רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ ואח' נ' מוניות קו 51 בע"מ

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט מ' אלטוביה) בת"א 43545-07-15 מיום 17.3.2016, בה נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, ככל שהיא מתייחסת אל המבקשים.

רקע

2. זהו, בתמצית, הרקע הנצרך לדיון בבקשה שלפני: המשיבה, חברה המפעילה קו שירות של מוניות בין הערים פתח תקווה ותל-אביב, הגישה תביעה נגד ששים וששה נתבעים, ובהם המבקשים בבקשה דנן. בין הנתבעים שתי חברות המפעילות אף הן מוניות שירות (אחת מהן היא המבקשת 1 דכאן), ומספר רב של אנשים פרטיים שלפי הטענה הם נהגי מוניות הפועלים בשירות אותן חברות ומפעילים מוניות במסגרתן. בתביעה נטען כי החברות והנהגים מפעילים מוניות על קו השירות שהמבקשת אוחזת בו ברישיון, וזאת בניגוד לתנאי רישיונם-שלהם ותוך קיפוח זכויותיה ופרנסתה של המבקשת. במסגרת התביעה התבקשו שני סעדים: האחד, צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים להפר את תנאי הרישיון; והשני, סעד כספי בסכום שלמעלה ממיליון ₪ המשקף, לפי הנטען, את הנזק שגרמה התנהלותם של הנתבעים ועושר שלא במשפט שהתעשרו הנתבעים על חשבון המשיבה.

3. בנוסף לתביעה, הגישה המשיבה בקשה למתן צווי מניעה זמניים האוסרים על הנתבעים לפעול בניגוד לרישיון קו השירות שלהם, ובכלל זה לבצע נסיעות פנימיות אסורות בתוך העיר תל אביב, ובייחוד בחלק החופף לקו השירות של המשיבה. במסגרת החלטתו בבקשה זו, שניתנה ביום 23.11.2015, הבחין בית המשפט המחוזי בין שתי קבוצות של נתבעים: קבוצה אחת היא קבוצת הנתבעים שהוכח לכאורה כי הם נהגי מוניות בפועל, ואשר קיימות לכאורה ראיות ישירות לכך שחרגו מקו השירות המותר; קבוצה שניה היא קבוצת נתבעים שהם בעלים של מספר מונית, ושהוכח לכאורה כי אותה מונית הפרה את תנאי הרישיון. בית המשפט המחוזי קבע כי קשה לקבוע ממצאים לכאוריים בנוגע לסיכויי ההליך כלפי הקבוצה השנייה, משום שיתכן שהנסיעות האסורות בוצעו על-ידי נהג ששכר את המונית מבעליה, ללא ידיעת הבעלים; לעומת זאת, בכל הנוגע לקבוצה הראשונה קיימים סיכויים של ממש לתביעה. לאור ההבחנה בין סיכויי ההליך ביחס לכל אחת מן הקבוצות, הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו המניעה הזמני שהתבקש כלפי הנתבעים מן הקבוצה הראשונה (אשר מנתה 19 נהגים), ואילו נגד שאר הנתבעים נמחקה הבקשה. יצוין כי המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אך זו נדחתה ברובה בהחלטתי מיום 10.4.2016 (רע"א 8837/15).

4. סמוך לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי הנ"ל, ביום 26.11.2015, ניתן פסק דין חלקי במסגרת ההליך. פסק הדין החלקי מתייחס למספר נתבעים שלא הגישו כתב הגנה במועד. בפסק הדין נקבע כי מאחר שהמועד להגשת כתב הגנה מטעם נתבעים אלו חלף, הרי שהמשיבה זכאית לקבל פסק דין לטובתה. לפיכך נקבע כדלקמן:

"ניתן בזה פסק דין לפיו צווי המניעה הזמניים מיום 23.11.2015, יהיו לצווי מניעה קבועים ככל שמדובר במשיבים הנזכרים לעיל [אלו שלא הגישו כתב הגנה – נ' ס'] ובמידה שצו המניעה הזמני ניתן נגדם באופן אישי.

אשר לתביעה הכספית. מאחר ואין מדובר בסכום כסף קצוב, והמבקשת [המשיבה דכאן – נ' ס'] נדרשת להוכיח את תביעתה הכספית גם בהעדר הגנה, איני רואה לנכון לקיים דיון נפרד ביחס למשיבים הנזכרים לעיל.

ככל שהמבקשת תוכיח את תביעתה הכספית במסגרת הדיון בתביעה נגד יתר הנתבעים תבחן נפקות הממצאים בעניין זה ביחס למשיבים הנזכרים לעיל".

           גם על פסק דין חלקי זה השיגה המשיבה במסגרת בקשת רשות הערעור שהגישה, והשגותיה על פסק הדין נדחו.

5. מרביתם של הנתבעים שלא הגישו כתב הגנה במועד הגישו בקשה לביטול פסק הדין (להלן: מבקשי בקשת הביטול). נתבעים אלו היו מיוצגים יחדיו על-ידי עורך דין, ולטענתם הסתבר להם למפרע כי עורך הדין עבר לפני מספר שנים שבץ מוחי, יכולותיו הקוגניטיביות נפגעו והוא לא טיפל כיאות בתביעה נגדם: עורך הדין היה משוכנע שאין צורך בהגשת כתב הגנה, ודי בהתגוננות מפני הבקשה לצווי מניעה זמניים. משהוברר הדבר החליפו הנתבעים הללו את ייצוגם והגישו בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדם.

6. ביום 17.3.2016 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה זו. בהחלטה נקבע כי ההסבר לאי-הגשת כתב ההגנה 'נראה דחוק', ומכל מקום, היה על מבקשי בקשת הביטול לערוך את הבירור מול עורך הדין בטרם יחלוף המועד להגשת כתב ההגנה, ולא, כפי שטענו בעצמם, זמן רב לאחר מכן. באשר לסיכויי ההגנה של מבקשי בקשת הביטול, נקבע כי יש לבחון אותם על רקע ההבחנה שנערכה בהחלטה על אודות צווי המניעה הזמניים. אותם אלו שהוּצא נגדם צו מניעה זמני על בסיס ראיות לכאוריות להפרת תנאי הרישיון, סיכויי ההגנה שלהם בהליך נמוכים; וממילא, אין מקום לבטל את פסק הדין החלקי שניתן כלפיהם. בית המשפט עיין בכתב ההגנה שצורף לבקשת הביטול, ולא ראה כי יש בטענות שהופיעו בו כדי להושיע אותם מבקשים, ודחה את בקשתם.