עירית עכו נ' רייס

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כב' הרשמת מ' ברטהולץ, מיום 30.10.16, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי הרשות המקומית אינה זכאית להטיל שעבוד על מקרקעין מכוח פקודת המסים (גבייה), שעה שמקור החוב במקרקעין אחרים, וכי לא ניתן יהיה לממש את השעבוד אם אין לחייב דירת מגורים נוספת.

בקשת רשות הערעור מופנית כלפי קביעות אלו.

1. המבקשת היא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל שמספרו בכותרת, ואשר נפתח כנגד המשיב וכנגד רעייתו לשם מכירת מקרקעין, בהתאם להרשאה לפי פקודת המיסים (גבייה), בגין חוב של כ-366,000 ₪.

המבקשת עתרה למינוי כונס נכסים לשם מימוש זכויות החייב במקרקעין, דירה הידועה כגוש 18016, חלקה 139, ברחוב העצמאות 19, עכו (להלן: "הדירה").

2.כב' הרשמת בחנה את נימוקי המבקשת ואת נימוקי ההתנגדות של המשיב (לעניין זה הוגשו תגובות ותשובות מטעם שני הצדדים). בין יתר הטענות שהעלה המשיב נטען, כי הדירה היא דירת מגורים יחידה, ובהתאם להוראות הדין לא ניתן לממשה.

במסגרת ההחלטה שניתנה ביום 30.10.16 ציינה כב' הרשמת, כי יש מקום לקבל הבהרות לגבי מספר עניינים שטרם הובררו, כגון עדכון בדבר מו"מ בין הצדדים לסילוק החוב; קבלת הבהרה באשר לזכויות המשיב בדירה (צוין כי לזכות החייבים, שהם המשיב ואשתו, הערת אזהרה בלבד, ויש להבהיר מדוע טרם הועברו הזכויות בדירה על שם החייבים); קבלת עמדת הבנק המשעבד (לטובתו רשומות שתי משכנתאות); ועוד.

נושא אחד הוסר מעל הפרק בהחלטת כב' הרשמת והוא השאלה, אם ניתן להטיל שעבוד על פי פקודת המסים (גבייה) על נכס מקרקעין, בגין חוב שמקורו במקרקעין אחרים. בעניין זה ציינה כב' הרשמת קיומם של חילוקי דעות בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, וקבעה כי בשים לב למכלול השיקולים יש לנקוט בגישה המקלה כלפי החייב, לפיה אין לרשות המקומית סמכות להטיל שעבוד על נכס מקרקעין לגביית חוב ארנונה שמקורו במקרקעין אחרים. מכיוון שהוברר, כי החוב שמקורו בדירה הינו רק 87,500 ₪ לערך, הורתה כב' הרשמת למבקשת לבצע הקטנת חוב מתאימה (בתיק שנפתח על כ-366,000 ₪, כאמור).

בנוסף ציינה כב' הרשמת בהחלטתה, כי בהתאם לסעיף 8(1)(א) לפקודת המיסים (גבייה), בהעדר דירת מגורים נוספת למשיב, לא ניתן יהיה לממש את השעבוד, ולפיכך יש להבהיר אם ברשות החייבים דירת מגורים נוספת.

3.השאלה אם ניתן להטיל שעבוד על פי פקודת המסים (גבייה) על נכס מקרקעין, בגין חוב שמקורו בנכס מקרקעין אחר, הוכרעה בפסיקת ביהמ"ש העליון חודשים ספורים לאחר שניתנה החלטת כב' הרשמת.