רע"ב 8966/16

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (השופט א' משניות) בעת"א 34183-08-16 מיום 3.11.2016. בפסק הדין נדחתה עתירת אסיר, שעניינה בהסרת סיווגו כ"טעון הגנה" ושילובו במסגרת טיפולית לעברייני מין בבית סוהר "חרמון".

           רקע עובדתי

2. המבקש, יליד שנת 1996, נדון על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לנוער לחמש שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו (6.7.2015), בגין עבירות מין שביצע בשני קטינים (גזר הדין ב-תפ"ח 40602-07-15 ניתן ביום 27.6.2016); בנוסף הושת על המבקש מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. גזר הדין בעניינו של המבקש מצייר תמונה מצמררת של התעללות מינית קשה מצידו של המבקש, לעיתים תוך שימוש בכוח ואיומים, בשני ילדים שהיו אז כבני 11 בלבד. המבקש חילל את האוטונומיה של הקטינים על גופם פעם אחר פעם, בשיטתיות ועל פני תקופה ממושכת (למעלה משנה), תוך ניצול תמימותם ופערי הכוחות הטבעיים שבינו לבינם – כאשר בעת ביצוע המעשים היה המבקש בתחילה על סף בגירות ועד להגיעו לגיל 18.5. עוד עולה מגזר הדין, כי המבקש לקח אחריות מלאה על מעשיו, הודה בעבירות, הביע חרטה עמוקה וחש ייסורי מצפון, וביקש לקבל טיפול על מנת שלא יחזור על מעשי העבירות.

                   לענייננו יש לציין, כי לפי גזר הדין כבר במהלך שנת 2013 אובחן המערער על ידי פסיכיאטר כמי שסובל מסטייה מינית מסוג פדופיליה הומוסקסואלית. סמוך לפני אבחונו חשף המבקש בפני עובד סוציאלי, מעשים מיניים שביצע במשך למעלה משנתיים (החל משנת 2010) בילדים קטנים אחרים באזור מגוריו – כאשר לדבריו הוא נהג לשכנע אותם לבוא לביתו באמצעות כסף מועט ששילם להם, ואז עשה בהם כרצונו. לא נוהלו הליכים נגד המבקש בגין המעשים הללו, כפי הנראה בהעדר מתלוננים. ואולם הוא נאלץ לעזוב את הפנימייה שבה שהה, וכל ניסיונותיהם של רשויות הרווחה למצוא עבורו מסגרת טיפולית עלו בתוהו. בתוך כך, במהלך שנת 2014 שולב המבקש על ידי הרשויות בטיפול מיני-חברתי – אך כפי הנראה לא היה בכך כדי לסייע, שכן בדיעבד מתברר שבמקביל לטיפול הוא ביצע את המעשים שביסוד גזר הדין. בית המשפט לנוער הבהיר בהקשר זה כי לחוסר ההצלחה של המבקש במסגרת טיפולית יש שני פנים: מצד אחד ניכרת כוונתו הכנה לחדול ממעשיו, אך מצד שני קיים חשש ממשי שכוחו של המבקש אינו עומד לו להפסיק לפגוע באחרים. בשולי גזר הדין פנה בית המשפט לנוער לשירות בתי הסוהר, בהמלצה לנסות ולשלב את המבקש בהליך טיפולי מתאים.

3. לאורך ההליכים נגדו היה המבקש נתון במעצר מאחורי סורג ובריח. לדברי המשיב, שירות בתי הסוהר (להלן: המשיב או שב"ס), כבר עם מעצרו דיווח המבקש לקצין המודיעין כי הוא נתון להצקות ואיומים עקב היותו עבריין מין, וביקש לקבל סטטוס של "טעון הגנה".

                   כאן המקום לבאר כי על פי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר בנושא "אסירים טעוני הגנה" (שמספרה 04.04.00, להלן: הפקודה), אסירים שנשקפת סכנה לחייהם מאסירים אחרים יוחזקו באגפים נפרדים. הפקודה קובעת ארבע עילות להגדרת אסיר כטעון הגנה: שיתוף פעולה שנחשף עם רשויות החוק; סכסוכים בין קבוצות עבריינים; אסירים שהפרו כללי התנהגות מקובלים בחברה העבריינית – כדוגמת עברייני מין, מי שהתרועעו עם נשותיהם של אסירים אחרים, וכיוצא באלה; ועובדי רשויות, כדוגמת שוטרים וסוהרים לשעבר. יצוין כי כאשר קיים יסוד סביר להניח שנשקפת סכנה ממשית לחייו של אסיר בכל מקום שבו ישהה במחיצת אסירים אחרים, לרבות באגפים לטעוני הגנה – ככלל הוא יוחזק בהפרדה בתא בודד ובהגבלת מגע בין האסירים באגף (טעון הגנה ברמה א). במקרים אחרים ניתן להסתפק בהשמתו של האסיר באגף ייעודי לטעוני הגנה – שבו קיימת הגבלת מגע בין האסירים באגף לבין יתר אסירי בית הסוהר, אך לא קיימת הגבלת מגע בין האסירים בתוך האגף (טעון הגנה ברמה ב). "ועדת טעוני הגנה", המורכבת מקצין אסירים, קצין בטחון וקצין מודיעין, היא שמגדירה אסיר מסוים כ"טעון הגנה" ומורה על העברתו במידת הצורך בין בתי הסוהר (להלן: ועדת טעוני הגנה או הוועדה); והוועדה היא גם זו שבסמכותה להורות על ביטולו של הסטטוס. פקודת הנציבות מבהירה כי "ככלל, לא יתבצע שינוי בהגדרת אסיר טעון הגנה כל עוד קיים מידע מודיעיני מבוסס כי נשקפת סכנה לחייו, גם אם האסיר יצהיר כי אינו טעון הגנה, וכי הוא מוכן לשאת בסיכון הנובע מביטול הגדרתו כטעון הגנה" (סעיף ה.7. לפקודה).

                   מתסקיר שירות מבחן שנערך בחודש מאי 2016 עולה כי הסתגלותו של המבקש לחיים בבית הסוהר לוותה בקשיים רבים ועימותים עם אסירים; והוא אף דיווח על התעללות מינית ונפשית קשה מצד אסירים אחרים על רקע סוג העבירות שבהן הורשע. בנסיבות אלה הוא סווג כאסיר טעון הגנה ברמה ב, והועבר לאגף ייעודי בבית הסוהר "אשל". לאורך תקופת מעצרו ומאסרו נמצא המבקש במעקב פסיכיאטרי במרפאת בריאות הנפש של שב"ס (להלן: מב"ן), ומקבל טיפול תרופתי. עם זאת, המבקש טרם השתלב במסגרת המאסר בטיפול ייעודי לעברייני מין.

4. יצוין עוד טרם שאגש ללב העניין, כי מתגובת המשיב לבקשת רשות הערעור עולה כי קיימים שני סוגים של טיפול הניתן לעברייני מין במסגרת מאסר. במספר בתי סוהר מתקיימות קבוצות פסיכו-חינוכיות – שהן תכניות לטיפול קבוצתי קצר מועד (בין 12 ל-15 מפגשים), המתמקד בהעשרת הידע של האסיר והקניית כלים לפיתוח כישורי חיים (להלן: קבוצת כישורי חיים). מי שמנחה את הקבוצות הללו הם עובדים סוציאליים מטעם שב"ס, והנושאים העיקריים שבהם עוסקות הקבוצות הם פיתוח תקשורת חיובית ולא אלימה, פיתוח תחושת אמפתיה כלפי נפגע העבירה, זוגיות ומיניות בריאה, וכן הלאה. יודגש כי קבוצות כישורי חיים אינן מהוות טיפול שיקומי בתחום עבריינות המין.

                   בנוסף, קיימות קבוצות לטיפול ייעודי בעברייני מין – המונחות על ידי קרימינולוגים קליניים בכירים מטעם מב"ן, בשיטת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. מטרת טיפול זה היא להפחית את רמת הסיכון הנשקפת מהאסיר לביצוע עבירות מין חוזרות (להלן: טיפול ייעודי). הטיפול הייעודי הוא אינטנסיבי ותובעני מבחינת האסיר, ונמשך על פני כשנה וחצי במתכונת חד שבועית. על פי רוב, בכל זמן נתון מתקיימות רק שלוש קבוצות טיפול ייעודי, כשבכל קבוצה משתתפים כ-15 אסירים בלבד; כלומר רק 45 אסירים זוכים לקבל את הטיפול הייעודי מדי שנה, ועל כן רשימת האסירים הממתינים לשילוב בקבוצה היא ארוכה.