לחקור את הנאמן. העובדות המצוינות בתצהירו אינן שנויות במחלוקת בעיקרן, והיא לא הבהירה בערעורה מה הם אותם עניינים שבהם חקירת הנאמן על תצהירו הייתה עשויה לתרום תרומה מהותית להארת הנושא. משכך, לא הוכח כי חקירת הנאמן נדרשה לתכלית דיונית ראויה, ודין טענה זו להידחות" (ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פ"ד נה(4) 925, 937 (2001)).