רע"א 30153-12-15 צ'מפיון מוטורס בע"מ ואח' נ' עבד אלעאל

הרקע לבקשת רשות הערעור:

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בעכו (כב' השופט הבכיר ג'מיל נאסר) מיום 15.11.15 בתיק מספר 51434-02-15, לפיה הוחלט כי המבקשת, צ'מפיון מוטורס בע"מ (הנתבעת 2 בבימ"ש קמא), הינה "מורשה" של המשיבה, קבוצת VW – פולקסוואגן העולמית (הנתבעת 3 בבימ"ש קמא) – בישראל.

התובעת בבימ"ש קמא הגישה בקשה להכיר בהמצאת כתב התביעה אל קבוצת VW באמצעות המבקשת כהמצאה שבוצעה כדין לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות"). מדובר בתביעה כספית ע"ס 176,900 ₪ בעילה נזיקית/חוזית במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעות בגין הפסדים שנגרמו לה כתוצאה מתקלות ייצור שהתגלו במנוע רכבה מסוג פולקסווגן גולף, אשר יוצר על ידי קבוצת VW, יובא ושווק בארץ על ידי המבקשת, ובהמשך נרכש על ידה מחברת אוטו דיל מכירות רכב 1997 בע"מ (הנתבעת 1) כרכב משומש. כאמור, בימ"ש קמא קבע בהחלטתו מיום 15.11.15 כי יש להכיר בהמצאת כתב התביעה נגד קבוצת VW לכתובתה של המבקשת כהמצאה ל"מורשה בהנהלת עסקים" של קבוצת VW. בימ"ש קמא קבע בהחלטתו כי קיימות אינדיקציות המצביעות על קשר אינטנסיבי משמעותי בין הנתבעות 2 ו-3 (קבוצת VW והמבקשת), אשר בעטיו ניתן להניח בדרגת וודאות גבוהה כי המבקשת תעביר לידיעת קבוצת VW את דבר ההליכים שהוגשו נגדה במסגרת התביעה ודי בכך כדי להכשיר את ההמצאה של כתב התביעה למבקשת עבור קבוצת VW. על כן, נקבע כי ההמצאה של כתב התביעה לקבוצת VW באמצעות המבקשת נעשתה כדין וכי על המבקשת להודיע אודות כך לקבוצת VW.

טענות הצדדים:

המבקשת טוענת כי החלטה זו שגויה ואינה עולה בקנה אחד עם הדין. נטען כי דרך המלך להמצאת כתבי בי דין לנתבע זר עוברת דרך תקנה 500 לתקנות וקבלת אישורו של בית המשפט להמצאת כתב הטענות אל הנתבע הזר. כן נטען כי הבקשה שהגישה המשיבה להכיר בהמצאת כתבי הטענות לידי המבקשת, בהיותה מורשה מכוח תקנה 482 לתקנות, אינה אלא ניסיון שנועד להתחמק מהצורך בקבלת היתר המצאה לפי תקנה 500 לתקנות, על כל הכרוך בכך לרבות תרגומה של התובענה לשפה המדוברת של הנתבע הזר. נטען כי קבלת גישה פרשנית לפיה כל יבואן בארץ הוא מורשה של יצרן זר תיצור מצב בלתי מתקבל על הדעת אשר ספק אם הצדדים התכוונו אליו, לא כל שכן רצו בו. נטען כי קביעה כזו תגרום למתיחה של גבולות תקנה 482 לתקנות וכפועל יוצא להפיכתה של תקנה 500 לתקנות לאות מתה. כן נטען כי קביעה משפטית לפיה יבואן של נתבע זר הינו מורשה תגרום לשינוי רטרואקטיבי של הסכמות הצדדים ויחייבו את היבואן המקומי לקבל עליו התחייבויות שהוא לא רצה כלל לקבל על עצמו מלכתחילה ומאידך שהיצרן הזר כלל לא התכוון לתת לו. עוד נטען כי לא ניתן להיתלות בהתפתחויות טכנולוגיות על מנת להצדיק הכרה ביבואן מקומי כמורשה של נתבע זר, שכן הבחינה שבית המשפט אמור לבצע בטרם יחליט כי יש לו סמכות עניינית לדון בתביעה שבה מעורב נתבע זר הינה בחינה מהותית ולא בחינה טכנית.

לטענת המבקשת, כדי שניתן יהיה להיכנס לגדר תקנה 482 לתקנות, העוסקת בהמצאה למורשה בהנהלת עסקים, לא די בקשר עסקי כלשהו בין צדדים אלא נדרשת קיומה של מערכת יחסים מיוחדת במסגרתה פלוני מורשה לנהל עסקים של אלמוני. נטען כי מערכת יחסים כזו אינה מתקיימת בענייננו ולא נפרסה בפני בימ"ש קמא כל ראיה בעניין זה. עוד נטען כי חרף המבחנים שנקבעו בפסיקה ועל אף שלא נפרסו כל ראיות בענייננו, קבע בימ"ש קמא כי המבקשת הינה מורשה של VW. נטען כי שגה בימ"ש קמא מאחר שלא הוכח כי המבקשת הינה מנהלת עסק בישראל עבור VW.

המשיבה (התובעת בבימ"ש קמא) טוענת כי סוגיה זו בדבר הפעלת תקנה 482 לתקנות בדבר היותה של המבקשת מורשה לניהול עסקים מטעם חברת פולקסווגן כבר נדונה והוכרעה לאחרונה בביהמ"ש המחוזי בת"צ (מרכז) 22585-07-15 תאופיק נסאר ואח' נ' צמפיון מוטורס ואח' (עניין נסאר), שם נקבע כי צ'מפיון מוטורס מהווה מורשה לניהול עסקים מטעם חברת פולקסווגן (בעניין זה הוגשה מאוחר יותר גם החלטה שניתנה ברע"א 77/16 ביום 24.1.16 ואשר דחתה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל). כן נטען כי גם בהליך אחר שהמבקשת וחברת פולקסווגן היו מעורבות בו והתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"צ 4805-03-13 שרביט ואח' נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ ואח' (פסק דין מיום 13.8.15)) קיבלה המבקשת את כתבי בית הדין בשמה של פולקסווגן, שם שתיהן היו מיוצגות על ידי אותו משרד עורכי דין ואפילו הגישו כתב תשובה משותף לבקשת האישור שם. כמו כן, בהסדר פשרה שהוגש לאישורו של בית המשפט בעניין שרביט הנ"ל הסכימה צ'מפיון למחוק את פולקסווגן מבקשת האישור וליטול על עצמה את כל ההתחייבויות כלפי הקבוצה שם.

לטענת המשיבה העלאת הטענות בבקשה זו באופן סלקטיבי מותירה רושם של חוסר תום לב מצד המבקשת ומצדיקה בפני עצמה את דחיית טענתה שהיא אינה מורשית לקבל כתבי בית דין בשמה של קבוצת פולקסווגן. נטען כי למבקשת גם אין שום הסבר מדוע היא הסכימה במסגרת הסדר הפשרה שאושר לאחרונה על ידי ביהמ"ש וקיבל תוקף של פסק דין למחוק את פולקסווגן וליטול על עצמה את כל ההתחייבויות שמטיל הסדר הפשרה. נטען כי האמור לעיל מלמד כי בין המבקשת לפולקסווגן מתקיים הרבה מעבר לאותו "קשר אינטנסיבי" שעונה על דרישת הפסיקה וכי המבקשת היא מורשה לקבלת כתבי בית דין מטעם פולקסווגן.

בנוסף טוענת המשיבה כי בין הצדדים התנהל הליך קודם במסגרת ת.א. 10528-05-14 בבימ"ש השלום בעכו ובהליך הקודם ניהלה המבקשת מו"מ לצרכי פשרה עם המשיבה והן הגיעו להסכם לפיו התחייבה המבקשת לתקן את המנוע במכוניתה של המשיבה ולהחזיר את הרכב כשיר לנסיעה, כאשר עלויות התיקון התחלקו בין שלושת הצדדים. באותה תביעה הוסכם בין הצדדים, בהתאם לבקשת המבקשת, למחוק את פולקסווגן מהתביעה. כן נטען כי לאחר חתימת הצדדים על ההסכם התנערה המבקשת מחובתה לתיקון הרכב, בטענה כי המנוע ברכב נמצא מפורק ללא ידיעתה. נטען כי מכאן נולדה עילת התביעה השנייה של התובעת (המשיבה כאן). נטען כי תביעת המשיבה נגד היצרנית חברת פולקסווגן הומצאה לידי המבקשת ובעקבות ההמצאה הודיעה המבקשת לביהמ"ש קמא כי אינה מורשית לקבל כתבי בי-דין בשם חברת פולקסווגן. משכך עתרה המשיבה למתן צו לגילוי ספציפי מטעם חברת צ'מפיון מוטורס לפיו נתבקשה צ'מפיון לגלות את פרטי מורשה החתימה לצורך קבלת כתבי בי-דין מטעם חברת פולקסווגן בארץ. נטען כי בתגובה שהגישה צ'מפיון מוטורס נטען כי אינה יודעת פרטי מורשה החתימה מטעם חברת פולקסווגן בארץ ומשכך עתרה המשיבה להפעיל את תקנה 482 לתקנות ולקבוע כי המבקשת משמשת כמורשה לניהול עסקים מטעם חברת פולקסווגן.

המשיבה טוענת כי בימ"ש קמא ביסס החלטתו על מכלול הראיות המצביעות על הקשר העסקי בין המבקשת לחברת פולקסווגן, כגון: מידע העולה מאתרי האינטרנט של חברת צ'מפיון מוטורס וחברת פולקסווגן ישראל, המלמדים כי המבקשת מייבאת באופן בלעדי כלי רכב חדשים אך ורק מתוצרת קונצרן פולקסווגן העולמי; המבקשת משתמשת בסמלי קבוצת פולקסווגן העולמית ובמוניטין העסקי שלה; באתר חברת פולקסווגן ישראל, בתחתית דף האינטרנט, נכתב כי "כל הזכויות שמורות לצ'מפיון מוטורס", מה שתומך במסקנה כי המבקשת היא המנהלת והמפעילה של אתר פולקסווגן ישראל ואחראית לתכניו; באתר האינטרנט של פולקסווגן ישראל יש קישור שמעביר את הגולש ישירות לאתר של צ'מפיון. כמו כן, נטען כי בעניין שרביט הנ"ל בחרה המבקשת לחזור בה מהטענה כי אינה מורשית לקבלת כתבי בית דין בשמה של פולקסווגן, שם קיבלה המבקשת את כתבי בית הדין בשמה של פולקסווגן, שתיהן היו מיוצגות על ידי אותו משרד עורכי דין ואפילו הגישה כתב תשובה משותף לבקשת האישור שם. כמו כן, בהסדר הפשרה שהוגש לאישורו של ביהמ"ש בעניין שרביט הנ"ל הסכימה צ'מפיון למחוק את פולקסווגן מבקשת האישור וליטול על עצמה את כל ההתחייבויות כלפי הקבוצה שם. נטען כי גם בפרשת נסאר הנ"ל השופטת פסקה כי יש להכיר בצ'מפיון כמורשה לניהול עסקים לצורך תקנה 482 לתקנות ובקשת רשות הערעור נדחתה, כאמור.