רע"צ 27856-01-15 מישיל נ' בנק מרכנתיל דיסקונט כפר יאסיף

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם כרמי בתיק הוצל"פ 12-19298-13-4 שניתנה ביום 28/12/14.

עיינתי בבקשה ואני מחליטה לתת רשות לערער ולדון בערעור גופו.

הערעור הוא על החלטת כב' הרשם, שבה דחה את בקשת המערער לצו תשלומים בסך 250 ₪ והשית עליו צו תשלומים של 700 ₪ בכל חודש.

עיינתי בתשומת לב בבקשה לצו תשלומים ובמסמכים שצורפו לה. הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לשנות מהחלטת כב' הרשם שקבע, כאמור, כי המערער יישא בתשלומים של 700 ₪ כל חודש. ודאי שאין מקום להפחית את התשלום.

עיינתי בבקשת החייב לצו תשלומים ובמסמכים שצורפו לה. לא צורפו מסמכים שדי בהם כדי להוכיח את טענת המבקש, כאילו הוא משלם 2,000 ₪ בכל חודש בגין הסדר עם רשות המיסים. המסמך כפי שצורף, הודעה על ביצוע פעולה בכח שעליו שרבוט בכתב יד – 2,000 * 10 – אין בו די.

לא ניתן ללמוד ממסמך זה על קיומו של הסדר כאמור, וודאי שלא ניתן ללמוד ממנו על כך שהמערער אכן משלם סכום כלשהו בכל חודש בגין אותו חוב. מעבר לכך, לא ניתן לדעת מאותו מסמך מתי החלו התשלומים הללו וממילא גם לא ניתן לדעת מתי הסתיימו או יסתיימו.

בנוסף, מהשאלון כפי שמילא המערער עולה כי הוא מסייע לאשתו ולבנו כלכלית. בנו של המערער בגיר ולפיכך אין הוא רשאי לסייע לו על חשבון הנושים, וודאי שאין מקום לקחת בחשבון עזרה כזו כהוצאה חיונית בעת בדיקת יכולתו של החייב.

זאת ועוד, מתלושי המשכורת, הבודדים, שצרף המערער לבקשה לצו תשלומים עולה כי משכרו מנוכים בכל חודש סכומים ניכרים בגין "ניכויי רשות". אין פירוט בתלושים מהם אותם ניכויי רשות.

מאחר שסכומם של ניכויים אלה אלפי שקלים, (באחד החודשים סכום של למעלה מ- 6,000 ₪ ובחודש אחר סכום של כמעט 6,000 ₪), ממילא אין מקום לקבל את טענת החייב כאילו משכורתו היא כ- 6,000 ש"ח בלבד. אמנם, זהו ככל הנראה הסכום שנותר בידי החייב לאחר הניכויים, אך כאמור, חלק גדול מניכויים אלה הוא ניכויי רשות ובהעדר פירוט, בדין קבע כב' הרשם כי אין די מסמכים שצורפו לבקשה.

אעיר כי ככל הנראה נפלה טעות בשאלון, כאשר צוין בו כי הכנסת החייב כ- 558 ₪ והכנסת אשתו כ- 6,000 ש"ח, בעוד שבפועל המצב הפוך. באותו הקשר יצויין גם כי אין בשאלון או במסמכים שצורפו כל הסבר מדוע אשת החייב עובדת במשרה כה חלקית (לפי התלושים 25 שעות בחודש).