רע"פ 8925/14 יהודה פרנקל נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ד"ר ש' בורנשטין), מיום 7.12.2014, בע"פ 29700-08-14, אשר בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת א' נחמן), בת"פ 2656-09, הכרעת דין מיום 3.9.2012 וגזר דין מיום 14.7.2014.

2. המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו, ובהחלטתי מיום 11.1.2015, הוריתי על עיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

3. במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש בכתב אישום מתוקן, אשר מחזיק שלושה אישומים, ומייחס למבקש עבירות שונות, שעיקרן הוא שימוש שעשה המבקש בהיתר העסקה של עובד זר שניתן לאימו, על מנת להסדיר אשרות עבודה לעובדות זרות שהגיעו לישראל, בתמורה לתשלום, ושלא כדין. על יסוד הודאתו, הורשע המבקש בעבירות הבאות: 3 עבירות של מרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977; תיווך שלא כדין, לפי סעיף 79(א)(1)-(2), בצירוף סעיף 65(א) לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן:חוק שירות התעסוקה); 3 עבירות של גביית כספים שלא כדין, לפי סעיף 69ד(א) בצירוף סעיף 80(ג) לחוק שירות התעסוקה.

4. עוד הוסכם בהסדר הטיעון, כי המבקש יודה במיוחס לו, וייוגש בעניינו תסקיר מטעם שירות המבחן. ככל שהתסקיר ישא אופי חיובי, יטענו הצדדים במשותף לעונש של 6 חודשי מאסר, לריצוי בדרך של עבודות שירות; אך אם התסקיר יהיה שלילי, המשיבה תטען כי יש להשית על המבקש מאסר לריצוי בפועל. בתסקיר שהוגש לבית המשפט, וכן בתסקיר משלים, תוארו נסיבותיו האישיות של המבקש; עברו הפלילי; והקושי שלו לקחת אחריות על מעשיו. בנסיבות אלה, התרשם שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות העבירות, ונמנע מהמלצה על חלופה עונשית בעניינו של המבקש.

5. ביום 14.7.2014, גזר בית משפט השלום בראשון לציון  את דינו של המבקש. בית משפט השלום עמד על הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של המבקש, ובהם יכולתה של המדינה לפקח על כניסת עובדים זרים לישראל; הונאת רשויות המדינה והונאת המתלוננות תוך ניצול מצוקתן, מתוך בצע כסף. לאחר זאת, סקר בית המשפט את מדיניות הענישה במקרים דומים, וקבע את מתחם העונש לכל אישום. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבידות, נתן בית המשפט את דעתו לתכנון המוקדם של העבירות, ליוזמה ולנזק שנגרם כתוצאה מן המעשים. בנוסף, נשקלו מצבו האישי והבריאותי של המבקש, לרבות נסיבותיו המשפחתיות, והודאתו בכתב האישום. לחומרה, נזקפו לחובתו של המבקש העובדה שהוא לא גילה אמפתיה כלפי המתלוננות, וכן עברו הפלילי. בשים לב למכלול שיקולי הענישה, הושתו על המבקש בגזר הדין העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר, לריצוי בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, לבל יעבור המבקש עבירה מן העבירות בהן הורשע; וכן קנס בסך 50,000 ש"ח, או 500 ימי מאסר תמורתו.

6. המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית המשפט המחוזי, וביום 7.12.2014, נדחה הערעור על שני חלקיו. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להורות על ביטול הרשעתו של המבקש, אשר הודה במיוחס לו, כשהוא מיוצג על-ידי עורך דין. צויין, כי לאחר שהוגש תסקיר לבית משפט השלום, הביע המבקש רצון לחזור בו מהודאתו. בעקבות זאת הוחלף ייצוגו של המבקש, אך בהמשך חזר בו המבקש מרצונו לחזור מן ההודאה. נקבע, כי האישומים בהם הודה המבקש מבססים את העבירות בהן הוא הורשע, ובפרט בעבירות של קבלת דבר במרמה, שכן המבקש הציג לעובדות הזרות מצגי שווא. אשר לחומרת העונש, נקבע כי בית משפט השלום נתן את דעתו למכלול השיקולים הרלוונטיים, ואין מקום להתערבות בגזר הדין.

הבקשה לרשות ערעור