רע"א 6592-15 ז' נ' ז' ואח'

           לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) בפש"ר 8691-01-15 מיום 13.7.2015, אשר במסגרתה קצב בית המשפט את סכום המזונות החודשי שעל המבקש לשלם למשיבה 1 והעמידו על סך של 3,000 ש"ח בתוספת ריבית פיגורים בסך 500 ש"ח לחודש.

רקע והליכים קודמים

1. המבקש והמשיבה 1 הם בני זוג לשעבר שנפרדו בשנת 2009 והתגרשו בשנת 2013 ולהם שלושה ילדים קטינים משותפים. בשנת 2009 חייב בית הדין השרעי בבקה אל גרביה את המבקש בתשלום חודשי של דמי מזונות למשיבה 1 בסך 3,900 ש"ח. ביום 4.2.2015, במסגרת הליכי פשיטת רגל, ניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת צו כינוס לנכסי המבקש, לאחר שהכריז על חובות בסך 600,000 ש"ח לשמונה נושים. בתוך כך הושת על המבקש צו תשלום חודשי בסך 400 ש"ח לטובת נושיו ועו"ד עבד סאמר מונה למנהל מיוחד על נכסיו (להלן: המנהל המיוחד). על רקע זה, הגישה המשיבה 1 לבית המשפט המחוזי בקשה להקצבת מזונות חודשיים בסך 3,000 ש"ח בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל).

החלטתו של בית המשפט המחוזי

1. המנהל המיוחד טען כי למעלה מ-50 אחוזים מסך הנשייה בעניינו של המבקש – חוב בסך 328,462 ש"ח – הינם חוב מזונות בדין קדימה שהמבקש חב למשיבה 1. לשיטתו, חוב מזונות בשיעור כה גבוה יכול להעיד על חוסר תום לבו של המבקש במועד היווצרות החוב, אשר ביכולתו להקים עילה לביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו.
2. המשיבה 1 טענה כי המבקש נמנע כליל מתשלומי המזונות בהם חויב. לטענתה הימנעותו של המבקש מלשלם את חוב המזונות לילדיהם אינה נובעת מחוסר יכולת כלכלית לעמוד בתשלומים אלו, אלא נגועה בחוסר תום לב ועולה כדי התעמרות בנושה. המשיבה 1 הצביעה על נכסים שונים שלטענתה שייכים למבקש, בעוד שמנגד, עמדה על כך שאין די בהכנסותיה לכיסוי הוצאותיה, לרבות הוצאות גידול שלושת ילדיה, ושתמיכה מהוריה היא שמאפשרת לה לכסות על הפרש זה.
3. המבקש טען כי סכומי המזונות שפסק בית הדין השרעי שעליו לשלם למשיבה 1 אינם משקפים את יכולתו הכלכלית, כשלטענתו הכנסתו החודשית עומדת על סכום של 4,300 ש"ח והיא אינה מאפשרת לו לעמוד בתשלומים אלו. המבקש הוסיף וטען כי מצבה הכלכלי של המשיבה 1 טוב יותר מהמצב הנטען על ידה והצביע על חופשותיה ועל נכסים שרכשה. כן טען המבקש כי שכרה של המשיבה 1 גבוה יותר מגובה השכר שלו טענה ושבנוסף לו היא מקבלת קצבת ילדים. כמו כן טען המבקש כי הוא מעניק אי אלו סכומים לילדיו בעת ביקורים שהם עורכים אצלו ושאם יאלץ לשלם למשיבה 1 את תשלומי המזונות לא יישארו לו כספים להעניק לילדיו בביקוריהם. על רקע דברים אלו ביקש המבקש להעמיד את תשלום המזונות על 1,500 ש"ח לחודש.
4. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש מתעלם במשך שנים מחובתו לשלם מזונות עבור ילדיו ונמנע מלעשות כן גם לאחר שניתן צו הכינוס בעניינו, ובכך הוא ממשיך לצבור חובות חדשים. בית המשפט קבע כי די בהתנהגות זו של המבקש על מנת להצדיק את ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו. בית המשפט עמד על נסיבות עניינו של המבקש וקבע כי סיכויי המבקש לקבל הפטר מתשלום חוב המזונות נמוכים. נוכח האמור, ובשים לב לכך שכבר ניתן למבקש צו כינוס, קבע בית המשפט כי תשלום מזונות הילדים החודשי יעמוד על סך 3,000 ש"ח לצד תשלום חודשי של ריבית פיגורים בסך 500 ש"ח, שניהם ממועד מתן צו הכינוס בעניינו של המערער.

תמצית הבקשה לפני

5. המבקש חוזר על טענותיו לפני בית המשפט המחוזי בדבר מצבה הכלכלי הטוב של המשיבה 1 לעומת מצבו הירוד; ועל כך שסכום המזונות בו הוא חויב אינו הולם את הכנסתו החודשית. בנוסף טוען המבקש כי שגה בית המשפט כאשר קבע שעליו לשלם סכומים שהוא אינו יכול לעמוד בהם, בלי לאזן בין האינטרסים של נושיו האחרים זולת המשיבה 1. כמו כן טוען המבקש כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר חוסר תום לבו עקב כך שלא שילם את תשלומי המזונות אינה מבוססת.

דיון והכרעה

6. הקצבת מזונות מתוקף סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל מביאה לסיומו של הליך דו-שלבי. השלב הראשון מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה או בתי דין בעלי סמכות מקבילה, אשר פוסקים סכום מזונות שהיה על החייב לשלם אילו היה סולבנטי; והשלב השני מתנהל בבית המשפט שמופקד על פשיטת רגל, אשר מאזן בין הזכאי למזונות לבין שאר נושי החייב. על בית המשפט של פשיטת רגל לאזן בין זכויותיהם של נושי החייב ושל החייב עצמו לבין זכויות הזכאי למזונות. בתוך כך שומה על בית המשפט ליתן דעתו לסכום החובות של החייב, לסכום המזונות שעל החייב לשלם מדי חודש, לסכום החודשי שעל החייב לשלם בתקופת פשיטת הרגל וכן להכנסותיו של החייב [ראו: רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (3.1.2010)]. מדובר בעניין שלגביו מסור לבית המשפט של פשיטת הרגל שיקול דעת רחב, שככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בו, אלא אם נפלה בו טעות של ממש [ראו: רע"א 8015/12 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (‏21.2.2013)]
7. סבורני כי במקרה דנן החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת כראוי ומנומקת, והמבקש לא הצביע על טעות מהסוג המצדיק התערבות בה.
8. טענות המבקש בדבר מצבו הכלכלי לעומת זה של המשיבה 1 תוקפת ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, שאין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בהם, וממילא אינן מבוססות במידה הנדרשת ומתעלמות מטענות המשיבה 1 המשייכות לו נכסים שונים. זאת ועוד, מעיון בתלושי המשכורת של המשיבה 1 שצורפו לבקשה זו עולה כי שכר הנטו שלה עומד על סך 7,608 ש"ח, כפי שטענה המשיבה 1 ובניגוד לטענתו של המבקש, שנקב בסכום הברוטושל שכרה, 11,500 ש"ח, כסכום הנטו שהיא משתכרת. כמו כן סבורני כי האיזון שערך בית המשפט הוא איזון ראוי שלוקח בחשבון את מעמדו של חוב המזונות, שכאמור עולה על 50 אחוזים מסך כל חובותיו של המבקש, ואת האינטרסים שהוא מגלם. אין חולק שהמשאבים במקרים של פשיטת רגל, מעצם טבעם, מוגבלים. ואולם, אין בעובדה זו כדי לבסס טענה כנגד החלטת בית המשפט כל אימת שיעדיף נושה אחד על משנהו. יש להצטרף גם למסקנתו של בית המשפט בדבר חוסר תום לבו לכאורה של המבקש, אשר נלמד מאי עמידתו הגורפת בתשלום המזונות לילדיו. זאת ועוד, העובדה שהמבקש מודה שהוא מעביר כספים ומתנות לילדיו כאשר הם מבקרים אותו פועלת לחובתו, ומעידה על בחירתו לנהוג על פי שיקול דעתו תוך התעלמות מהחלטות שיפוטיות.

סוף דבר

9. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות בנסיבות העניין.

           ניתנה היום, ‏י"ד בכסלו התשע"ו (‏26.11.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   15065920_W03.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il